׳אברכה את ה׳ - הזמנת הברכה שמכניעה את הסטרא אחרא
בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 10 · דף קפו ע"ב
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲבָרְכָה אֶת יהו"ה בְּכָל עֵת וְגוֹ'׳ (תהילים לד, ב). וְכִי מַה חָמָא דָּוִד לוֹמַר ׳אֲבָרְכָה אֶת יהו"ה׳. אֶלָּא, חָמָא דָּוִד דְּבָעֵי הַזְמָנָה, וְאָמַר אֲבָרְכָה. בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב עַל פָּתוֹרָא, שְׁכִינְתָּא קַיְּימָא תַּמָּן, וְסִטְרָא אַחֲרָא קַיְּימָא תַּמָּן. כַּד אַזְמִין בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁכִינְתָּא אִתְתְּקָּנַת (נ"א בהזמנה דא) לְגַבֵּי עֵילָּא, לְקַבְּלָא בִּרְכָאן, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִתְכַּפְיָיא. (נ"א ואי אתתקנת בברכתא לגבי עילא, וסטרא אחרא לאו איהו בכללא) וְאִי לָא אַזְמִין בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, סִטְרָא אַחֲרָא שֹׁמֵעַ וּמְכַשְׁכְּשָׁא לְמֶהֱוִי לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַהִיא בְּרָכָה.
תרגום
פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת וְגוֹ'׳ (תהלים לד, ב). וְכִי מָה רָאָה דָוִד לוֹמַר ׳אֲבָרְכָה אֶת ה'׳? אֶלָּא רָאָה דָוִד שֶׁצָּרִיךְ הַזְמָנָה, וְאָמַר אֲבָרְכָה. בִּגְלַל שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ, הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת שָׁם, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא עוֹמֵד שָׁם. כְּשֶׁמְּזַמֵּן הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, הַשְּׁכִינָה מִתְתַּקֶּנֶת (בהזמנה זוֹ) לְגַבֵּי מַעְלָה לְקַבֵּל בְּרָכוֹת, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְכּוֹפֵף. (וְאִם נִתְקֶנֶת בברכות לְגַבֵּי מַעְלָה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינוֹ בכלל) וְאִם לֹא מַזְמִין הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹמֵעַ וּמְכַשְׁכֵּשׁ לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳אברכה את יהו"ה בכל עת וגו'׳ (תהילים לד, ב). וכי מה חמא דוד לומר ׳אברכה את יהו"ה׳. אלא, חמא דוד דבעי הזמנה, ואמר אברכה. בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא, שכינתא קיימא תמן, וסטרא אחרא קיימא תמן. כד אזמין בר נש לברכא לקודשא בריך הוא, שכינתא אתתקנת (נ"א בהזמנה דא) לגבי עילא, לקבלא ברכאן, וסטרא אחרא אתכפייא. (נ"א ואי אתתקנת בברכתא לגבי עילא, וסטרא אחרא לאו איהו בכללא) ואי לא אזמין בר נש לברכא לקודשא בריך הוא, סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי ליה חולקא בההיא ברכה.
התרגום: פתח ואמר, ׳אברכה את ה' בכל עת וגו'׳ (תהלים לד, ב). וכי מה ראה דוד לומר ׳אברכה את ה'׳? אלא ראה דוד שצריך הזמנה, ואמר אברכה. בגלל שבשעה שאדם יושב על שלחנו, השכינה עומדת שם, והסטרא אחרא עומד שם. כשמזמן האדם לברך את הקב"ה, השכינה מתתקנת (בהזמנה זו) לגבי מעלה לקבל ברכות, והסטרא אחרא מתכופף. (ואם נתקנת בברכות לגבי מעלה והסטרא אחרא אינו בכלל) ואם לא מזמין האדם לברך את הקב"ה, הסטרא אחרא שומע ומכשכש להיות לו חלק באותה ברכה.
מן המפרשים
מקדש מלך: שכינתא קיימא תמן וכו' נ"ב מכל מאכל אשר יאכל יש בו מהרפ"ח ניצוצין שהם צומחים מהארץ בסוד דומם וצומח וכו' בסוד הבירורים והוא כי יש במאכל הזה חלק שכינה ניצוצי אור שבמאכל ההוא בסוד ע"כ מוצא פי ה' יחיה האדם גם יש בו צד קליפה חומר…
אור החמה: שכינתא קיימא תמן ושעורא אחרא וכו'. כי [בכ"י מהאכילה] נהנה הקדושה מפני שהוא מזון וקיום לנפש לעסוק בתורה ונהנה החיצון מפני שהחומר נהנה ומתעדן בטעם האכילה. ההוא מילא דקא מברכן וכו' הענין שאסור לאדם ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה מפני…
אור יקר: שכינתא קיימא תמן ופטרא אחרא וכו׳ כי מהאכילה נהנה הקדושה מפני שהוא מזון וקיום לנפש לעסוק בתורה, ונהנה החצון מפני שהחומר נהנה ומתעדן בטעם האכילה,
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: