ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 46: ׳ועתה הנני הולך לעמי׳ - מקור כשפי בלעם ועצתו שנפל בה › פיסקה 7 (ריב ע"ב)

׳יפול בעצתך׳ - הראייה לסוף הכל, והדיבור מדעת עליונה

בלק · ׳ועתה הנני הולך לעמי׳ - מקור כשפי בלעם ועצתו שנפל בה · מאמר 46 · פיסקה 7 · דף ריב ע"ב

לשון הזוהר

כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵיטָא דִּילֵיהּ, אָמַר, הָא וַדַּאי גַּרְמָךְ בְּעִיטֵךְ יִפּוֹל. מַה עָבֵד, הַהוּא חֵילָא דְּשָלַט עַל כָּל חֲרָשִׁין, אַחְמֵי לֵיהּ סוֹפָא דְּכֹלָּא. וְכִי אִית לְהוּ רְשׁוּתָא לִזְמַן רָחִיק. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עֵינָא חָמָא, וּמִלִּין אִתְמָרוּ מֵהַהוּא דְּקָאִים עָלֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. מַאן דְּאִית לֵיהּ לְמֵימַר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא יִתְקַיְּימוּן מִלִּין דְּגָעְלָא, בִּרְעוּתָא עִלָּאָה, (ס"א ובגין דיתקיימון מלין דלעילא) בְּדַעְתָּא עִלָּאָה בְּאוֹרַיְיתָא.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה עֲצָתוֹ, אָמַר: הֲרֵי וַדַּאי יִפֹּל בַּעֲצָתְךְ. מֶה עָשָׂה? אוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁשּׁוֹלֵט עַל כָּל הַכְּשָׁפִים, הֶרְאָה לוֹ סוֹף הַכֹּל, וְכִי יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לִזְמַן רָחוֹק. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עַיִן רָאָה, וּדְבָרִים נֶאֶמְרוּ מֵאוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד עָלָיו, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוֹמַר. מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי גֹעַל בְּרָצוֹן עֶלְיוֹן, (ובשביל שיתקימו דברים שלמעלה) ׳בְּדַעַת עֶלְיוֹנָה בַּתּוֹרָה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דחמא קודשא בריך הוא עיטא דיליה, אמר, הא ודאי גרמך בעיטך יפול. מה עבד, ההוא חילא דשלט על כל חרשין, אחמי ליה סופא דכלא. וכי אית להו רשותא לזמן רחיק. אמר רבי יצחק, עינא חמא, ומלין אתמרו מההוא דקאים עליה, והא אוקמוה. וישא משלו ויאמר. מאן דאית ליה למימר. מאי טעמא. בגין דלא יתקיימון מלין דגעלא, ברעותא עלאה, (ס"א ובגין דיתקיימון מלין דלעילא) בדעתא עלאה באורייתא.

התרגום: כיון שראה הקב"ה עצתו, אמר: הרי ודאי יפל בעצתך. מה עשה? אותו כח ששולט על כל הכשפים, הראה לו סוף הכל, וכי יש להם רשות לזמן רחוק. אמר רבי יצחק, עין ראה, ודברים נאמרו מאותו שעומד עליו, והרי פרשוה. וישא משלו ויאמר. מי שיש לו לומר. מה הטעם? בשביל שלא יתקימו דברי געל ברצון עליון, (ובשביל שיתקימו דברים שלמעלה) ׳בדעת עליונה בתורה׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: ההוא מלה דשלטא על כל חרשין פי' קס"ד הוא ס"מ לכך מקשי וכי אית להו רשותא לזנון רחוק. ותירץ ומלין אתאמרו מההוא דקאים עליה דהיינו השכינה:

אור החמה: ההיא מלה דשלטא על כל חרשין וכו'. פי' היא השכינה הנק' דבר ושולטת על כל הקליפות היא הראהו קץ המשיח וטובתם של ישראל להראות כי כל האומות לא יוכלו להרע להם ולכלותם ח"ו. ואית להו רשותא . ר"ל שולטנות בביאת הגואל כמו אל תתודע לרשות…

אור יקר: וכי אית להו וכו׳ דהא לא ידעין אלא מילין לזמן קריב שהכריזו כבר ויצאו מבית דין שבע היכלות קדושים אליהם, אמנם נבואות רחוקות אינם יודעים,

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר