ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 45: ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ › פיסקה 36 (ריב ע"א)

דרך העין הרעה לשבח תחילה - ׳מה טבו אהליך יעקב׳

בלק · ׳ויקח בלק את בלעם׳ - כשלון הכשפים והעין הרעה מול ברכת ׳כה׳ · מאמר 45 · פיסקה 36 · דף ריב ע"א

לשון הזוהר

כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר, ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב׳ - תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא, לָא יָכִיל, אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה, דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּמַה אָרְחֵיהּ. אָמַר, חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא, כַּמָה יָאָה דָּא. בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אוּף הָכָא אָמַר, ׳מַה טֹבוּ אֹהֳלֶיךָ יַעֲקֹב׳, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ, דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין. מַאן יִתֵּן, וְאִלֵּין (נ"א דאלין) נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי, דִּבְהוּ.

תרגום

אָז הִתְחִיל וְאָמַר, ׳מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךְ יַעֲקֹב׳ (במדבר כד, ה) - בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן רָעָה, לֹא יָכוֹל, אֶלָּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּחַ וּמְכַבֵּד אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְקַלֵּל בְּעַיִן רָעָה. וּמַה דַּרְכּוֹ? אָמַר, רְאוּ כַּמָּה טוֹב זֶה, כַּמָּה נָאֶה זֶה! כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה. גַּם כָּאן אָמַר, מַה בוּ אֹהָלֶיךְ יַעֲקֹב, כַּמָּה יָפִים הֵם, כַּמָּה נָאִים הֵם, כַּמָּה נְטִיעוֹת יָפוֹת שֶׁנִּנְטְעוּ מֵהֶם, דּוֹמִים לְאוֹתָן נְטִיעוֹת שֶׁנָּטַע הקב"ה בְּגַן עֵדֶן נָאוֹת. מִי יִתֵּן וְאֵלּוּ (שאלו) הַנְּטִיעוֹת נִמְצְאוּ מֵאוֹתָם עֲנִיִּים שֶׁבָּהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין שארי ואמר, ׳מה טבו אהליך יעקב׳ - תא חזי, כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא, לא יכיל, אלא כד משבח ואוקיר לההוא מלה, דבעי לאלטייא בעינא בישא. ומה ארחיה. אמר, חמו כמה טבא דא, כמה יאה דא. בגין דישלוט ביה עינא בישא. אוף הכא אמר, ׳מה טבו אהליך יעקב׳, כמה אינון יאן, כמה אינון שפירן, כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו, דמיין לאינון נטיעין דנטע קודשא בריך הוא בגנתא דעדן יאיין. מאן יתן, ואלין (נ"א דאלין) נטיען אשתכחו מאינון משכני, דבהו.

התרגום: אז התחיל ואמר, ׳מה טבו אהליך יעקב׳ (במדבר כד, ה) - בא וראה, כל מי שרוצה להסתכל בעין רעה, לא יכול, אלא כשמשבח ומכבד את אותו הדבר שרוצה לקלל בעין רעה. ומה דרכו? אמר, ראו כמה טוב זה, כמה נאה זה! כדי שתשלט בו עין רעה. גם כאן אמר, מה בו אהליך יעקב, כמה יפים הם, כמה נאים הם, כמה נטיעות יפות שננטעו מהם, דומים לאותן נטיעות שנטע הקב"ה בגן עדן נאות. מי יתן ואלו (שאלו) הנטיעות נמצאו מאותם עניים שבהם.

מן המפרשים

אור יקר: לא יכיל אלא כד משכה הן אמת הענין כך אבל צריך לדעת למה, ויש לומר כי בעת שהוא מגנה מכניס בקליפות שהם גנאי ומין במינו אינו חוצץ, אמנם בעת שהוא משבח הרי הבדילו מהן כדי שיקטרגו עליו ואז עין הרע שולט בו, או אפשר שכח הקליפה שהיא עין…

קרני אור: ישתכחו מאינון מַשְכְּנֵי דבהו ישתכחו מאינון מַשְכְּנֵי דבהו. ר"ל שלא יהיה נטיען כאלו רק במשכנות שלהם, ולא באומה אחרת, ולא היה משבח אלא כדי לשלוט בהם עין הרע. ופי' זה מוכח מבסמוך, אף שאין הלשון מדוקדק:

הסולם: כדין שארי ואמר וכו': אז התחיל ואמר, מה טובו אהליך יעקב. בוא וראה, כל מי שרוצה להסתכל בעין הרע, אינו יכול אלא אם כן הוא משבח ומוקיר אותו הדבר שרוצה לקלל בעין הרע. ומה דרכו. אומר, כמה טוב הוא זה. כמה נאה הוא זה. כדי שתשלוט עליו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: