דעת האתון הטפשה - ראיה שאין בלעם ראוי לרוח הקודש
בלק · ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם · מאמר 44 · פיסקה 22 · דף רי ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי בְּאִלֵּין מִלִּין אוֹלִיפְנָא דַּעְתָּא דְּבִלְעָם, דְּלָאו כְּדַאי הוּא לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ רוּחַ קוּדְשָׁא, וְאוֹלִיפְנָא, דְּהָא לֵית יָכִילוּ בְּאַתְנֵיהּ, לְאַבְאָשָׁא אוֹ לְאוֹטָבָא. וְאוֹלִיפְנָא מֵהַאי אָתוֹן, דְּהָא לֵית חֵילָא בִּבְעִירֵי לְאַשְׁרָאָה עָלַיְיהוּ דַּעְתָּא שְׁלִים. תָּא חֲזֵי, בִּלְעָם, בְּהַהִיא מִלָּה דַּאֲתָנֵיהּ, וּבְהַהוּא דַּעְתָּא טִפְּשָׁא לָא יָכִיל לְמֵיקָם. בְּדַעְתָּא עִלָּאָה עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה.
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ לָמַדְנוּ עַל דַּעַת בִּלְעָם שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לִשְׁרוֹת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְלָמַדְנוּ שֶׁהֲרֵי אֵין בַּאֲתוֹנוֹ יְכֹלֶת לְהַזִּיק אוֹ לְהֵיטִיב. וְלָמַדְנוּ מֵאָתוֹן זוֹ שֶׁהֲרֵי אֵין כֹּחַ בַּבְּהֵמוֹת לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן דַּעַת שְׁלֵמָה. בֹּא תִרְאֶה, בִּלְעָם, בְּאוֹתוֹ דִּבּוּר שֶׁל אֲתוֹנוֹ וּבְאוֹתָהּ דַּעַת טִפְּשָׁה לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד. בְּדַעַת עֶלְיוֹנָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבא, ודאי באלין מלין אוליפנא דעתא דבלעם, דלאו כדאי הוא למשרי עליה רוח קודשא, ואוליפנא, דהא לית יכילו באתניה, לאבאשא או לאוטבא. ואוליפנא מהאי אתון, דהא לית חילא בבעירי לאשראה עלייהו דעתא שלים. תא חזי, בלעם, בההיא מלה דאתניה, ובההוא דעתא טפשא לא יכיל למיקם. בדעתא עלאה על אחת כמה וכמה.
התרגום: אמר רבי אבא, ודאי בדברים הללו למדנו על דעת בלעם שאינו כדאי לשרות עליו רוח הקדש. ולמדנו שהרי אין באתונו יכלת להזיק או להיטיב. ולמדנו מאתון זו שהרי אין כח בבהמות להשרות עליהן דעת שלמה. בא תראה, בלעם, באותו דבור של אתונו ובאותה דעת טפשה לא יכול לעמד. בדעת עליונה על אחת כמה וכמה.
מן המפרשים
אור יקר: מהאי אתון דהא לית הילא וכיו׳ כדמסיק לקמיה דאי יימחץ כני׳
הסולם: אמר ר' אבא וכו': אר"א, ודאי באלו הדברים של האתון, למדתי דעתו של בלעם, שלא היה כדאי שישרה עליו רוח הקודש, ולמדתי, שאין כח באתונו, להרע או להטיב. ולמדתי, מאתון זו, שאין כח בבהמות להשרות עליהם דעת שלמה. וע"כ לא אמרה דברי חכמה.…