ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 44: ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם › פיסקה 12 (רט ע"א)

׳צאינה וראינה׳ - פרישת העטרה וחדות בני המלך מישראל

בלק · ׳ותרא האתון את מלאך ה׳ - סוד משעול הכרמים ובזיון בלעם · מאמר 44 · פיסקה 12 · דף רט ע"א

לשון הזוהר

לְבָתַר אִתְהַדָּר עַטָרָא, וּמְעַטְּרָא לֵיהּ אִימָּא עִילָּאָה בְּהַהוּא עַטָרָא, וּפְרִישָׂא עָלֵיהּ, וְעַל מַטְרוֹנִיתָא, לְבוּשֵׁי יְקָר בְּהַהוּא עַטָרָא. כְּדֵין קָלָא אִשְׁתְּמַע בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא). כְּדֵין חֶדְוָותָא הוּא בְּכָל אִינּוּן בְּנֵי מַלְכָּא. וּמַאן אִינּוּן. כָּל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא לָא מִזְדַּוְּוגֵי בְּהוּ, וְלָא קַיְימִין עִמְּהוֹן, בַּר אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן בְּנֵי בֵּיתָא, וּמְשַׁמְשֵׁי לְהוּ. כְּדֵין בִּרְכָאן דִּנְפִיקֵי מִנַּיְיהוּ, דְּיִשְׂרָאֵל הוּא.

תרגום

אַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת הָעֲטָרָה, וּמְעַטֶּרֶת אוֹתָהּ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה, וּפוֹרֶשֶׂת אוֹתָהּ עָלָיו וְעַל הַמַּטְרוֹנִיתָא, לְבוּשֵׁי כָבוֹד בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה. וְאָז נִשְׁמָע קוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא). אָז חֶדְוָה הִיא בְּכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וּמִי הֵם? כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאוּ מִצַּד יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי לֹא מִזְדַּוְּגִים בָּהֶם וְלֹא עוֹמְדִים עִמָּהֶם, פְּרָט לְאוֹתָם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי הַבַּיִת וּמְשַׁמְּשִׁים אוֹתָם. וְאָז בְּרָכוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מֵהֶם, שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לבתר אתהדר עטרא, ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא, ופרישא עליה, ועל מטרוניתא, לבושי יקר בההוא עטרא. כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין, ׳צאינה וראינה וגו'׳ (שיר השירים ג, יא). כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא. ומאן אינון. כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל, דהא לא מזדווגי בהו, ולא קיימין עמהון, בר אינון ישראל, דאינון בני ביתא, ומשמשי להו. כדין ברכאן דנפיקי מנייהו, דישראל הוא.

התרגום: אחר כך חוזרת העטרה, ומעטרת אותה האם העליונה באותה עטרה, ופורשת אותה עליו ועל המטרוניתא, לבושי כבוד באותה עטרה. ואז נשמע קול בכל העולמות, ׳צאינה וראינה וגו'׳ (שיר השירים ג, יא). אז חדוה היא בכל בני המלך. ומי הם? כל אותם שבאו מצד ישראל, שהרי לא מזדוגים בהם ולא עומדים עמהם, פרט לאותם ישראל שהם בני הבית ומשמשים אותם. ואז ברכות שיוצאות מהם, של ישראל הן.

מן המפרשים

אור יקר: ופרשא עליה ועל מטרוניתא לכוש יקר חיינו בחינתם למעלה שהם בשר אחד, ובחינת כוללת שניהם מכסת ומעלים מציאותם יחד, ואין לפרש דהיינו בחינת ד״ו פרצופין כי אותה בחינה אין בה ייחוד כלל, צאנה וראינה כי אין סוד הזווג מתגלה אלא למטה לכך…

קרני אור: דגלוף בה אימא עילאה דגלוף בה אימא עילאה. שהה"ג דאבא הם ה"ח דאמא, נמצא שהכל שלה, וד"ל:

הסולם: לבתר אתהדר עטרא וכו': אח"כ, אחר שהעמדה קבלה כל האורות הנ"ל, חזרה העטרה, ואמא עלאה מעטרת לז"א בעטרה הזו, ופורשת על ז"א ועל המלכות לבושי יקר, בעטרה ההיא, החסדים המלבישים החכמה מכונים לבושי יקר (כנ"ל בהקסה"ז אות י"ד) אז הקול נשמע…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר