ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 43: ׳מה אנוש כי תזכרנו׳ - נפילת עזא ועזאל ומקור כשפי בלעם › פיסקה 4 (רח ע"א)

קיום המלאכים תלוי באור העליון - ובהפסקו נשתנו בירידתם

בלק · ׳מה אנוש כי תזכרנו׳ - נפילת עזא ועזאל ומקור כשפי בלעם · מאמר 43 · פיסקה 4 · דף רח ע"א

לשון הזוהר

הַשְׁתָּא אַהֲדַרְנָא לְמִלָּה קַדְמָאָה. בָּתַר דְּאָפִיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵאֲתָר קַדִישָׁא דִּלְהוֹן, טָעוּ בָּתַר נְשֵׁי עָלְמָא, וְאַטְעוּ עָלְמָא. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, וְהָא כְּתִיב ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ'׳ (תהילים קד, ד). וְהָא אִלֵּין מַלְאֲכִין הֲווֹ, אֵיךְ יָכִילוּ לְאִתְקַיְּימָא בְּאַרְעָא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן (מלכים) ׳דִּלְעֵילָּא, לָא קַיְימִין, וְלָא יַכְלִין לְמֵיקָם, בַּר בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּנָהִיר לוֹן, וְקַיִּים לוֹן׳. וְאִי פָּסִיק מִנַּיְיהוּ הַהוּא נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם. כָּל שֶׁכֵּן אִלֵּין דְּאָפִיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּפָסַק מִנַּיְיהוּ הַהוּא נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, דְּאִשְׁתָּנֵי זִיוַויְיהוּ. וְכַךְ נַחְתּוּ וְשָׁלִיט בְּהוּ אֲוִירָא דְּעָלְמָא, אִשְׁתָּנּוּ בְּדַרְגָּא אַחֲרָא.

תרגום

כָּעֵת חָזַרְנוּ לַדָּבָר הָרִאשׁוֹן. אַחֲרֵי שֶׁהִפִּילָם הקב"ה מִמְּקוֹמָם הַקָּדוֹשׁ, טָעוּ אַחַר נְשׁוֹת הָעוֹלָם וְהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ'׳ (תהלים קד, ד). וַהֲרֵי מַלְאָכִים אֵלּוּ הָיוּ, אֵיךְ יָכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ? אֶלָּא בּא וּרְאֵה, כָּל אוֹתָם (מלכים) ׳שֶׁלְּמַעְלָה לֹא עוֹמְדִים וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד, רַק בְּאוֹר עֶלְיוֹן שֶׁמֵּאִיר לָהֶם וּמְקַיֵּם אוֹתָם׳. וְאִם פּוֹסֵק מֵהֶם אוֹתוֹ הָאוֹר, לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד. כָּל שֶׁכֵּן אוֹתָם שֶׁהִפִּילָם הקב"ה וְהִפְסִיק מֵהֶם אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהִשְׁתַּנָּה זִיוָם. וּכְשֶׁיָּרְדוּ וְשָׁלַט בָּהֶם אֲוִיר הָעוֹלָם, הִשְׁתַּנּוּ בְדַרְגָּה אַחֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: השתא אהדרנא למלה קדמאה. בתר דאפיל לון קודשא בריך הוא, מאתר קדישא דלהון, טעו בתר נשי עלמא, ואטעו עלמא. הכא אית לאסתכלא, והא כתיב ׳עושה מלאכיו רוחות וגו'׳ (תהילים קד, ד). והא אלין מלאכין הוו, איך יכילו לאתקיימא בארעא. אלא תא חזי, כל אינון (מלכים) ׳דלעילא, לא קיימין, ולא יכלין למיקם, בר בנהורא עלאה דנהיר לון, וקיים לון׳. ואי פסיק מנייהו ההוא נהורא דלעילא, לא יכלין למיקם. כל שכן אלין דאפיל לון קודשא בריך הוא, ופסק מנייהו ההוא נהורא דלעילא, דאשתני זיווייהו. וכך נחתו ושליט בהו אוירא דעלמא, אשתנו בדרגא אחרא.

התרגום: כעת חזרנו לדבר הראשון. אחרי שהפילם הקב"ה ממקומם הקדוש, טעו אחר נשות העולם והטעו את העולם. כאן יש להסתכל, והרי כתוב ׳עשה מלאכיו רוחות וגו'׳ (תהלים קד, ד). והרי מלאכים אלו היו, איך יכלו להתקים בארץ? אלא בא וראה, כל אותם (מלכים) ׳שלמעלה לא עומדים ולא יכולים לעמד, רק באור עליון שמאיר להם ומקים אותם׳. ואם פוסק מהם אותו האור, לא יכולים לעמד. כל שכן אותם שהפילם הקב"ה והפסיק מהם אותו האור שלמעלה שהשתנה זיום. וכשירדו ושלט בהם אויר העולם, השתנו בדרגה אחרת.

מן המפרשים

קרני אור: והא אלין מלאכין הוו והא אלין מלאכין הוו. ור"ל איך היו יכולין להתגשם, ותירץ 'אלא' כו':

הסולם: השתא אהדרנא למלה וכו': עתה אחזור לדבר הראשון, אחר שהפיל הקב"ה את עזא ועזאל ממקום קדוש שלהם, טעו אחר נשי העולם, והטעו העולם. כאן יש להסתכל, והרי כתוב, עושה מלאכיו רוחות וגו', והרי אלו מלאכים היו, ואיך היו יכולים להתקיים בארץ.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר