ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 37: ׳אבינו מת במדבר׳ - מיתת צלפחד בדיבור פיו וענוות משה בדין › פיסקה 6 (רו ע"א)

טעם ׳אבינו׳ כנחש הכרוך - מיתה בדיבור וחזרה בדיבור

בלק · ׳אבינו מת במדבר׳ - מיתת צלפחד בדיבור פיו וענוות משה בדין · מאמר 37 · פיסקה 6 · דף רו ע"א

לשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, אַהֲדַרְנָא לְמִלִּין קַדְמָאִין. ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳ אָבִינוּ הַאי טַעֲמָא דָּאמֵי, לְנָּחָשׁ תַּלְיָיא עַל קְדָלֵיהּ, וּמָשִׁיךְ זַנְבֵּיהּ בְּפוּמֵיהּ, בְּטַעְמָא, דְּהַהוּא דְּאִתְמְשָׁךְ עָלֵיהּ לְעֵילָּא. ׳מֵת בַּמִּדְבָּר׳, בְּמִלּוּלָא דְּפוּמֵיהּ. אִתְבְּהִיל הַהוּא יַנּוּקָא בִּבְהִילוּ, וְאַתְקִיף בְּקוּדְלָא דַּאֲבוֹי, וּבָכָה וְאָמַר, צְלָפְחָד דָּא בְּמִלּוּלָא מִית, וְאַנְתְּ אַבָּא בְּמִלּוּלָא אַהֲדְרַת לְעָלְמָא דָּא. אַהְדָּר אֲבוֹי וְנָשִׁיק לֵיהּ, וְגָפִיף לֵיהּ. בָּכוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וְחַבְרַיָּיא כֻּלְּהוּ, וַאֲבוֹי בָּכָה בַּהֲדַיְיהוּ, נְטָלוּהוּ כֻּלְּהוּ וּנְשָׁקוּהוּ בְּפוּמוֹי, עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עֵינוֹי, וַאֲבוּהּ הֲוָה בָּכֵי בַּהֲדֵיהּ.

תרגום

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, חָזַרְנוּ לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים. ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳. אָבִינוּ, הַטַּעַם דּוֹמֶה לְנָחָשׁ שֶׁתָּלוּי עַל עָרְפּוֹ, וּמוֹשֵׁךְ זְנָבוֹ בְּפִיו בְּטַעַם שֶׁאתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו לְמַעְלָה. ׳מֵת בַּמִּדְבָּר׳, בְּדִבּוּר פִּיו. הִתְבַּהֵל אוֹתוֹ יַנּוּקָא בְּבֶהָלָה וְתָפַס בְּעֹרֶף אָבִיו, וּבָכָה וְאָמַר, צְלָפְחָד זֶה מֵת בְּדִבּוּר, וְאַתָּה אַבָּא, בְּדִבּוּר חָזַרְתָּ לָעוֹלָם הַזֶּה. חָזַר אָבִיו וּנְשָׁקוֹ וְחִבְּקוֹ. בָּכוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים, וְאָבִיו בָּכָה אִתָּם. לְקָחוּהוּ כֻלָּם וּנְשָׁקוּהוּ בְּפִיו, עַל רֹאשׁוֹ, וְעַל עֵינָיו, וְאָבִיו הָיָה בּוֹכֶה עִמּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ההוא ינוקא, אהדרנא למלין קדמאין. ׳אבינו מת במדבר׳ אבינו האי טעמא דאמי, לנחש תלייא על קדליה, ומשיך זנביה בפומיה, בטעמא, דההוא דאתמשך עליה לעילא. ׳מת במדבר׳, במלולא דפומיה. אתבהיל ההוא ינוקא בבהילו, ואתקיף בקודלא דאבוי, ובכה ואמר, צלפחד דא במלולא מית, ואנת אבא במלולא אהדרת לעלמא דא. אהדר אבוי ונשיק ליה, וגפיף ליה. בכו רבי אלעזר, וחברייא כלהו, ואבוי בכה בהדייהו, נטלוהו כלהו ונשקוהו בפומוי, על רישיה, ועל עינוי, ואבוה הוה בכי בהדיה.

התרגום: אמר אותו ינוקא, חזרנו לדברים הראשונים. ׳אבינו מת במדבר׳. אבינו, הטעם דומה לנחש שתלוי על ערפו, ומושך זנבו בפיו בטעם שאתו שנמשך עליו למעלה. ׳מת במדבר׳, בדבור פיו. התבהל אותו ינוקא בבהלה ותפס בערף אביו, ובכה ואמר, צלפחד זה מת בדבור, ואתה אבא, בדבור חזרת לעולם הזה. חזר אביו ונשקו וחבקו. בכו רבי אלעזר וכל החברים, ואביו בכה אתם. לקחוהו כלם ונשקוהו בפיו, על ראשו, ועל עיניו, ואביו היה בוכה עמו.

מן המפרשים

אור החמה: במלולא דפומיה. לשון במדבר והיינו לשון הרע שהוא חטאו של נחש שהתחיל ראשונה בעולם לדבר לשון הרע באלהים כי יודע אלהים וכו' והיינו משיך זנביה לפומיה והיינו ענין לשון הרע שהוא מדברים קטנים פחותים זנב הנחש כחותיו התחתונים ומשך לפומיה…

הסולם: אמר ההוא ינוקא וכו': אמר אותו הילד, אני חוזר לדברים הראשונים, אבינו מת במדבר, טעם זה, דהיינו הזרקא, שהוא על המלה אבינו, ציורו דומה לנחש התלוי על ערפו ומושך זנבו לפיו. וציור זה הוא בטעם הזרקא הנמשך על המלה אבינו למעלה. מת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר