מיתת התפשטות הסטרא אחרא מזיו הכבוד - והחיאת רוח הקדש
בלק · ׳ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׳ - טהרת הרוח ותוספת חיים לרבי יוסי · מאמר 35 · פיסקה 2 · דף רה ע"א
לשון הזוהר
אֶלָּא יהו"ה מֵמִית, לְמַאן מֵמִית. לְהַהוּא מְשִׁיכוּ דְּסִטְרָא אַחֲרָא בִּישָׁא. כֵּיוָן דִּמְשִׁיכוּ דְּסִטְרָא בִּישָׁא, חָמֵי לֵיהּ לְזִיו יְקָרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיַּד מִית, וְלֵית לֵיהּ קִיוּמָא אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא. כֵּיוָן דְּהַהוּא מְשִׁיכוּ דִּסְטָר אַחֲרָא מִית וְאִתְעֲבָר מִן עָלְמָא, מִיַּד מְחַיֶּה. לְמַאן מְחַיֶּה. לְהַהוּא מְשִׁיכוּ דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, מְחַיֶּה לֵיהּ, וְאוֹקִים לֵיהּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים. כֹּלָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּזִמְנָא חֲדָא. וּמַה דְּאָמַר ׳מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׳. מוֹרִיד לְהַהוּא רוּחַ קַדִּישָׁא לִשְׁאוֹל, וְעָבִיד לֵיהּ תַּמָּן טְבִילָה, לְאִתְּדַכָּאָה, וּמִיַּד סָלִיק לֵיהּ, (לשאול, לאתדנא תמן, ומיד סליק ליה ועביד ליה תמן טבילה) וְעָאל לַאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ בְּגַן עֵדֶן.
תרגום
אֶלָּא ה' מֵמִית, אֶת מִי הוּא מֵמִית? לְאוֹתָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא הָרָע. כֵּיוָן שֶׁמְּשִׁיכוּת הַצַּד הָרָע רוֹאָה אֶת זִיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה, מִיָּד מֵתָה, וְאֵין לָהּ קִיּוּם אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. כֵּיוָן שֶׁאוֹתָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת סִטְרָא אַחֲרָא מֵתָה וְעָבְרָה מִן הָעוֹלָם, מִיָּד מְחַיֶּה. אֶת מִי הוּא מְחַיֶּה? אוֹתָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּאָה מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, מְחַיֶּה אוֹתָהּ וּמַעֲמִידָהּ בְּקִיּוּם שָׁלֵם. הַכֹּל עוֹשֶׂה הקב"ה בִּזְמַן אֶחָד. וּמַה שֶּׁאָמַר ׳מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׳ - מוֹרִיד אוֹתָהּ רוּחַ קְדוֹשָׁה לַשְּׁאוֹל, וְעוֹשֶׂה לָהּ שָׁם טְבִילָה לְהִטַּהֵר, וּמִיָּד מַעֲלֶה אוֹתָהּ, (לִשְׁאֹל, לְהִדּוֹן שם, וּמִיָּד מַעְלָה אוֹתָהּ וְעוֹשֶׂה לָהּ טְבִילָה) וְנִכְנָס לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ בְּגַן עֵדֶן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא יהו"ה ממית, למאן ממית. לההוא משיכו דסטרא אחרא בישא. כיון דמשיכו דסטרא בישא, חמי ליה לזיו יקריה דקודשא בריך הוא, מיד מית, ולית ליה קיומא אפילו רגעא חדא. כיון דההוא משיכו דסטר אחרא מית ואתעבר מן עלמא, מיד מחיה. למאן מחיה. לההוא משיכו דרוח קדשא, דאתי מסטרא דקדושה, מחיה ליה, ואוקים ליה בקיומא שלים. כלא עביד קודשא בריך הוא בזמנא חדא. ומה דאמר ׳מוריד שאול ויעל׳. מוריד לההוא רוח קדישא לשאול, ועביד ליה תמן טבילה, לאתדכאה, ומיד סליק ליה, (לשאול, לאתדנא תמן, ומיד סליק ליה ועביד ליה תמן טבילה) ועאל לאתר דאצטריך בגן עדן.
התרגום: אלא ה' ממית, את מי הוא ממית? לאותה התפשטות הסטרא אחרא הרע. כיון שמשיכות הצד הרע רואה את זיו כבודו של הקב"ה, מיד מתה, ואין לה קיום אפלו רגע אחד. כיון שאותה התפשטות סטרא אחרא מתה ועברה מן העולם, מיד מחיה. את מי הוא מחיה? אותה התפשטות רוח הקדש שבאה מצד הקדשה, מחיה אותה ומעמידה בקיום שלם. הכל עושה הקב"ה בזמן אחד. ומה שאמר ׳מוריד שאול ויעל׳ - מוריד אותה רוח קדושה לשאול, ועושה לה שם טבילה להטהר, ומיד מעלה אותה, (לשאל, להדון שם, ומיד מעלה אותה ועושה לה טבילה) ונכנס למקום שצריך בגן עדן.
מן המפרשים
מקדש מלך: כיון דמשיכו דסטרא בישא וכו' נ"ב סוד החומר והלבוש שמצד הקליפה יגוע והנשמה תחיה. ועביד ליה תמן טבילה נ"ב ז"ס אז בשחת תטבלני:
אור החמה: רה. כיון דמשיכו דסטרא בישא חמי וכו' ירצה כי בעת פטירת האדם ממית לכח היצה"ר שבאדם ואז היצ"ט שבאדם מחיה ויוצאת לקראת השכינה ואח"כ מורידה לטבול בשאול ע"כ. גליון משיכו דסט"א פי' הבשר שזהו חלקו בסוד הכסיל חובק את ידיו ע"כ:
קרני אור: למאן מחיה לההוא משיכו דרוח למאן מחיה לההוא משיכו דרוח כו'. א"ל לרבי דר"ל כגוונא שאירע לו לר"י, שלאחר שנמשך עליו ס"א דהיינו מלאך המות שמת ואח"כ נשאר חי ע"י משיכו דרוח קודשא, דהיינו שבאת עליו הנשמה הקדושה שנקרא רוח קודשא ונשאר חי: