ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 35: ׳ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׳ - טהרת הרוח ותוספת חיים לרבי יוסי › פיסקה 1 (רה ע"א)

׳ה' ממית ומחיה׳ - שם שכולו סם חיים ואינו ממית

בלק · ׳ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׳ - טהרת הרוח ותוספת חיים לרבי יוסי · מאמר 35 · פיסקה 1 · דף רה ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳יהו"ה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׳ (שמואל א ב, ו) - הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְכִי יהו"ה מֵמִית, וְהָא שְׁמָא דָּא סַמָא דְּחַיִּין אִיהוּ לְכֹלָּא. וּמִלָּה דָּא דְּמוֹתָא, לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, וּבְכָל אֲתָר שְׁמָא דָּא יָהִיב חַיִּין לְכָל עָלְמָא, מַהוּ יהו"ה מֵמִית, חַשְׁבִין בְּנֵי נָשָׁא דְּאִיהוּ קָטִיל לְכָל בְּנֵי נָשָׁא. אֶלָּא יהו"ה מֵמִית וַדַּאי דְּאִיהוּ עָלֵיהּ, לָא יַכְלִין כָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא לְנַזְקָא לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִסְתָּלִיק מִנֵּיהּ, מִיָּד כָּל מְקַטְרְגִין יַכְלִין לֵיהּ, וּמִית בַּר נָשׁ. לָאו הָכִי.

תרגום

פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, ׳ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל׳ (שמואל א ב, ו) - בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וְכִי ה' מֵמִית? וַהֲרֵי שֵׁם זֶה סַם חַיִּים הוּא לַכֹּל, וְדָבָר זֶה שֶׁל מָוֶת לֹא שׁוֹרֶה בּוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֵׁם זֶה נוֹתֵן חַיִּים לְכָל הָעוֹלָם, אָז מַה זֶּה ה' מֵמִית? חוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא הוֹרֵג לְכָל בְּנֵי הָאָדָם?! אֶלָּא ה' מֵמִית בְּוַדַּאי. אֵיךְ הוּא מֵמִית? אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלֵּק ׳מֵעַל בְּנֵי׳ אָדָם, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד שֶׁהוּא עָלָיו, לֹא יְכוֹלִים כָּל מְקַטְרְגֵי הָעוֹלָם לְהַזִּיק לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁמִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, מִיָּד כָּל הַמְקַטְרְגִים יְכוֹלִים לוֹ וּמֵת הַבֶּן אָדָם. לֹא כָּךְ?!

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי יוסי ואמר, ׳יהו"ה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׳ (שמואל א ב, ו) - האי קרא אית לאסתכלא ביה, וכי יהו"ה ממית, והא שמא דא סמא דחיין איהו לכלא. ומלה דא דמותא, לא שריא ביה, ובכל אתר שמא דא יהיב חיין לכל עלמא, מהו יהו"ה ממית, חשבין בני נשא דאיהו קטיל לכל בני נשא. אלא יהו"ה ממית ודאי דאיהו עליה, לא יכלין כל מקטרגין דעלמא לנזקא ליה, בשעתא דאסתליק מניה, מיד כל מקטרגין יכלין ליה, ומית בר נש. לאו הכי.

התרגום: פתח רבי יוסי ואמר, ׳ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׳ (שמואל א ב, ו) - בפסוק זה יש להסתכל, וכי ה' ממית? והרי שם זה סם חיים הוא לכל, ודבר זה של מות לא שורה בו, ובכל מקום שם זה נותן חיים לכל העולם, אז מה זה ה' ממית? חושבים בני אדם שהוא הורג לכל בני האדם?! אלא ה' ממית בודאי. איך הוא ממית? אם תאמר משום שהסתלק ׳מעל בני׳ אדם, שהרי בעוד שהוא עליו, לא יכולים כל מקטרגי העולם להזיק לו. בשעה שמסתלק ממנו, מיד כל המקטרגים יכולים לו ומת הבן אדם. לא כך?!

מן המפרשים

אור החמה: פתח ר' יוסי ואמר ה' ממית ומחיה וכו' והוא סמא דחיין איהו לכולא אין שום פעולה יוצאת ממנו שאינו חיים. וז"ש לכלא ועם היות שיש במציאות פעולת המיתה היא נבדלת ממנו. וז"ש ומיתה לא שרא ביה והאדם גרם לעצמו שיכנס אל המות בחטאו ועם היות…

הסולם: פתח ר' יוסי וכו': פר"י ואמר, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל . מקרא זה יש להסתכל בו. וכי הויה ממית, הרי השם הזה הויה, סם חיים הוא לכל, ודבר זה, מות, אינו שורה בו, ובכל מקום השם הזה נותן חיים לכל העולם, מהו הויה ממית, שבני אדם…

אור יקר: דאתמשכא מיד לכל אתר מפני שהיא חושקת לעשות לה משכן בבני אדם ומה גם להחטיאם, ובלי הכנות מרובות היא נמצאת, כל שכן על ידי הכנה והאריכו בזה בפרשת פקודי. תריץ אמאי דלא שייך בישראל טעמא דאמרן לעיל אשר בשר וכו׳, נופת תטופנח וכו׳…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: