שלשה עשר בני אדם שנמסרו לערבון תחת רבי יוסי
בלק · ׳שלח תשלח את האם׳ - תביעת הינוקא שהשיבה נשמת רבי יוסי מפקיעין · מאמר 34 · פיסקה 12 · דף רה ע"א
לשון הזוהר
וּתְלֵיסָר בְּנֵי נָשָׁא אַזְמִין לֵיהּ תְּחוֹתַי, וְעִרְבוֹנָא יָהַב לֵיהּ, מִדִּינָא תַּקִּיפָא דָּא. כְּדֵין קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַלְאַךְ הַמָּוְת, וּפָקִיד לֵיהּ עָלַי, דְּלֵיתֻב לְבָתַר עֶשְׂרִין וּתְרֵין שְׁנִין, דְּהָא לָאו עִרְבוֹנָא קַמֵּיהּ, אֶלָּא לִיתוּב לִידוֹי, מַשְׁכֹּנִין דַּהֲווֹ בִּידוֹי. הַשְׁתָּא חַבְרַיָּיא, בְּגִין דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאַתּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, אִתְרְחִישׁ נִיסָא לְעֵינַיְיכוּ.
תרגום
וּשְׁלֹשָה עָשָׂר בְּנֵי אָדָם הִזְמִין לוֹ תַּחְתַּי, וְעֵרָבוֹן נָתַן לוֹ מִדִּין קָשֶׁה זֶה. אָז קָרָא הקב"ה לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְצִוָּה אוֹתוֹ עָלַי שֶׁיַּחֲזֹר לְאַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי אֵין הָעֵרָבוֹן לְפָנָיו, אֶלָּא לְהָשִׁיב לְיָדוֹ מַשְׁכּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בְיָדוֹ. כָּעֵת חֲבֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה הקב"ה שֶׁאַתֶּם צַדִּיקֵי אֱמֶת, הִתְרַחֵשׁ הַנֵּס לְעֵינֵיהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותליסר בני נשא אזמין ליה תחותי, וערבונא יהב ליה, מדינא תקיפא דא. כדין קרא קודשא בריך הוא למלאך המות, ופקיד ליה עלי, דליתב לבתר עשרין ותרין שנין, דהא לאו ערבונא קמיה, אלא ליתוב לידוי, משכנין דהוו בידוי. השתא חברייא, בגין דחמא קודשא בריך הוא דאתון זכאי קשוט, אתרחיש ניסא לעינייכו.
התרגום: ושלשה עשר בני אדם הזמין לו תחתי, וערבון נתן לו מדין קשה זה. אז קרא הקב"ה למלאך המות, וצוה אותו עלי שיחזר לאחר עשרים ושתים שנים, שהרי אין הערבון לפניו, אלא להשיב לידו משכונות שהיו בידו. כעת חברים, משום שראה הקב"ה שאתם צדיקי אמת, התרחש הנס לעיניהם.
מן המפרשים
קרני אור: דהא לא ערבונא דהא לא ערבונא כו'. אינו מדוקדק, וא"ל דאין רצון של מלאך המות בערבונא, רק רצונו במשכון עצמו שהיה בידו מתחלה, דהיינו ר"י עצמו:
הסולם: ותליסר בני נשא וכו': וי"ג אנשים הזמין לו תחתי, שנתן לו, למלאך המות, ערבון, דהיינו פדיון תחתיו להוציאני מדין קשה הזה. אז קרא הקב"ה למלאך המות, וצוה אותו עלי שישוב אחר כ"ב שנים. כי י"ג אנשים שנתן לו תחתי, אינם נחשבים לו שיהיו…