ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 24: ׳לעושה נפלאות גדלות לבדו׳ - נעירת החמור ונסים שאין אדם יודע › פיסקה 2 (ר ע"ב)

׳לעושה נפלאות גדלות לבדו׳ - נסים שאין אדם יודע בהם

בלק · ׳לעושה נפלאות גדלות לבדו׳ - נעירת החמור ונסים שאין אדם יודע · מאמר 24 · פיסקה 2 · דף ר ע"ב

לשון הזוהר

בָּכָה רִבִּי פִּנְחָס, אָמַר, מָארֵיהּ דְּעָלְמָא רַחֲשָׁא דְּנִיסָא דָּא עַבְדַת בְּגִינֵי, וְאִשְׁתֵּזְבוּן אִינּוּן יוּדָאֵי, וְלָא יְדַעְנָא. פָּתַח וְאָמַר, ׳לְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהילים קלו, ד). כַּמָה טִיבוּ עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם בְּנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה נִסִּין אַרְחִישׁ לוֹן בְּכָל יוֹמָא, וְלָא יָדַע אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי. בַּר נָשׁ קָם בְּצַפְרָא, וְחִוְיָא אָתֵי לְקָטְלָא לֵיהּ, וּבַּר נָשׁ שַׁוִּי רַגְלֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וְקָטִיל לֵיהּ, וְלָא יָדַע בֵּיהּ בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, הֲוִי, ׳לְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ׳. בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאָרְחָא, וְלִסְטִין מְחַכָּאן לְמִקְטְלֵיהּ, אָתָא אַחֲרָא וְאִתְיְיהִב כּוּפְרָא תְּחוֹתֵיהּ, וְהוּא אִשְׁתְּזִיב. לָא יָדַע טִיבוּ דְּעָבַד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְנִסָא דְּאַרְחִישׁ לֵיהּ, בַּר אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, הֲוִי, ׳לְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ׳. לְבַדּוֹ עָבִיד וְיָדַע. וְאַחֲרָא לָא יָדַע.

תרגום

בָּכָה רַבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, רִבּוֹן הָעוֹלָם התרַחָשּוּת נֵס זִה עָשּיּתָ בּגלָליּ, וְנִצְּלוּ אוֹתָם יְהוּדִים וְלֹא יָדַעְתִּי. פָּתַח וְאָמַר, ׳לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהלים קלו, ד) - כַּמָּה טוֹבוֹת עָשָׂה הקב"ה עִם בְּנֵי הָאָדָם, וְכַמָּה נִסִּים מַרְחִישׁ לָהֶם בְּכָל יוֹם, וְלֹא יוֹדֵעַ, רַק הוּא בִּלְבַדּוֹ. אָדָם קָם בַּבֹּקֶר וְנָחָשׁ בָּא לְהָרְגוֹ, וְהָאָדָם שָׂם רַגְלוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְלֹא יָדַע בָּזֶה הָאִישׁ, פְּרָט לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא בִּלְבַדּוֹ - הָוֵי ׳לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדלוֹת לְבַדּוֹ׳ - אָדָם הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְלִסְטִים מְחַכִּים לְהָרְגוֹ, בָּא אַחֵר וְנִתָּן כֹּפֶר תַּחְתָּיו וְהוּא נִצָּל, לֹא יָדַע הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה לוֹ הקב"ה וְהַנֵּס שֶׁהִרְחִישׁ לוֹ, רַק הוּא בִּלְבַדּוֹ - הָוֵי ׳לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ׳ - לְבַדּוֹ עָשָׂה וְיוֹדֵעַ, וְאַחֵר לֹא יוֹדֵעַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בכה רבי פנחס, אמר, מאריה דעלמא רחשא דניסא דא עבדת בגיני, ואשתזבון אינון יודאי, ולא ידענא. פתח ואמר, ׳לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו׳ (תהילים קלו, ד). כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא עם בני נשא, וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא, ולא ידע אלא איהו בלחודוי. בר נש קם בצפרא, וחויא אתי לקטלא ליה, ובר נש שוי רגליה על רישיה, וקטיל ליה, ולא ידע ביה בר קודשא בריך הוא בלחודוי, הוי, ׳לעושה נפלאות גדולות לבדו׳. בר נש אזיל בארחא, ולסטין מחכאן למקטליה, אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה, והוא אשתזיב. לא ידע טיבו דעבד ליה קודשא בריך הוא, ונסא דארחיש ליה, בר איהו בלחודוי, הוי, ׳לעושה נפלאות גדולות לבדו׳. לבדו עביד וידע. ואחרא לא ידע.

התרגום: בכה רבי פנחס ואמר, רבון העולם התרחשות נס זה עשית בגללי, ונצלו אותם יהודים ולא ידעתי. פתח ואמר, ׳לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו׳ (תהלים קלו, ד) - כמה טובות עשה הקב"ה עם בני האדם, וכמה נסים מרחיש להם בכל יום, ולא יודע, רק הוא בלבדו. אדם קם בבקר ונחש בא להרגו, והאדם שם רגלו על ראשו והורגו, ולא ידע בזה האיש, פרט לקדוש - ברוך-הוא בלבדו - הוי ׳לעשה נפלאות גדלות לבדו׳ - אדם הולך בדרך ולסטים מחכים להרגו, בא אחר ונתן כפר תחתיו והוא נצל, לא ידע הטוב שעשה לו הקב"ה והנס שהרחיש לו, רק הוא בלבדו - הוי ׳לעשה נפלאות גדלות לבדו׳ - לבדו עשה ויודע, ואחר לא יודע.

מן המפרשים

הסולם: בכה ר' פנחס וכו': בכה ר' פנחס אמר, רבונו של עולם, מקרה של נס הזה עשית בשבילי, ואלו היהודים ניצלו, ואני לא ידעתי. פתח ואמר, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו . כמה טוב עושה הקב"ה עם בני אדם, וכמה נסים עושה להם בכל יום,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: