פרישת שרי מדין - ומכתם בזנב בעצת בלעם בשטים
בלק · ׳לינו פה הלילה׳ - שעת הכשפים, פרישת מדין, והרוח שהמשיך בלעם · מאמר 22 · פיסקה 2 · דף ר ע"א
לשון הזוהר
׳וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב׳ - וְשָׂרֵי מִדְיָן אִתְפְּרָשׁוּ מִנַּיְיהוּ, וְלָא בָּעוּ לְמֵיתַב תַּמָּן. וְסָבֵי מוֹאָב אִשְׁתָּאֲרוּ, דִּכְתִּיב ׳וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב׳, בִּלְחוֹדַיְיהוּ. יָאוּת עַבְדֵי מִדְיָן, דְּאִתְפְּרָשׁוּ מִכָּל וְכָל מִנַּיְיהוּ. וְאִלְמָלֵא לָא הֲווֹ מָחָאן בְּסוֹפָא דַּהֲווֹ בְּעֵיטָא דְּבִלְעָם, לְשָׁלְחָא נְשֵׁיהוֹן לְיִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים לְמִטְעֵי לוֹן. וּקְרָא אוֹכַח חוֹבָא דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב, ׳כִּי צוְֹרַרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַּת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחוֹתָם וְגוֹ'׳ (במדבר כה, יח). בִּתְרֵין אִלֵּין חָאבוּ. וַהֲוָה חוֹבָא דִּלְהוֹן סַגִּי. מָחוּ בִּזְנָבָא לְבָתַר. וּבְגִין כָּךְ אִלֵּין אִשְׁתָּאֲרוּ בַּהֲדֵיהּ, וְאִלֵּין אַזְלוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ.
תרגום
׳וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב׳ (במדבר כב, ח) - וְשָׂרֵי מִדְיָן נִפְרְדוּ מֵהֶם וְלֹא רָצוּ לָשֶׁבֶת שָׁם. ׳וְזִקְנֵי מוֹאָב׳ נִשְׁאֲרוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב׳ - לְבַדָּם. נָאֶה עָשׂוּ מִדְיָן שֶׁנִּפְרְדוּ מִכֹּל וָכֹל מֵהֶם. וְאִלְמָלֵא לֹא הָיוּ מַכִּים בַּסּוֹף שֶׁהָיוּ בַעֲצַת בִּלְעָם, לִשְׁלֹחַ נְשׁוֹתֵיהֶם לְיִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים לְיִשְׂרָאֵל לְהַטְעוֹתָם. וְהַכָּתוּב מוֹכִיחַ אֶת חֶטְאָם, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי צֹרַרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם וְגוֹ'׳ (במדבר כה, יח). בִּשְׁנֵי אֵלֶּה חָטְאוּ, וְהָיָה חֶטְאָם גָּדוֹל. הִכּוּ אַחַר כָּךְ בַּזָּנָב. וְלָכֵן אֵלּוּ נִשְׁאֲרוּ אִתּוֹ, וְאֵלּוּ הָלְכוּ לְבַדָּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וישבו שרי מואב׳ - ושרי מדין אתפרשו מנייהו, ולא בעו למיתב תמן. וסבי מואב אשתארו, דכתיב ׳וישבו שרי מואב׳, בלחודייהו. יאות עבדי מדין, דאתפרשו מכל וכל מנייהו. ואלמלא לא הוו מחאן בסופא דהוו בעיטא דבלעם, לשלחא נשיהון לישראל בשטים למטעי לון. וקרא אוכח חובא דלהון, דכתיב, ׳כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וגו'׳ (במדבר כה, יח). בתרין אלין חאבו. והוה חובא דלהון סגי. מחו בזנבא לבתר. ובגין כך אלין אשתארו בהדיה, ואלין אזלו בלחודייהו.
התרגום: ׳וישבו שרי מואב׳ (במדבר כב, ח) - ושרי מדין נפרדו מהם ולא רצו לשבת שם. ׳וזקני מואב׳ נשארו, שכתוב ׳וישבו שרי מואב׳ - לבדם. נאה עשו מדין שנפרדו מכל וכל מהם. ואלמלא לא היו מכים בסוף שהיו בעצת בלעם, לשלח נשותיהם לישראל בשטים לישראל להטעותם. והכתוב מוכיח את חטאם, שכתוב ׳כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם וגו'׳ (במדבר כה, יח). בשני אלה חטאו, והיה חטאם גדול. הכו אחר כך בזנב. ולכן אלו נשארו אתו, ואלו הלכו לבדם.
מן המפרשים
קרני אור: יאות עבדו מדין יאות עבדו מדין כו'. ר"ל יאות הוה להון אי היו מתפרשין גם לסוף, שלא היו שולחין בנותיהן לזנות, וק"ל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: