מעשה חסר פה בדור הפלגה - ובלעם משלים בפיו
בלק · ׳הרשעים ידרכון קשת׳ - עצת בלק ובלעם בפה ובמעשה ובלבולה · מאמר 21 · פיסקה 4 · דף ר ע"א
לשון הזוהר
אָמַר הַהוּא רָשָׁע, קַדְמָאֵי אִשְׁתְּדָּלוּ וְלָא יָכִילוּ. דּוֹר הַפְלָגָה אִשְׁתְּדָּלוּ, וְלָא יָכִילוּ. עָבְדוּ עוֹבָדָא, וּפוּמָא חָסֵר מִנַּיְיהוּ, דְּלִישָׁנְהוֹן אִתְבַּלְבָּל, וְלָא יָכִיל. אֲבָל אַנְתְּ, הָא פּוּמָךְ שַׁנָּן, וְלִישָׁנָךְ מְתֻּתְקָּן בִּתְרֵין סִטְרִין אִלֵּין, ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ, ואֲשֶׁר תָּאוֹר יוּאָר׳ - הַהוּא סִטְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְסַלְּקָא לְעֵילָּא בְּפוּמָךְ וְלִישָׁנָךְ, אִסְתְּלִיק. וְהַהוּא סִטְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְמֵילַט, בְּחֵילָא דְּפוּמָךְ תֵּילוֹט (וסטרא קמך) וְכֹלָּא בָּךְ תַּלְיָיא דְּהָא עוֹבָדָא אִתְתָּקַּן. אֲבָל בְּמִלָּה תַּלְיָיא כֹּלָּא, וְעַל דָּא (ס"א בעובדא) כְּעוֹבָדָא דְּנָחָשׁ אֲנָא אַתְקִין. וְאַנְתְּ תַּשְׁלִים כֹּלָּא בְּפוּמָךְ, הַהוּא סִטְרָא דִּתְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ, וְהַהוּא סִטְרָא דְּתָּאוֹר יוּאָר.
תרגום
אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, הָרִאשׁוֹנִים הִשְׁתַּדְּלוּ וְלֹא יָכְלוּ, דּוֹר הַפְּלַגָּה הִשְׁתַּדְּלוּ וְלֹא יָכְלוּ. עָשׂוּ מַעֲשֶׂה, וּפֶה חָסֵר מֵהֶם, שֶׁלְּשׁוֹנָם הִתְבַּלְבְּלָה וְלֹא יָכְלוּ. אֲבָל אַתָּה, הֲרֵי פִּיךְ שָׁנוּן וּלְשׁוֹנְךְ מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ - ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר׳ (במדבר כב, ו) - אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְסַלֵּק לְמַעְלָה בְּפִיךְ וּלְשׁוֹנְךְ, הִסְתַּלֵּק. וְאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְקַלֵּל, בְּכֹחַ פִּיךְ תְּקַלֵּל (וְצַד לְפָנֶיךְ) וְהַכֹּל תָּלוּי בְּךְ, שֶׁהֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה נִתְתַּקֵּן. אֲבָל בְּדִבּוּר הַכֹּל תָּלוּי, וְעַל זֶה (במעשה) כְּמַעֲשֵׂה נַחַשׁ אֲנִי אַתְקִין, וְאַתָּה תַּשְׁלִים הַכֹּל בְּפִיךְ. אוֹתוֹ צַד שֶׁתְּבָרֵךְ - מְבֹרָךְ, וְאוֹתוֹ צַד שֶׁתָּאֹר - יוּאָר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ההוא רשע, קדמאי אשתדלו ולא יכילו. דור הפלגה אשתדלו, ולא יכילו. עבדו עובדא, ופומא חסר מנייהו, דלישנהון אתבלבל, ולא יכיל. אבל אנת, הא פומך שנן, ולישנך מתתקן בתרין סטרין אלין, ׳את אשר תברך מבורך, ואשר תאור יואר׳ - ההוא סטרא דאת בעי לסלקא לעילא בפומך ולישנך, אסתליק. וההוא סטרא דאת בעי למילט, בחילא דפומך תילוט (וסטרא קמך) וכלא בך תלייא דהא עובדא אתתקן. אבל במלה תלייא כלא, ועל דא (ס"א בעובדא) כעובדא דנחש אנא אתקין. ואנת תשלים כלא בפומך, ההוא סטרא דתברך מבורך, וההוא סטרא דתאור יואר.
התרגום: אמר אותו רשע, הראשונים השתדלו ולא יכלו, דור הפלגה השתדלו ולא יכלו. עשו מעשה, ופה חסר מהם, שלשונם התבלבלה ולא יכלו. אבל אתה, הרי פיך שנון ולשונך מתקנת בשני צדדים אלו - ׳את אשר תברך מברך, ואשר תאר יואר׳ (במדבר כב, ו) - אותו הצד שאתה רוצה לסלק למעלה בפיך ולשונך, הסתלק. ואותו הצד שאתה רוצה לקלל, בכח פיך תקלל (וצד לפניך) והכל תלוי בך, שהרי המעשה נתתקן. אבל בדבור הכל תלוי, ועל זה (במעשה) כמעשה נחש אני אתקין, ואתה תשלים הכל בפיך. אותו צד שתברך - מברך, ואותו צד שתאר - יואר.
מן המפרשים
אור יקר: דור הפלגה אשתדלו וכו׳ והיינו דכתיב ועתה לא יבצר מהם, כי אחר שהם שפת אחר ודברים אחדים הרי יש להם דבור, ועתה בהיותם עושים יהיה להם לחיזוק הקליפה דיבור ומעשה, לכך לקח הקב״ה שלו דהיינו הדבור וזהו שאמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם, ואחר…
הסולם: אמר ההוא רשע וכו': אמר אותו רשע, הראשונים השתדלו ולא יכלו, דור הפלגה השתדלו ולא יכלו. משום שעשו מעשה והפה היה חסר מהם, כי לשונם נתבלבל ולא יכלו. אבל אתה, בלעם, הרי פיך שנון, ולשונך מתוקן בב' צדדים אלו: את אשר תברך מבורך, מצד…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: