׳אברכה את׳ - ברכת הדרגה לעקרה מישראל כשלהבת מפתילה
בלק · ׳כי עצום הוא ממני׳ - כוחם של ישראל בדרגתם ועצת בלק לעקרה · מאמר 19 · פיסקה 14 · דף קצט ע"א
לשון הזוהר
אֶלָּא מִלָּה הָכָא, וְלָא יְדַעְנָא בָּהּ, וְלָא זָכֵינָא בָּהּ, עַד דְּאָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ, ׳אֲבָרְכָה אֶת יהו"ה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׳ (תהילים לד, ב) - וּכְתִיב ׳אֲבָרֵךְ אֶת יהו"ה אֲשֶׁר יְעַצָנִי׳ (תהילים טז, ז) - מָאן (ס"א אצטריך) דְּאִצְטְרִיךְ בִּרְכָתָא מִן תַּתָּאִי. אֶת, דְהָא אִתְאַחָד בְּהוּ כְּשַׁלְהוֹבָא בִּפְתִילָה. וְדָוִד דְּהֲוָה יָדַע דָּא, אָמַר ׳אֲבָרְכָה אֶת׳. אָמַר הַהוּא רָשָׁע, הַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, אָחִיד בְּהוּ, בְּגִין בִּרְכָאן דִּלְהוֹן, דְּקָא מְבָרְכִין לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא. חֵילָא אִית לָךְ לְבָרְכָא לְהַהוּא דַּרְגָּא, וּתְעַקֵּר לָהּ מִנַּיְיהוּ וְדָא הוּא ׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ וְגוֹ'׳. וּבְדָא נֵיכוּל בְּהוּ. תְּבָרֵךְ לְהַהוּא דַּרְגָּא וְתִילוּט לִפְתִילָה. וְעַל דָּא אָמַר, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה, אַעְקָר לָהּ מִנַּיְיהוּ, דְּלָא יִתְאֲחָד בְּהוּ.
תרגום
אֶלָּא דָּבָר זֶה לֹא יְדַעְתִּיו וְלֹא זָכִיתִי בוֹ עַד שֶׁבָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ, ׳אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׳ (תהלים לד) וְכָתוּב ׳אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצַנִי׳ - (שם טז) מִי (צָרִיךְ) שֶׁצָּרִיךְ בְּרָכָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. אֶת, שֶׁהֲרֵי נֶאֱחָז בָּהֶם כְּשַׁלְהֶבֶת בִּפְתִילָה. וְדָוִד שֶׁיָּדַע אֶת זֶה, אָמַר אֲבָרְכָה אֶת. אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁלָּהֶם, אֲחוּזָה בָהֶם בִּגְלַל בִּרְכוֹתֵיהֶם, שֶׁמְּבָרְכִים אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם. כֹּחַ יֵשׁ לְךְ לְבָרֵךְ אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה, וְתַעֲקֹר אוֹתָהּ מֵהֶם. וְזֶהוּ ׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ו). וּבָזֶה נוּכַל לָהֶם. תְּבָרֵךְ אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה, וּתְקַלֵּל אֶת הַפְּתִילָה. וְעַל זֶה אָמַר וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה, אֶעֱקֹר אוֹתָהּ מֵהֶם שֶׁלֹּא תֹאחַז בָּהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא מלה הכא, ולא ידענא בה, ולא זכינא בה, עד דאתא רבי אלעזר ודרש, ׳אברכה את יהו"ה בכל עת תמיד תהלתו בפי׳ (תהילים לד, ב) - וכתיב ׳אברך את יהו"ה אשר יעצני׳ (תהילים טז, ז) - מאן (ס"א אצטריך) דאצטריך ברכתא מן תתאי. את, דהא אתאחד בהו כשלהובא בפתילה. ודוד דהוה ידע דא, אמר ׳אברכה את׳. אמר ההוא רשע, ההוא דרגא דלהון, אחיד בהו, בגין ברכאן דלהון, דקא מברכין ליה בכל יומא. חילא אית לך לברכא לההוא דרגא, ותעקר לה מנייהו ודא הוא ׳כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'׳. ובדא ניכול בהו. תברך לההוא דרגא ותילוט לפתילה. ועל דא אמר, ואנכי אקרה כה, אעקר לה מנייהו, דלא יתאחד בהו.
התרגום: אלא דבר זה לא ידעתיו ולא זכיתי בו עד שבא רבי אלעזר ודרש, ׳אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי׳ (תהלים לד) וכתוב ׳אברך את ה' אשר יעצני׳ - (שם טז) מי (צריך) שצריך ברכה מן התחתונים. את, שהרי נאחז בהם כשלהבת בפתילה. ודוד שידע את זה, אמר אברכה את. אמר אותו רשע, אותה דרגה שלהם, אחוזה בהם בגלל ברכותיהם, שמברכים אותה בכל יום. כח יש לך לברך את אותה דרגה, ותעקר אותה מהם. וזהו ׳כי ידעתי את אשר תברך מברך וגו'׳ (במדבר כב, ו). ובזה נוכל להם. תברך את אותה דרגה, ותקלל את הפתילה. ועל זה אמר ואנכי אקרה כה, אעקר אותה מהם שלא תאחז בהם.
מן המפרשים
מקדש מלך: דבריך לההוא דרגא פי' לר"א מ"ש בלעם ואנכי אקרה כה נעקר לה מנייהו ונעשה לה תיקון כדי שתתחבר עמנו ואז אנו מוצאים מקום לקלל את ישראל ח"ו הפך מש"ל בדף קצ"ח. על ה' ועל משיחו:
אור יקר: אעקר לההוא כה מאתריה הענין שהשכינה מדת כ״ה קשורה למעלת בזכות ישראל למטת היא חופפת עליהם ונקשרת בתפארת ישראל העליון בסבתם, אם כן תעורר הדין על ישראל למטת וישלטו החצונים בהם, ויסתלק השכינה מעליהם ויתקשר בצד הדינים עם תחצונים,…
קרני אור: מאן אצטריך ברכתא מאן אצטריך ברכתא. ר"ל איזה ספי' עליונה אצטריך לאתברכא מישראל דלתתא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: