׳זולל וסובא׳ שבאומות - הוא הגורם לסוררות הבן
בלק · ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן · מאמר 17 · פיסקה 18 · דף קצח ע"א
לשון הזוהר
בְּנֵינוּ זֶה ודַּאי, וְלָאו דִּשְׁאַר עַמִּין. ׳סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ׳ - מַאי שְׁנָא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא לָא כְּתִיב זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וּלְבָתַר כְּתִיב זוֹלֵל וְסוֹבֵא. אֶלָּא מַאן גָּרִים לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוִי סוֹרֵר וּמוֹרֶה לְגַבֵּי אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ זוֹלֵל וְסוֹבֵא, בִּשְׁאַר עַמִּין דִּכְתִּיב, (תהילים קו לה). ׳וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מִמַעֲשֵׂיהֶם׳ וּכְתִיב וַיֹּאכַל הָעָם וְיִשְׁתַּחֲווּ, דְּעִקָרָא וִיסוֹדָא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כַּד עַבְדִּין בִּשְׁאַר עַמִּין - דָּא גָּרִים לוֹן, לְמֶהֱוִי בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, לְגַבֵּי אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא.
תרגום
׳בְּנֵנוּ זֶה׳, וַדַּאי, וְלֹא שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. סוֹרֶה ׳וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שּמֵעַ בְּקֹלֵנוּ׳ (דברים כא, כ) - מַה שּׁוֹנֶה שֶׁהֲרֵי בַּהַתְחָלָה לֹא כָתוּב ׳זוֹלֵל וְסֹבֵא׳ - וְאַחַר כָּךְ כָּתוּב ׳זוֹלֵל וְסֹבֵא׳? אֶלָּא מִי גָרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת ׳סוֹרֵר וּמֹרֶה׳ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם? בִּגְלַל שֶׁהוּא ׳זוֹלֵל וְסֹבֵא׳ בִּשְׁאָר הָעַמִּים, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם׳ (תהלים קו, לה), וְכָתוּב - ׳וַיּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ׳ (במדבר כה, ב), שֶׁעִקַּר וִיסוֹד אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּשֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁאָר הָעַמִּים - זֶה גוֹרֵם לָהֶם לִהְיוֹת ׳בֵּן סוֹרֵר וּמֹרֶה׳ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בנינו זה ודאי, ולאו דשאר עמין. ׳סורר ומורה איננו שומע בקולנו׳ - מאי שנא, דהא בקדמיתא לא כתיב זולל וסובא, ולבתר כתיב זולל וסובא. אלא מאן גרים להו לישראל, למהוי סורר ומורה לגבי אבוהון דבשמיא, בגין דאיהו זולל וסובא, בשאר עמין דכתיב, (תהילים קו לה). ׳ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם׳ וכתיב ויאכל העם וישתחוו, דעקרא ויסודא אכילה ושתיה, כד עבדין בשאר עמין - דא גרים לון, למהוי בן סורר ומורה, לגבי אבוהון דבשמיא.
התרגום: ׳בננו זה׳, ודאי, ולא של שאר העמים. סורה ׳ומרה איננו שמע בקלנו׳ (דברים כא, כ) - מה שונה שהרי בהתחלה לא כתוב ׳זולל וסבא׳ - ואחר כך כתוב ׳זולל וסבא׳? אלא מי גרם להם לישראל להיות ׳סורר ומרה׳ לאביהם שבשמים? בגלל שהוא ׳זולל וסבא׳ בשאר העמים, שכתוב ׳ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׳ (תהלים קו, לה), וכתוב - ׳ויאכל העם וישתחוו׳ (במדבר כה, ב), שעקר ויסוד אכילה ושתיה כשעושים בשאר העמים - זה גורם להם להיות ׳בן סורר ומרה׳ לאביהם שבשמים.
מן המפרשים
אור החמה: בנינו זה ולא שאר עמין. כי עם היות ששאר עמין הם מקלקלים יותר עכ"ז ישראל חייבים שהם בנים להקב"ה משא"כ האומות כענין ראה ויתר גוים לפיכך אין תביע' כנגדם דהא בקדמיתא וכו' מורה שאין העון זולל וסובא שא"כ היה לו לומר כי יהיה לאיש בן…
הסולם: בנינו זה, ודאי וכו': ואומרים על ישראל, בנינו זה, ודאי, ולא שאר עמים. סורר ומורה איננו שומע בקולנו, שואל, מהו השינוי, שבתחילה לא כתוב זולל וסובא ואח"כ כתוב, זולל וסובא. ומשיב, אלא מי גרם לישראל להיות סורר ומורה כלפי אביהם…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ולא דשאר עמין פי' אין לחיצונים שייכות וקירוב עם הקדוש' משל אל מרגלית השקועה באשפה ועוד כי תחלתם היה לתיאבון לאכילה ולשתיה בתוך העמים. ולא חפצו בראשונה להשתקע ביניהם ולעזוב אלהיהם אלא עבירה גוררת עבירה. ובתר התחלה אזלינן ואז…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: