ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 15: ארבעה ששם דוד עצמו לפניו - סדר התפילה ו ׳שומע בקול עבדו׳ › פיסקה 18 (קצו ע"ב)

׳הלך חשכים׳ בלשון יחיד - חיבור זכר ונוקבא הנפרד מיד

בלק · ארבעה ששם דוד עצמו לפניו - סדר התפילה ו ׳שומע בקול עבדו׳ · מאמר 15 · פיסקה 18 · דף קצו ע"ב

לשון הזוהר

׳אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים׳, אֲשֶׁר הָלְכוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, (שמות קפ"ח, קמ"ח ע"ב, צ"ה ע"א) ׳בְּגִין דְּאִינּוּן שַׁרְיָין בְּחִבּוּרָא, וּמִיָּד מִתְפָּרְשָׁן׳. הָלַךְ חִבּוּרָא - חֲשֵׁכִים אִתְפָּרְשָׁן. שָׁרָאן בְּחִבּוּרָא, וְאִתְפָּרְשָׁן מִיָּד. כְּגַוְונָא דָּא, ׳רוּחַ סְעָרָה בָּאָה׳ (יחזקאל א, ד), כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא - בָּאָה וְהִיא שַׁבְקָת לֵיהּ, מִיָּד מִתְפָּרְשָּׁן. (לעיל קפ"ז ע"א) (ע"כ מצאתי ולפי דעתי חסר בהעתק)

תרגום

׳אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים׳, אֲשֶׁר הָלְכוּ צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִשּׁוּם שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּחִבּוּר וּמִיָּד נִפְרָדִים. הָלַךְ הַחִבּוּר - חֲשֵׁכִים נִפְרְדוּ. שׁוֹרִים בְּחִבּוּר וְנִפְרָדִים מִיָּד. כְּמוֹ זֶה ׳רוּחַ סְעָרָה בָּאָה׳ (יחזקאל א, ד), כְּלַל שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא - בָּאָה וְהִיא עוֹזֶבֶת אוֹתוֹ, מִיָּד נִפְרָדִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳אשר הלך חשכים׳, אשר הלכו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר, (שמות קפ"ח, קמ"ח ע"ב, צ"ה ע"א) ׳בגין דאינון שריין בחבורא, ומיד מתפרשן׳. הלך חבורא - חשכים אתפרשן. שראן בחבורא, ואתפרשן מיד. כגוונא דא, ׳רוח סערה באה׳ (יחזקאל א, ד), כלל דכר ונוקבא - באה והיא שבקת ליה, מיד מתפרשן. (לעיל קפ"ז ע"א) (ע"כ מצאתי ולפי דעתי חסר בהעתק)

התרגום: ׳אשר הלך חשכים׳, אשר הלכו צריך לו לכתב! אמר רבי אלעזר, משום שהם שרויים בחבור ומיד נפרדים. הלך החבור - חשכים נפרדו. שורים בחבור ונפרדים מיד. כמו זה ׳רוח סערה באה׳ (יחזקאל א, ד), כלל של זכר ונוקבא - באה והיא עוזבת אותו, מיד נפרדים.

מן המפרשים

שער מאמרי רשב"י: שם בדקצ"ו ע"א וז"ל אשר הלך חשכים אשר יהלכו מבעי ליה א"ר אלעזר בגין דאינון שריין בחבורא ומיד מתפרשאן כו'. ענין זה נתבאר היטב בסבא דמשפטים דצ"ה ע"א במ"ש ומאן הוא נחשא דפרח באוירא כו':

קרני אור: אשר הלכו מבעי ליה אשר הלכו מבעי ליה. ד'חשכים' הוא לשון רבים. ואפשר שר' אבא הקשה לו זה:

הסולם: אשר הלך חשכים: ושואל, אשר הלכו היה צריך לומר. א"ר אלעזר. הוא משום שהם, הס"א, שורים בחבור זכר ונקבה, ומיד מתפרדים. וז"ש , הלך היינו בחבור, והם אחד. חשכים, היינו שכבר נתפרדו, מתחילים בחבור, ונפרדים מיד. כעין זה, רוח סערה באה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר