ארבעה ששם דוד עצמו לפניו
סדר התפילה ו ׳שומע בקול עבדו׳
ארבעה סדרים ששם דוד עצמו - והמפרט חטאיו נקרא חסיד
דָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׂם אֶת עַצְמוֹ בְּאַרְבָּעָה דְרָכִים: שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם עֲנִיִּים, שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם חֲסִידִים, שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם עֲבָדִים, וְשָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם אוֹתָם שֶׁמּוֹסְרִים עַצְמָם וְנַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ. שָׂם עַצְמוֹ עִם עָנִי, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׳ (תהלים פו, א) - שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם חֲסִידִים, שֶׁכָּתוּב ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי׳ (תהלים פו, ב) - מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁלֹּא לָשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע. וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, לֹא יְפָרֵט חֲטָאָיו לְעוֹלָמִים? לֹא כָּךְ! אֶלָּא כְּשֶׁיְּפָרֵט חֲטָאָיו, אָז הוּא חָסִיד, שֶׁבָּא לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה. מוֹצִיא עַצְמוֹ מִצַּד הָרָע שֶׁהָיָה בַּטִּנֹּפֶת שֶׁלּוֹ עַד עַכְשָׁו, וְכָעֵת נִדְבָּק בַּיָּמִין הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְקַבְּלוֹ.
בלשון הזוהר
דָּוִד מַלְכָּא, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בְּאַרְבָּעָה אָרְחִין: שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי מִסְכְּנֵי, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי חֲסִידִים, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי עֲבָדִים, שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי אִינּוּן דְּמַסְרֵי גַּרְמַיְיהוּ וְנַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֵיהּ. שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי מִסְכְּנָא, דִּכְתִּיב ׳כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׳ - שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי חֲסִידִים, דִּכְתִּיב ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי׳ - בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ, דְּלָא לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ רָשָׁע. וְאִי תֵּימָא אִי הָכִי לָא יְפָרֵט חֶטְאוֹי לְעָלְמִין. לָאו הָכִי. אֶלָּא כַּד יְפָרֵט חֶטְאוֹי, כְּדֵין אִיהוּ חָסִיד, דְּאָתֵי לְקַבְּלָא תְּשׁוּבָה, אַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִסִּטְרָא בִּישָׁא, דְּהֲוָה בְּטִנּוּפָא דִּילָהּ עַד הַשְׁתָּא, וְהַשְּׁתָּא אִתְדְּבַק בִּימִינָא עִלָּאָה, דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה לְקַבְּלָא לֵיהּ.
אין מפרט אלא חטאים שנזכרים - והשאר נמשכים אחריהם
וְלֹא תֹאמַר שֶׁלֹּא יְקַבְּלוֹ הקב"ה עַד שֶׁיְּפָרֵט חֲטָאָיו מִיּוֹם שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם, (אִם כָּךְ) אֵיפֹה (אוֹ) אוֹתָם שֶׁהִתְכַּסּוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ. אֶלָּא לֹא צָרִיךְ לְפָרֵשׁ, פְּרָט לְאוֹתָם שֶׁיִּזְכֹּר מָהֵם. וְאִם שָׂם רְצוֹנוֹ בָהֶם, כָּל הָאֲחֵרִים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ, אֵין בּוֹדְקִים חוֹרֵי הַבַּיִת הָעֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה, וְלֹא אוֹתָם תַּחְתּוֹנִים לְמַטָּה בְּבִעוּר חָמֵץ. אֵין כֵּיוָן שֶׁבָּדַק כְּפִי מַרְאֵה עֵינָיו מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ, הַכֹּל נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי זֶה וְהִתְבַּטֵּל יַחַד אִתּוֹ.
בלשון הזוהר
וְלָא תֵּימָא, דְּלָא מְקַבֵּל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד דִּיְּפָרֵט חֶטְאוֹי מִיּוֹמָא דְּהֲוָה בְּעָלְמָא, (ס"א אי הכי) אָן (או) אִינּוּן דְּאִתְכְּסוּן מִנֵּיהּ, דְּלָא יָכִיל לְאַדְבְּקָא. אֶלָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְפָרְשָׁא, בַּר אִינּוּן דְּיִדְכַּר מִנַּיְיהוּ. וְאִי שַׁוִּי רְעוּתֵיהּ בְּהוּ, כָּל אַחֲרָנִין אִתְמַשְּׁכָן אֲבַּתְרַיְיהוּ. דְּהָא תָּנֵינָן, אֵין בּוֹדְקִין חוֹרֵי בֵּיתָא עִלָּאִין לְעֵילָּא, וְלָא אִינּוּן תַּתָּאִין לְתַתָּא בְּבִיעוּר חָמֵץ. אֶלָּא כֵּיוָן דְּבָדִיק כְּפוּם חֵיזוּ דְּעֵינוֹי מַה דְּיָכִיל לְאַדְבְּקָא, כֹּלָּא אִתְמְשַׁךְ בָּתַר דָּא, וְאִתְבְּטִּיל בַּהֲדֵיהּ.
׳לכל מראה עיני הכהן׳ - שיעור פירוט החטאים
וְכָךָ גָּרַסְנוּ בִנְגָעִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵיבָרִים הֵם שֶׁלֹּא מְטַמְּאִים מִשּׁוּם מִחְיָה. וְהַכֹּהֵן לֹא טוֹרֵחַ אַחֲרֵיהֶם, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב, ׳לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, יב) - מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת מַכְתֵּשׁ בְּהִסְתַּכְּלוּת אַחַת, וְלֹא צָרִיךְ לְהַנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ וּלְהָרִים עֵינָיו כָּאן וְכָאן. גַּם כָּךְ לֹא צָרִיךְ לְפָרֵט חֲטָאָיו (לְבַקֵּשׁ) מִיּוֹם שֶׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי חוֹרֵי הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא אֵלּוּ שֶׁהִתְכַּסּוּ שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ, שֶׁהֵם חוֹרֵי הַבַּיִת הָעֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה, (אֶלָּא) בֹּא רְאֵה, ׳לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן׳ - וְכֻלָּם נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם. וְעַל זֶה שָׂם דָּוִד עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַחֲסִידִים.
בלשון הזוהר
וְהָכִי גַּרְסֵינָן בִּנְגָּעִים: כ"ד רָאשֵׁי אֵבָרִים אִינּוּן דְּלָא מְטַמְאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. וְכַהֲנָא לָא הֲוָה אַטְרַח אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, יב) - אֲתָר דְּיָכִיל כַּהֲנָא לְמֵחֱזֵי מַכְתְּשָׁא בְּאִסְתַּכְּלוּתָא חֲדָא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְמַאֲכָא גַּרְמֵיהּ, וּלְאָרָמָא עֵינוֹי הָכָא וְהָכָא. אוּף הָכִי. לָא אִצְטְרִיךְ לְפַרְטָא חֶטְאוֹי (למבעי) מִן יוֹמָא דְּהֲוָה, דְּאִינּוּן חוֹרֵי בֵּיתָא תַּתָּאִין, וְלָא אִינּוּן דְּאִתְכְּסוּ, דְּלָא יָכִיל לְאַדְבְּקָא, דְּאִינּוּן חוֹרֵי בֵּיתָא עִלָּאִין לְעֵילָּא, (ס"א אלא) תָּא חֲזֵי ׳לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן׳ - וְכֻלְּהוּ אִתְמַשְּׁכָן אֲבַּתְרַיְיהוּ. וְעַל דָּא שַׁוִּי דָּוִד גַּרְמֵיהּ גּוֹ חֲסִידִים.
׳כעיני עבדים׳ ומוסרי נפש - שני סדרי דוד האחרונים
הוּא שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם עֲבָדִים, שֶׁכָּתוּב ׳הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם׳ (תהלים קכג, ב) - וְכָתוּב ׳הוֹשַׁע עַבְדְּךְ אַתָּה אֱלֹהַי׳ (שם פו, ב) - שָׂם עַצְמוֹ עִם אוֹתָם שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךְ כִּי אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳. בְּכָל הָאַרְבָּעָה הַלָּלוּ שָׂם עַצְמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי עֲבָדִים, דִּכְתִּיב, ׳הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם׳ (תהילים קכג, ב) - וּכְתִיב, ׳הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי׳ (תהילים פו, ב) - שַׁוִּי גַּרְמֵיהּ בַּהֲדֵי אִינּוּן דְּמַסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים פו, ד). בְּכָל הָנֵי אַרְבַּע, עָבֵד גַּרְמֵיהּ דָּוִד מַלְכָּא קַמֵּי מָארֵיהּ.
הרמת ידים בתפילה - וסידור הארבעה שאין תפילתו ריקם
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳הֵרַמְתִּי יָדִי׳ בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהָרִים יָדָיו לְמַעְלָה פְּרָט לִתְפִלָּה, וּבִבְרָכוֹת וּבְתַחֲנוּנִים לַאֲדוֹנוֹ, כמו 'נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים' (איכה ג, מא) שֶׁכָּתוּב ׳הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, כב) - וּמְתַרְגְּמִים: ׳הֵרַמְתִּי יָדִי׳ בִּתְפִלָּה. כתרגום אונקלוס 'ארימית ידי בצלו' (בראשית יד, כב) שֶׁהֲרֵי בְּאֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים. וְכָעֵת כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, וְאוֹמֵר שֶׁכָּל מִי שֶׁאַרְבָּעָה אֵלּוּ יְסַדֵּר לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ שהם ארבעה הסדרים ששם דוד המלך את עצמו בהם בתפלתו: א. עם העניים, ב. עם החסידים, ג. עם העבדים, ד. עם מוסרי נפשם על קדושת השם וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ בְרָצוֹן בְּתִקּוּן זֶה כָּרָאוּי, בְּתִקּוּן זֶה לֹא תַחֲזֹר תְּפִלָּתוֹ רֵיקָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אֲרֵימִית יְדַי בִּצְלּוֹ לְקַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. דְּהָא תָּנֵינָן, אָסוּר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַרְמָא יְדוֹי לְעֵילָּא, בַּר בְּצַלּוּ, וּבְבִרְכָּאן וְתַחֲנוּנִים לְמָרֵיהּ. דִּכְתִּיב, ׳הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל יהו"ה אֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, כב) - וּמְתַּרְגְּמִינָן, אֲרֵימִית יְדַי בִּצְלּוֹ, דְּהָא אֶצְבְּעָאן דְּיָדִין מִלִּין עִלָּאִין אִית בְּהוּ. וְהַשְׁתָּא אֲנָא הָכִי עֲבִידְנָא. וַאֲמֵינָא דְּכָל מַאן דְּאִלֵּין אַרְבַּע יְסַדֵּר קַמֵּי מָארֵיהּ, וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ בִּרְעוּתָא, בְּתִקּוּנָא דָּא כַּדְּקָא יָאוּת, בְּתִקּוּנָא דָּא לָא תֵּהָדַר צְלוֹתֵיהּ בְּרֵיקָנַיָּא.
שלוש פעמים עבד - בתשבחות, לאחר עמידה ובסיום התפילה
בַּתְּחִלָּה עֶבֶד - לְסַדֵּר שֶׁבַח לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וּלְזַמֵּר לְפָנָיו, וְזֶה בַּתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה. אַחַר כָּךְ עֶבֶד לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עֲמִידָה, הוּא עֶבֶד שֶׁסִּדֵּר תְּפִלַּת אֲדוֹנוֹ. אַחַר כָּךְ עֶבֶד אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּל תְּפִלָּתוֹ וְהָלַךְ לוֹ. וְעַל זֶה עָשָׂה עַצְמוֹ דָּוִד שָׁלֹשׁ פָּעָמִים בִּתְפִלָּה זוֹ עֶבֶד, שֶׁכָּתוּב ׳הוֹשַׁע עַבְדְּךְ אַתָּה אֱלֹהַי׳ - ׳שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךְ׳. וְכָתוּב ׳תְּנָה עֻזְּךְ לְעַבְדֶּךְ׳ (תהלים פו, טז) - הֲרֵי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים צָרִיךְ לָשִׂים עַצְמוֹ עֶבֶד. אַחַר כָּךְ לָשִׂים עַצְמוֹ תּוֹךְ אֵלּוּ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר בַּיִּחוּד שֶׁל שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׂם כָּךְ רְצוֹנוֹ בְּזֶה הַפָּסוּק, נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ מָסַר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.
בלשון הזוהר
בְּקַדְמִיתָא עֶבֶד - לְסַדְּרָא שְׁבָחָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וּלְזַמְּרָא קַמֵּיהּ. וְדָא בְּתוּשְׁבְּחָן דְּקַמֵּי צְלוֹתָא. וּלְבָתַר עֶבֶד, לְבָתַר דְּצַלֵּי צְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, אִיהוּ עַבְדָּא דְּסִדֵּר צְלוֹתָא דְּמָארֵיהּ. וּלְבָתַר עֶבֶד, לְבָתַר דְּצַלֵּי כָּל צְלוֹתֵיהּ, וְאָזִיל לֵיהּ, וְעַל דָּא דָּוִד תְּלַת זִמְנִין עֲבַד גַּרְמֵיהּ בִּצְלוֹתָא דָּא עֶבֶד. דִּכְתִּיב ׳הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי׳ - ׳שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ׳. וּכְתִיב ׳תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ׳ (תהילים פו, טז) - הָא תְּלַת זִמְנִין, אִצְטְרִיךְ לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ עֶבֶד. לְבָתַר לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ גּוֹ אִינּוּן דְּמַסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ, וְהַיְינוּ בְּיִחוּדָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דְּכָל מַאן דְּשַׁוִּי הָכִי רְעוּתֵיהּ בְּהַאי קְרָא, אִתְחֲשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ מָסַר נַפְשֵׁיהּ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמֵיהּ.
דפיקת העני על פתחי מרום - שברון הלב שבעמידה
לְאַחַר שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ עָנִי, בִּזְמַן שֶׁנִּכְנָס וְדוֹפֵק עַל פְּתָחִים שֶׁל רוּמֵי מְרוֹמִים, כְּשֶׁאוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב (וְסוֹמֵךְ) גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, לִהְיוֹת בִּתְפִלַּת עֲמִידָה שְׁבוּר לֵב עָנִי וּמִסְכֵּן. וְלָשִׂים רְצוֹנוֹ לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הָעֲנִיִּים בְּשִׁבְרוֹן לֵב בִּנְמִיכוּת נֶפֶשׁ.
בלשון הזוהר
לְבָתַר לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ עָנִי, בְּזִמְנָא דְּעָאל וְדַפִיק דָּשִׁין דְּרוֹמֵי מְרוֹמִים, כַּד אָמַר אֱמֶת וְיַצִּיב, (וסמיך) גְּאוּלָה לִתְפִלָּה, לְמֶהֱוִי בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, תָּבִיר לִבָּא, עַנְיָא וּמִסְכְּנָא. וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ, לְאִתְכַּלְּלָא גּוֹ מִסְכְּנֵי, בִּתְבִירוּ דְּלִבָּא, בִּמְאִיכוּ דְּנַפְשָׁא.
פירוט החטאים בשומע תפילה - דבקות בימין המקבלת שבים
לְאַחַר שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ בְּתוֹךְ חֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה לְפָרֵשׁ חֲטָאָיו, שֶׁכָּךְ צָרִיךְ יָחִיד בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בִּשְׁבִיל לְהִתְדַּבֵּק בַּיָּמִין שֶׁפְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, אָז נִקְרָא חָסִיד. הֲרֵי אַרְבָּעָה אֵלֶּה כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
לְבָתַר לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ גּוֹ חֲסִידִים, בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, לְפָרְשָׁא חֶטְאוֹי, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ יָחִיד בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, בְּגִין לְאִתְדַּבְּקָא בִּימִינָא, דִּפְשׁוּטָה לְקַבְּלָא לְאִינּוּן דְּתָבִין, וּכְדֵין אִקְרֵי חָסִיד. הָא אַרְבַּע אִלֵּין כְּדְקָא יֵאוֹת.
העבד כולל את הכל - שלושה עבדים ומה שביניהם
מִי כּוֹלֵל כָּל אֵלֶּה? אוֹתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִכְלֹל אוֹתָם, וְזֶהוּ עֶבֶד שֶׁכּוֹלֵל אֶת כָּל הַשְּׁאָר. שְׁלֹשָׁה עֲבָדִים הֵם בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, וְכֻלָּם אֶחָד. וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וְגוֹ'׳ (שם קכג, ב). בֵּין עֶבֶד לְעֶבֶד הֵם אוֹתָם אֲחֵרִים. בֵּין עֶבֶד רִאשׁוֹן לְעֶבֶד שֵׁנִי יֵשׁ לוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל יִחוּד קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, וְלָשִׂים עַצְמוֹ עָנִי וּמִסְכֵּן בִּתְפִלַּת עֲמִידָה, וְלָשִׂים עַצְמוֹ בְּתוֹךְ חֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עֶבֶד שְׁלִישִׁי לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם וְסִדֵּר הַכֹּל.
בלשון הזוהר
מַאן כָּלִיל לְכָל הָנֵי, הַהוּא דְּקָא אִצְטְרִיךְ לְכַלְלָא לוֹן, וְהַאי אִיהוּ עֶבֶד, דְּאַכְלִיל לְכָל שְׁאָר. תְּלַת עַבְדִּין אִינּוּן בִּתְלַת דּוּכְתִּין, וְכֻלְּהוּ חַד. וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וְגוֹ'׳. בֵּין עֶבֶד לְעֶבֶד אִינּוּן אַחֲרָנִין. בֵּין עֶבֶד קַדְמָאָה, לְעֶבֶד תִּנְיָינָא, אִית לֵיהּ לְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל יִחוּדָא דִּקְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ, וּלְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ עָנִי וּמִסְכְּנָא בִּצְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, וּלְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ גּוֹ חֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עֶבֶד תְּלִיתָאָה בָּתַר דְּסִיֵּים וְסִדֵר כֹּלָּא.
סידור ארבעתם ברצון הלב - ׳עבדי אתה׳ שקורא עליו
לָמַדְנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁמְּסַדֵּר בֶּן אָדָם כָּל אַרְבָּעָה הַסִּדּוּרִים הַלָּלוּ בִּרְצוֹן הַלֵּב, נוֹחַ לִפְנֵי הקב"ה וּפוֹרֵשׂ יְמִינוֹ עָלָיו, בְּאוֹתוֹ עֶבֶד שְׁלִישִׁי, וְקוֹרֵא עָלָיו ׳וְאוֹמֵר לוֹ עַבְדִּי אַתָּה׳ (ישעיה מט, ג), שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיה מט, ג) - וַדַּאי תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם זֶה לֹא תַחֲזֹר רֵיקָם לְעוֹלָמִים. בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ.
בלשון הזוהר
תְּנָן, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּסִדֵּר בַּר נָשׁ כָּל הָנֵי סִדּוּרִין אַרְבַּע, בִּרְעוּ דְּלִבָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִיחָא קַמֵּיהּ, וּפָרִישׂ יְמִינֵיהּ עָלֵיהּ, בְּהַהוּא עֶבֶד תְּלִיתָאָה, וְקָרָא עָלֵיהּ וְאָמַר לֵיהּ, עַבְדִּי אַתָּה, דִּכְתִּיב, ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג) - וַדַּאי צְלוֹתָא דְּהַאי בַּר נָשׁ, לָא תֶּהְדַּר בְּרֵיקָנַיָּא לְעָלְמִין. אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ.
שני העבדים הראשונים כלל הכל - והשלישי חותם למעלה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בֹּא וּרְאֵה, שְׁנֵי עֶבֶד מֵאוֹתָם הַשְּׁלֹשָׁה הֵם שֶׁכּוֹלְלִים כָּל אֵלֶּה, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁלִישִׁי עוֹמֵד לַחְתֹּם בּוֹ חוֹתַם לְמַעְלָה לָשִׂים בּוֹ יָד מִימִין הַמֶּלֶךְ וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ. אֲבָל שְׁנֵי אֵלֶּה, רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, הֵם כְּלַל הַכֹּל. וְדָוִד מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ בָהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךְ אֲנִי עַבְדְּךְ וְגוֹ'׳ (תהלים קטז, טז) - שֶׁאֵלּוּ כוֹלְלִים כָּל הַשְּׁאָר. שְׁלִישִׁי בְּךְ עוֹמֵד לִגְאֹל אוֹתִי, שֶׁכָּתוּב ׳הוֹשַׁע עַבְדְּךְ אַתָּה אֱלֹהַי׳ (תהלים פו, ב) - מִי שֶׁמְּסַדֵּר אֶת זֶה, שֶׁיִּהְיֶה יָדוּעַ לוֹ שהקב"ה מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ, וְקוֹרֵא עָלָיו ׳עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיה מט, ג) - בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, תָּא חֲזֵי, תְּרֵי עֶבֶד מֵאִינּוּן תְּלָתָא, אִינּוּן דְּכָלְלֵי כָּל הָנֵי, דְּהָא תְּלִיתָאָה קַיְּימָא לְחַתְמָא בֵּיהּ חוֹתָמָא לְעֵילָּא, לְשַׁוָּאָה בֵּיהּ יְדָא מִימִינָא דְּמַלְכָּא, וּלְאִשְׁתַּבְּחָא בֵּיהּ. אֲבָל הָנֵי תְּרֵין, קַדְמָאָה וְתִנְיָינָא, אִינּוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וְדָוִד שַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּהוּ, דִּכְתִּיב, ׳אָנָּא יהו"ה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ וְגוֹ'׳ (תהילים קטז, טז) - דְּאִלֵּין כְּלָלֵי דְּכָל שְׁאַר. תְּלִיתָאָה בַּךְ קַיְּימָא לְמִפְרַק לִי, דִּכְתִּיב ׳הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי׳ - מַאן דִּמְסַדֵּר דָּא, יְדִיעַ לִיהֲוִי לֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ, וְקָרָא עָלֵיהּ ׳עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ - אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ.
עיטור הקב"ה בשלושת העבדים - ׳לא ימכרו ממכרת עבד׳
אָמַר רַבִּי אַבָּא, עַל זֶה קָרָאנוּ, ׳הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וְגוֹ'׳ (שם יט). כַּמָּה מְתוּקִים דְּבָרִים עַתִּיקִים שֶׁסִּדְּרוּ הָרִאשׁוֹנִים. וְאָנוּ, כְּשֶׁטּוֹעֲמִים אוֹתָם, לֹא יְכוֹלִים לֶאֱכֹל. וַדַּאי זֶה כָּךְ, וְהַפָּסוּק מוֹכִיחַ עַל שְׁלֹשָׁה עֲבָדִים, וְהֵם אֶחָד וּבְמָקוֹם אֶחָד. וּשְׁנַיִם כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, וְאֶחָד הוּא לְהִתְעַטֵּר בּוֹ הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם וְגוֹ'׳ (ויקרא כה). לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד - מִשּׁוּם שהקב"ה צָרִיךְ לְהִתְעַטֵּר בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה. וְעַל זֶה לֹא יִמָּכְרוּ לְשֵׁם עֶבֶד, שֶׁהֲרֵי הקב"ה הָיָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, עַל דָּא קָרֵינָן, ׳הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וְגוֹ'׳ (תהילים יט, יא). כַּמָה מְתִיקִין מִלִּין עַתִּיקִין דְּסִדְּרוּ קַדְמָאֵי. וַאֲנָן כַּד טַעֲמִין לוֹן, לָא יַכְלִין לְמֵיכַל. וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָא קְרָא אוֹכַח עַל תְּלָתָא עַבְדִּין, וְאִינּוּן חַד, וּבַאֲתָר חַד. וּתְרֵין כִּדְקָאָמַרְת, וְחַד דְּאִיהוּ לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם וְגוֹ'׳ (ויקרא כה, נה). (בראשית קל"א ע"ב) ׳לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד׳ - בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְאִתְעַטְּרָא בְּהַאי תְּלִיתָאָה. וְעַל דָּא לֹא יִמָּכְרוּ לִשְׁמָא דְּעָבֶד, דְּהָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי.
׳שומע בקול עבדו׳ - שאילת הקב"ה על הנעדר מהתפילה
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳מִי בָכֶם יְרֵא ה' וְגוֹ'׳ (ישעיה נ, י). מַה זֶּה ׳שּמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ׳? פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים בִּתְפִלָּה, וְכָךְ הוּא. מִי שֶׁרָגִיל לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל וְיוֹם אֶחָד לֹא בָא, הקב"ה שׁוֹאֵל עָלָיו וְאוֹמֵר: ׳מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ׳ - מַה זֶּה ׳שּמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ׳? בְּמִי? אִם תֹּאמַר בְּנָבִיא אוֹ בְאִישׁ אַחֵר - מִי נָתַן נָבִיא אוֹ אָדָם אַחֵר לִתְפִלָּה, שֶׁמִשּׁוּם שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ ׳שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל׳ נָבִיא אוֹ אָדָם בָּעוֹלָם?!
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (ישעיהו נ י) ׳מִי בָכֶם יְרֵא יהו"ה וְגוֹ'׳. מַאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא ח בִּצְלוֹתָא, וְהָכִי הוּא. מַאן דְּרָגִיל לְמֵיתֵי לְבֵי כְּנִשְׁתָּא לְצַלָּאָה, וְיוֹמָא חֲדָא לָא אָתֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל עָלֵיהּ וְאָמַר: ׳מִי בָכֶם יְרֵא׳ ׳יהו"ה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ׳- מַאי ׳שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ׳. בְּמַאן. אִי תֵּימָא בִּנְבִיאָה, אוֹ גְּבַר אַחֲרָא - מַאן יָהַב נְבִיאָה, אוֹ גְּבַר אַחֲרָא לִצְלוֹתָא, דִּבְגִין דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל נְבִיאָה, אוֹ דִּגְבַר בְּעָלְמָא.
הקול הקורא לו עבדו - נשמע בכל הרקיעים
אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, הוּא שׁוֹמֵעַ בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁקּוֹרֵא לוֹ הקב"ה וּמִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ וְאָמַר שֶׁהוּא עַבְדּוֹ וַדַּאי. שּמֵעַ בְּקוֹל, בְּאֵיזֶה קוֹל? בְּאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא עַבְדּוֹ. שֶׁבַח עֶלְיוֹן הוּא שֶׁיּוֹצֵא עָלָיו קוֹל שֶׁהוּא עַבְדּוֹ. וְעוֹד, שֶׁקּוֹל נִשְׁמָע בְּכָל אוֹתָם רְקִיעִים שֶׁהוּא עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְזֶהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הַהוּא דְּצַלֵּי צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהוּ שׁוֹמֵעַ בְּהַהוּא קוֹל, דְּקָרֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ, וְאָמַר דְּאִיהוּ עַבְדּוֹ וַדַּאי. שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל, בְּמַאי קוֹל. בְּהַהוּא דְּאִקְרֵי עַבְדּוֹ. שְׁבָחָא עִלָּאָה אִיהוּ דְּנָפִיק עָלֵיהּ קוֹל דְּאִיהוּ עַבְדּוֹ. וְתוּ, דְּקָלָא אִשְׁתְּמַע בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, דְּאִיהוּ עַבְדָּא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְדָא הוּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ.
שעת שיטוט הסטרא אחרא - נתקנה לתפילה בלא קטרוג
׳אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ׳ (ישעיה נ, י) - וְכִי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בָא לְהִתְפַּלֵּל הָלַךְ חֲשֵׁכִים? אֶלָּא פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל עַד שֶׁלֹּא יִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת לְהִתְפַּלֵּל, הַסִּטְרָא אַחֲרָא עוֹמֵד וְסוֹגֵר כָּל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁטוּ וְיֵצְאוּ עַל הָעוֹלָם. וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם הוֹלְכִים סִטְרָא אַחֲרָא, זָכָר וְנוּקְבָּא, וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם. וְאוֹתוֹ זְמַן נִתְקָן לִתְפִלָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם קִטְרוּג כְּלָל.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ׳ (ישעיה נ, י) - וְכִי בְּגִין דְּלָא אָתָא לְצַלוּיי ׳הָלַךְ חֲשֵׁכִים׳. אֶלָּא אוֹקְמוּהָ. אֲבָל עַד לָא יִתְכַּנְּשׁוּן יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לְצַלָּאָה, סִטְרָא אַחֲרָא קַיְּימָא וְסָגִיר כָּל נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּלָא יִתְפַּשְּׁטוּן וְיִפְּקוּן עַל עָלְמִין. וּתְלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא אַזְלֵי סְטָר אַחֲרָא, דְּכַר וְנוּקְבָּא, וּמְשַׁטְטִין בְּעָלְמָא, וְהַהוּא עִידָּן אַתְקָן לִצְלוֹתָא, בְּגִין דְּלָא הֲוִי תַּמָּן קִטְרוּגָא כְּלָל.
חלוקת האורות על ראשי המתפללים - והנעדר אין נגה לו
וְאָז הוּא זְמַן לִתְפִלָּה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הוֹלְכִים לְשׁוֹטֵט בְּהָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וְהַר נִשְׁפֶּה, אָז נִפְתָּחִים חַלּוֹנוֹת אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, וְיוֹצְאִים וְשׁוֹרִים עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּרֹאשׁ אֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלּוֹת, וּמִתְחַלְּקִים אוֹרוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם. והקב"ה שׁוֹאֵל עַל אוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִמְצָא שָׁם וְאוֹמֵר: חֲבָל עַל פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה רָגִיל כָּאן, וְכָעֵת שֶׁהָלַךְ חֲשֵׁכִים וְעָבַר מִלִּפְנֵי הָאוֹרוֹת וְהָלַךְ לְשׁוֹטֵט בְּהָרֵי הָעוֹלָם, וְיָצָא מֵאוֹתוֹ נֹגַהּ אוֹר שֶׁמֵּאִיר וְאֵין (לוֹ) בּוֹ חֵלֶק, אֵין נֹגַהּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁמִּתְחַלֵּק וְשׁוֹרֶה עַל הָאֲחֵרִים שֶׁשָּׁם, כַּמָּה טוֹבוֹת אָבְדוּ מִמֶּנּוּ. (אֵין נֹגַהּ לוֹ כָּעֵת שֶׁהָלַךְ חֲשֵׁכִים) וְאִלּוּ הָיָה שָׁם, יִבְטַח בְּשֵׁם ה' - בִּכְלַל הָעֶבֶד הָרִאשׁוֹן, וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו - בְּסוֹד הָעֶבֶד הַשֵּׁנִי.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין אִיהוּ עִידָּן לִצְלוֹתָא, בְּגִין דְּאִינּוּן אָזְלֵי לִמְשַׁטְּטָא, בְּטוּרֵי חָשׁוּךְ, וְהַר נִשְׁפֶּה, כְּדֵין פְּתִיחִין כַּוִּי נְהוֹרִין עִלָּאִין, וְנַפְקֵי וְשָׁרִיאָן עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּאִינּוּן דְּצַלָּאן צְלוֹתִין, וּמִתְפַּלְּגָן נְהוֹרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל, עַל הַהוּא דְּלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן, וְאָמַר: חֲבָל עַל פְּלַנְיָא, דְּהֲוָה רָגִיל הָכָא, וְהַשְׁתָּא דְּהָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאִתְעֲבָר מִקַּמֵּי נְהוֹרִין, וְהָלַךְ לְשַׁטְּטָא בְּטוּרַיָּא בְּעָלְמָא, וְנָפַק מֵהַהוּא נֹגַהּ נְהוֹרָא דְּנָהִיר, וְלֵית (ליה) בֵּיהּ חוּלָקָא, אֵין נֹגַהּ לוֹ, כְּמָה דְּאִתְפְּלִיג וְשַׁרְיָא עַל אַחֲרָנִין דְּתַמָּן, כַּמָה טָבִין אִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ. (אין נוגה לו השתא דהלך חשכים) וְאִלּוּ הֲוָה תַּמָּן, יִבְטַח בְּשֵׁם יהו"ה - בִּכְלָלָא דְּעֶבֶד קַדְמָאָה. וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו - בְּרָזָא דְּעֶבֶד תִּנְיָינָא.
אריה בן אריה - הנוחים להוציא טרפם ולחלקו לכל
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שׁוֹרָה עָלֶיךְ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַרְיֵה בֶּן אַרְיֵה, מִי יָקוּם לִפְנֵיהֶם כְּשֶׁשּׁוֹאֲגִים לִטְרֹף טֶרֶף? כָּל אַרְיוֹת הָעוֹלָם הֵם תַּקִּיפִים, וְאֵלֶּה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. כָּל הָאֲרָיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם קָשִׁים לְהוֹצָאַת הַטֶּרֶף מִפִּיהֶם, וְאֵלּוּ נוֹחִים לְהוֹצִיא מִפִּיהֶם טֶרֶף. הֵם טוֹרְפִים טֶרֶף וְנוֹתְנִים לְכֻלָּם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שַׁרְיָא עֲלָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַרְיָא בַּר אַרְיָא, מַאן יְקוּם קַמַּיְיהוּ, כַּד שָׁאֲגֵי לְמִטְרַף טַרְפָּא. כָּל אַרְיָין דְּעָלְמָא תַּקִּיפִין, וְאִלֵּין יַתִּיר מְכֻּלְּהוּ. כָּל אַרְיָין דְּעָלְמָא, קַשְׁיָין לְאַפָּקָא טַרְפָּא מִפּוּמַיְיהוּ, וְאִלֵּין נוֹחִין לְאַפָּקָא מִפּוּמַיְיהוּ טַרְפָּא. אִינּוּן טַרְפֵּי טַרְפָּא, וְיָהֲבֵי לְכֹלָּא.
׳הלך חשכים׳ בלשון יחיד - חיבור זכר ונוקבא הנפרד מיד
׳אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים׳ (ישעיה נ, י), אֲשֶׁר הָלְכוּ צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִשּׁוּם שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּחִבּוּר וּמִיָּד נִפְרָדִים. הָלַךְ הַחִבּוּר - חֲשֵׁכִים נִפְרְדוּ. שׁוֹרִים בְּחִבּוּר וְנִפְרָדִים מִיָּד. כְּמוֹ זֶה ׳רוּחַ סְעָרָה בָּאָה׳ (יחזקאל א, ד), כְּלַל שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא - בָּאָה וְהִיא עוֹזֶבֶת אוֹתוֹ, מִיָּד נִפְרָדִים.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים׳ (ישעיה נ, י), אֲשֶׁר הָלְכוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, (שמות קפ"ח, קמ"ח ע"ב, צ"ה ע"א) ׳בְּגִין דְּאִינּוּן שַׁרְיָין בְּחִבּוּרָא, וּמִיָּד מִתְפָּרְשָׁן׳. הָלַךְ חִבּוּרָא - חֲשֵׁכִים אִתְפָּרְשָׁן. שָׁרָאן בְּחִבּוּרָא, וְאִתְפָּרְשָׁן מִיָּד. כְּגַוְונָא דָּא, ׳רוּחַ סְעָרָה בָּאָה׳ (יחזקאל א, ד), כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא - בָּאָה וְהִיא שַׁבְקָת לֵיהּ, מִיָּד מִתְפָּרְשָּׁן. (לעיל קפ"ז ע"א) (ע"כ מצאתי ולפי דעתי חסר בהעתק)
׳גם צפור מצאה בית׳
מדורי הרוחות, ׳קן צפור׳ ובלק בן צפור
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.