ממלכת הזוהר › זוהר › בחקותי › מאמר 15: ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם׳ - חביבות הכלה השורה בגלותם › פיסקה 2 (קטו ע"ב)

מיאוס וגועל לשון שונא - וכאן חביבות נפשי ביניהם

בחקותי · ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם׳ - חביבות הכלה השורה בגלותם · מאמר 15 · פיסקה 2 · דף קטו ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, אֲנָא שְׁמַעְנָא מִלָּה חַדְתָּא, דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר ׳לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם׳ - לָא הִכִּיתִים וְלָא הֲרַגְתִּים לְכַלּוֹתָם מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא ׳לָא מְאַסְתִּים וְלָא גְעַלְתִּים׳ - מַאן דְּסָאנֵי לְאָחֳרָא מָאִיס הוּא לָקֳבְלֵיהּ, וְגַעֲלָא הוּא בְּגִיעוּלָא קַמֵּיהּ. אֲבָל הָכָא, ׳לָא מְאַסְתִּים וְלָא גְעַלְתִּים׳ - מַאי טַעְמָא. בְּגִין דַּחֲבִיבוּתָא דְּנַפְשָׁאי בֵּינַיְיהוּ. וּבְגִינָהּ כֻּלְּהוּ חֲבִיבִין גַּבָּאי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לְכַלֹּתָם. לְכַלֹּתָם כְּתִיב, חָסֵר וָי"ו, בְּגִינָהּ ׳לָא מְאַסְתִּים וְלָא גְעַלְתִּים׳ - בְּגִין דְּאִיהִי רְחִימָתָא דְּנַפְשָׁאי, רְחִימוּתָא דִּילִי גַּבָּהָא. לְבַּר נָשׁ דְּרָחִים אִתְּתָא, וַהֲוַות דַּיְירָא בְּשׁוּקָא דְּבוּרְסָקֵי, אִי לָא הֲוַות הִיא תַּמָּן, לָא עָיֵיל בָּהּ לְעָלְמִין. כֵּיוָן דְּהִיא תַּמָּן, דָּמֵי בְּעֵינוֹי כְּשׁוּקָא דְּרוֹכְלֵי, דְּכָל רֵיחִין דְּעָלְמִין טָבִין אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן.

תרגום

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, אֲנִי שָׁמַעְתִּי דָבָר חָדָשׁ, שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם׳ (ויקרא כו, מד) - לֹא הִכִּיתִים וְלֹא הֲרַגְתִּים לְכַלֹּתָם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא ׳לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים׳ - מִי שֶׁשּׂוֹנֵא מִישֶׁהוּ אַחֵר, הוּא מָאוּס כְּנֶגְדּוֹ, וּמַגְעִיל בְּגֹעַל לְפָנָיו. אֲבָל כָּאן, ׳לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים׳ - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁחֲבִיבוּת נַפְשִׁי בֵּינֵיהֶם, וּבִגְלָלָהּ כֻּלָּם חֲבִיבִים עֲבוּרִי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לְכַלֹּתָם. לְכַלֹּתָם כָּתוּב, חָסֵר וָי"ו, בִּגְלָלָהּ ׳לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים׳ - מִשּׁוּם שֶׁהִיא אַהֲבַת נַפְשִׁי, אַהֲבָתִי אֶצְלָהּ. לְאָדָם שֶׁאוֹהֵב אִשָּׁה, וְהָיְתָה גָּרָה בְּשׁוּק שֶׁל בּוּרְסְקִים, אִם הִיא לֹא הָיְתָה שָׁם, לֹא הָיָה נִכְנַס לְשָׁם לְעוֹלָמִים. כֵּיוָן שֶׁהִיא שָׁם, דּוֹמֶה בְעֵינָיו כְּמוֹ שׁוּק שֶׁל רוֹכְלִים, שֶׁכָּל הָרֵיחוֹת שֶׁל עוֹלָמוֹת טוֹבִים נִמְצָאִים שָׁם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי חייא, אנא שמענא מלה חדתא, דאמר רבי אלעזר ׳לא מאסתים ולא געלתים לכלתם׳ - לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם מבעי ליה. אלא ׳לא מאסתים ולא געלתים׳ - מאן דסאני לאחרא מאיס הוא לקבליה, וגעלא הוא בגיעולא קמיה. אבל הכא, ׳לא מאסתים ולא געלתים׳ - מאי טעמא. בגין דחביבותא דנפשאי בינייהו. ובגינה כלהו חביבין גבאי, הדא הוא דכתיב לכלתם. לכלתם כתיב, חסר וי"ו, בגינה ׳לא מאסתים ולא געלתים׳ - בגין דאיהי רחימתא דנפשאי, רחימותא דילי גבהא. לבר נש דרחים אתתא, והוות דיירא בשוקא דבורסקי, אי לא הוות היא תמן, לא עייל בה לעלמין. כיון דהיא תמן, דמי בעינוי כשוקא דרוכלי, דכל ריחין דעלמין טבין אשתכחו תמן.

התרגום: אמר רבי חייא, אני שמעתי דבר חדש, שאמר רבי אלעזר, ׳לא מאסתים ולא געלתים לכלתם׳ (ויקרא כו, מד) - לא הכיתים ולא הרגתים לכלתם היה צריך להיות! אלא ׳לא מאסתים ולא געלתים׳ - מי ששונא מישהו אחר, הוא מאוס כנגדו, ומגעיל בגעל לפניו. אבל כאן, ׳לא מאסתים ולא געלתים׳ - מה הטעם? משום שחביבות נפשי ביניהם, ובגללה כלם חביבים עבורי. זהו שכתוב לכלתם. לכלתם כתוב, חסר וי"ו, בגללה ׳לא מאסתים ולא געלתים׳ - משום שהיא אהבת נפשי, אהבתי אצלה. לאדם שאוהב אשה, והיתה גרה בשוק של בורסקים, אם היא לא היתה שם, לא היה נכנס לשם לעולמים. כיון שהיא שם, דומה בעיניו כמו שוק של רוכלים, שכל הריחות של עולמות טובים נמצאים שם.

מן המפרשים

אור החמה: אבל הכא לא מאסתים ולא געלתים מ"ט פי' כיון שאמר לא מאסתים לא שייך לא געלתים שתחלה הוא המאוס ואח"כ הגעול ואחר שאין מאוס אין געול. ותירץ הענין במשל לבר נש וגומר ויהיה לא מאסתים מצד עצמם ולא געלתים מצד מקומם שוקא דבורסקי. ואפשר…

הסולם: אמר ר׳ חייא וכו׳: אר״ח, אני שמעתי דבר חדש. שאמר ר׳ אלעזר, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם, היה צריך לומר. ומשיב, אלא, לא מאסתים ולא געלתים, פירושו, כי מי ששונא לאחר, הוא מאוס לפניו, ומגועל הוא בגיעול…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: