ממלכת הזוהר › זוהר › בהר › מאמר 9: ׳בטח בה׳ ועשה טוב - מעשה בצדקה שהצילה מן המוות › פיסקה 1 (קי ע"ב)

מעשה באחד משני העוברים שנתן כל מזונו לרעב

בהר · ׳בטח בה׳ ועשה טוב - מעשה בצדקה שהצילה מן המוות · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף קי ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, פָּגְעוּ בְּהַהוּא טוּרָא, אַשְׁכָּחוּ תְּרֵי גַּבְרֵי דַּהֲווֹ אָזְלֵי. אַדְּהָכִי חָמוּ חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, וְאָמַר לוֹן: בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ, הָבוּ לִי מְזוֹנָא פִּתָּא דְּנַהֲמָא, דְהַנֵי תְּרֵין יוֹמִין דְּתַעִינָא בְּמַדְבְּרָא, וְלָא אֲכַלְנָא מִדִי. אִשְׁתְּמִיט חַד מֵאִינּוּן תְּרֵי גַּבְרֵי, וְאַפִּיק מְזוֹנֵיהּ דְּאִיהוּ אַיְיתֵי לְאוֹרְחָא, וְיָהִיב לֵיהּ, וְאָכִיל וְאַשְׁקֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ: מַה תַּעֲבִיד מִן מְזוֹנָא, דְּהָא אֲנָא דִּידִי אֲכַלְנָא. אָמַר לֵיהּ: וּמֶה עֲלֵי דִּידָךְ, אֲנָא אָזִיל, יָתִיב גַּבֵּיהּ הַהוּא מִסְכְּנָא, עַד דְּאָכַל כָּל מַה דְּהֲוָה גַּבֵּיהּ, וְהַהוּא נָהֲמָא דְּאִשְׁתְּאַר, יָהַב לֵיהּ לְאוֹרְחָא, וְאָזַל לֵיהּ.

תרגום

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, פָּגְעוּ בְּאוֹתוֹ הַר, מָצְאוּ שְׁנֵי גְבָרִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים. בֵּין כָּךְ רָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, תְּנוּ לִי מְזוֹן פַּת לֶחֶם, שֶׁשְּׁנֵי יָמִים אֵלֶּה שֶׁתָּעִיתִי בַמִּדְבָּר וְלֹא אָכַלְתִּי דָבָר. נִשְׁמַט אֶחָד מֵאוֹתָם שְׁנֵי גְבָרִים, וְהוֹצִיא מְזוֹנוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא לַדֶּרֶךְ, וְנָתַן לוֹ וְהֶאֱכִיל וְהִשְׁקָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: מַה תַּעֲשֶׂה עִם הַמָּזוֹן, שֶׁהֲרֵי אֲנִי אֶת שֶׁלִּי אֲנִי אוֹכֵל? אָמַר לוֹ: וּמָה עַל שֶׁלְּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ? יָשַׁב אֶצְלוֹ אוֹתוֹ עָנִי, עַד שֶׁאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ, וְאוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁנִּשְׁאַר נָתַן לוֹ לַדֶּרֶךְ, וְהָלַךְ לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, פגעו בההוא טורא, אשכחו תרי גברי דהוו אזלי. אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי, ואמר לון: במטו מנייכו, הבו לי מזונא פתא דנהמא, דהני תרין יומין דתעינא במדברא, ולא אכלנא מדי. אשתמיט חד מאינון תרי גברי, ואפיק מזוניה דאיהו אייתי לאורחא, ויהיב ליה, ואכיל ואשקי ליה. אמר ליה חבריה: מה תעביד מן מזונא, דהא אנא דידי אכלנא. אמר ליה: ומה עלי דידך, אנא אזיל, יתיב גביה ההוא מסכנא, עד דאכל כל מה דהוה גביה, וההוא נהמא דאשתאר, יהב ליה לאורחא, ואזל ליה.

התרגום: רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, פגעו באותו הר, מצאו שני גברים שהיו הולכים. בין כך ראו איש אחד שהיה בא, ואמר להם: בבקשה מכם, תנו לי מזון פת לחם, ששני ימים אלה שתעיתי במדבר ולא אכלתי דבר. נשמט אחד מאותם שני גברים, והוציא מזונו שהוא הביא לדרך, ונתן לו והאכיל והשקה אותו. אמר לו חברו: מה תעשה עם המזון, שהרי אני את שלי אני אוכל? אמר לו: ומה על שלך אני הולך? ישב אצלו אותו עני, עד שאכל כל מה שהיה אצלו, ואותו לחם שנשאר נתן לו לדרך, והלך לו.

מן המפרשים

הסולם: רבי חייא ור׳ יוסי וכו׳: ר״ח ור״י היו הולכים בדרך, פגשו בהר ההוא, מצאו ב׳ אנשים שהיו הולכים. בתוך כך, ראו איש אחד שהיה בא, ואמר להם, בבקשה מכם, תנו לי מזון פת לחם, שזה שני ימים שאני נבוך במדבר, ולא אכלתי משהו. נשמט אחד מאלו ב׳…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר