אין קרבן - כאילו אין הקב"ה אחד עם שכינתו
בהר · תיקון הקרבנות - קירוב השכינה למלך בכל האיברים והדרגות · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף קט ע"ב
לשון הזוהר
דְּבַּר נָשׁ בְּלָא אִתְּתָא, פַּלְגוּ גּוּפָא אִיהוּ, וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ. הָכִי (ס"א כד) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָאו אִיהוּ בְּקָרְבְּנָא עִם שְׁכִינְתָּא, בְּכָל יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן אַנְשֵׁי מִדּוֹת, דְּאִינּוּן אֵבָרִים דִּילָהּ. עִלַּת הָעִלּוֹת לָא שַׁרְיָא תַּמָּן, וּכְאִלּוּ לָא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד, בָּתַר דְּלָאו אִיהוּ עִם שְׁכִינְתֵּיהּ. וּבְחוּצָּה לָאָרֶץ דִּשְׁכִינְתָּא מְרַחֲקָא מִן בַּעְלָהּ, אִתְּמַר כָּל הַדָּר בְּחוּצָּה לָאָרֶץ, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. בְּגִין דְּלֵית תַּמָּן קָרְבְּנִין בְּחוּצָּה לָאָרֶץ. וּלְזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְקָרֵב עִם שְׁכִינְתֵּיהּ, אִתְקַיָּים בֵּיהּ הַאי קְרָא, ׳בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט) - וְעִלַּת הָעִלּוֹת שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ.
תרגום
שֶׁבֶּן אָדָם בְּלִי אִשָּׁה הוּא חֲצִי גוּף, וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו. כָּךְ (כַּאֲשֶׁר) הקב"ה, הוּא אֵינֶנּוּ בְּקָרְבָּן עִם הַשְּׁכִינָה, בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי מִדּוֹת, שֶׁהֵם הָאֵיבָרִים שֶׁלָּהּ. עִלַּת הָעִלּוֹת לֹא שׁוֹרֶה שָׁם, וּכְאִלּוּ לֹא הָיָה הקב"ה אֶחָד, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ עִם שְׁכִינָתוֹ. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁהַשְּׁכִינָה מְרֻחֶקֶת מִבַּעְלָהּ, נֶאֱמַר, כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם קָרְבָּנוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבִזְמַן שהקב"ה יִתְקָרֵב עִם שְׁכִינָתוֹ, יִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה, ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט) - וְעִלַּת הָעִלּוֹת שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבר נש בלא אתתא, פלגו גופא איהו, ושכינתא לא שריא עליה. הכי (ס"א כד) קודשא בריך הוא, לאו איהו בקרבנא עם שכינתא, בכל ישראל, דאינון אנשי מדות, דאינון אברים דילה. עלת העלות לא שריא תמן, וכאלו לא הוה קודשא בריך הוא חד, בתר דלאו איהו עם שכינתיה. ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה, אתמר כל הדר בחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה. בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ. ולזמנא דקודשא בריך הוא מתקרב עם שכינתיה, אתקיים ביה האי קרא, ׳ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט) - ועלת העלות שריא עלייהו.
התרגום: שבן אדם בלי אשה הוא חצי גוף, ואין השכינה שורה עליו. כך (כאשר) הקב"ה, הוא איננו בקרבן עם השכינה, בכל ישראל, שהם אנשי מדות, שהם האיברים שלה. עלת העלות לא שורה שם, וכאלו לא היה הקב"ה אחד, מאחר שהוא אינו עם שכינתו. ובחוצה לארץ, שהשכינה מרחקת מבעלה, נאמר, כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. משום שאין שם קרבנות בחוצה לארץ. ובזמן שהקב"ה יתקרב עם שכינתו, יתקים בו הפסוק הזה, ׳ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט) - ועלת העלות שורה עליהם.
מן המפרשים
הסולם: דב״נ בלא אתתא וכו׳: כי אדם בלי אשה, הוא חצי גוף, והשכינה אינה שורה עליו. כך הקב״ה, בעת שאינו בקרבן עם השכינה ובכל ישראל, שהם אנשי מדות, שהם האברים שלו, אז עלת העלת, שהוא כתר, אינו שורה שם, והוא כאלו אין הקב״ה אחד, מאחר שהוא…
הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר פט, טו (מז. דפוס הגר״א) והא אוקמוה כו' דומה כמי כו'. ר"ל זהו שכן בארץ בארץ תשכון שכינה עמך:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: