השמיעה תלויה בשמיטה - ולכן נרצעת אזנו שפגם
בהר · ׳והגישו אדניו אל האלהים׳ - פגם המסרב לחירות ושביתת הארץ · מאמר 4 · פיסקה 3 · דף קח ע"ב
לשון הזוהר
אֶת אָזְנוֹ אֲמַאי. הָא אוֹקְמוּהָ. אֲבָל שְׁמִיעָה תָּלֵי בְּהַאי אֲתַר, עֲשִׂיָּה לְעֵילָּא. וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל כַּד קְרִיבוּ לְטוּרָא דְּסִינַי, וַהֲווּ בִּרְחִימוּ דְּלִבַּיְיהוּ לְאִתְקָרְבָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה, דְּהָא שְׁמִיעָה בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר עֲשִׂיָּה. שְׁמִיעָה בְּהַאי שְׁמִיטָה תַּלְיָא. וְעַל דָּא הוּא פָּגִים לְהַאי שְׁמִיעָה, יִתְפְּגִים שְׁמִיעָה דִּילֵיהּ, וְיִשְׁתְּאַר פְּגִימוּ בֵּיהּ. וְלָא יִשְׁתְּאַר הוּא עַבְדָּא לְמָארֵיהּ, עַד דְּיִתְקָרֵב לְהַהוּא אֲתַר דְּפָגִים, וְיִתְפְּגִים הוּא קַמֵּיהּ, וְיִשְׁתְּאַר בֵּיהּ הַהוּא פְּגִימוּ. וּבְגִין כָּךְ, ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים׳ - סְתָם, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְעַל דָּא, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהו"ה.
תרגום
לָמָּה אֶת אָזְנוֹ? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל שְׁמִיעָה תְלוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, עֲשִׂיָּה לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁקָּרְבוּ לְהַר סִינַי וְהָיוּ בְּאַהֲבַת לִבָּם לְהִתְקָרֵב להקב"ה, הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה הַשְּׁמִיעָה, וְאַחַר כָּךְ עֲשִׂיָּה. הַשְּׁמִיעָה תְלוּיָה בַּשְּׁמִטָּה הַזּוֹ. וְעַל זֶה שֶׁהוּא פָּגַם אֶת הַשְּׁמִיעָה הַזּוֹ, תִּפָּגֵם שְׁמִיעָתוֹ וְיִשָּׁאֵר בּוֹ פְּגָם, וְהוּא לֹא יִשָּׁאֵר עֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ, עַד שֶׁיִּתְקָרֵב לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּגַם, וְיִפָּגֵם הוּא לְפָנָיו, וְיִשָּׁאֵר בּוֹ אוֹתוֹ פְּגָם. וּמִשּׁוּם זֶה, ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים׳ (שמות כא, ו) - סְתָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְעַל זֶה, וְשָׁבְתָה ׳הָאָרֶץ שַׁבָּת׳ לַה'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: את אזנו אמאי. הא אוקמוה. אבל שמיעה תלי בהאי אתר, עשיה לעילא. ובגין דישראל כד קריבו לטורא דסיני, והוו ברחימו דלבייהו לאתקרבא לקודשא בריך הוא, אקדימו עשיה לשמיעה, דהא שמיעה בקדמיתא, ולבתר עשיה. שמיעה בהאי שמיטה תליא. ועל דא הוא פגים להאי שמיעה, יתפגים שמיעה דיליה, וישתאר פגימו ביה. ולא ישתאר הוא עבדא למאריה, עד דיתקרב לההוא אתר דפגים, ויתפגים הוא קמיה, וישתאר ביה ההוא פגימו. ובגין כך, ׳והגישו אדניו אל האלהים׳ - סתם, כמה דאוקימנא. ועל דא, ושבתה הארץ שבת ליהו"ה.
התרגום: למה את אזנו? הרי פרשוה. אבל שמיעה תלויה במקום הזה, עשיה למעלה. ומשום שישראל, כשקרבו להר סיני והיו באהבת לבם להתקרב להקב"ה, הקדימו עשיה לשמיעה, שהרי בראשונה השמיעה, ואחר כך עשיה. השמיעה תלויה בשמטה הזו. ועל זה שהוא פגם את השמיעה הזו, תפגם שמיעתו וישאר בו פגם, והוא לא ישאר עבד לאדונו, עד שיתקרב לאותו מקום שפגם, ויפגם הוא לפניו, וישאר בו אותו פגם. ומשום זה, ׳והגישו אדניו אל האלהים׳ (שמות כא, ו) - סתם, כמו שבארנו. ועל זה, ושבתה ׳הארץ שבת׳ לה'.
מן המפרשים
אור החמה: פגים להאי אתר פי' פוגמו פעם שנית אחר שכבר פגם בהיותו נמכר. ונטיל עול דמארי' ברוע בחירתו שכן אמר אהבתי אמנם המכיר' הראשונה לא נטל בעצם עול מאריה מפני שנמכר בגניבתו ויצרו גרם לו. אל האלקי"ם סתם כמה שהבינה נק' אלהים חיים. דהרי…
הסולם: את אזני, אמאי, וכו׳: שואל, את אזנו למה ירצע. ומשיב, כבר העמידוהו. אבל שמיעה תלויה במקום זה, שהוא מלכות. עשיה למעלה, בבינה. ומשום שישראל בעת שקרבו להר סיני, והיו באהבת לבם להתקרב אל הקב״ה, הקדימו עשיה לשמיעה. כי שמיעה הוא תחילה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: