ממלכת הזוהר › זוהר › בהר › מאמר 4: ׳והגישו אדניו אל האלהים׳ - פגם המסרב לחירות ושביתת הארץ › פיסקה 1 (קח ע"א)

המסרב לצאת לחירות - פגם במקום שנקרא אלהים סתם

בהר · ׳והגישו אדניו אל האלהים׳ - פגם המסרב לחירות ושביתת הארץ · מאמר 4 · פיסקה 1 · דף קח ע"א

לשון הזוהר

לְבָתַר דְּאִיהוּ בְּחֵירוּ, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ נַיְיחָא, יָהֲבִין עָלֵיהּ עוֹל, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאַפִּיק לֵיהּ לְחֵירוּ. וְאִי בַּר נָשׁ יְסָרֵב לְמֵיפַּק לְחֵירוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת׳ אֲדוֹנִי וְגוֹ' - הָא וַדַּאי פָּגִים לֵיהּ לְהַאי אֲתַר, דְּשָׁבִיק עוֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְנָטִיל עוֹל דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא מַה כְּתִיב, ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְגוֹ'׳ - ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים׳ - אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם, לְגַבֵּי הַהוּא אֲתַר דְּפָגִים לֵיהּ דְהָכִי נָמֵי אֱלֹהִים אִקְרֵי.

תרגום

לְאַחַר שֶׁהוּא בְחֵרוּת וְנִמְצֵאת בּוֹ מְנוּחָה, נוֹתְנִים עָלָיו עֹל, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ לַחֵרוּת. וְאִם בֶּן אָדָם יְסָרֵב לָצֵאת לַחֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדנִי וְגוֹ' הֲרֵי בְּוַדַּאי פָּגַם אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁעָזַב עֹל מַלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה וְלָקַח אֶת עֹל אֲדוֹנוֹ׳ (שמות כא, ה). וְעַל זֶה מַה כָּתוּב? ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְגוֹ'׳. ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים׳ (שמות כא, ו) - אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם, אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ שֶׁגַּם כֵּן נִקְרָא אֱלֹהִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לבתר דאיהו בחירו, ואשתכח ביה נייחא, יהבין עליה עול, מההוא אתר דאפיק ליה לחירו. ואי בר נש יסרב למיפק לחירו, כמה דאת אמר ׳ואם אמר יאמר העבד אהבתי את׳ אדוני וגו' - הא ודאי פגים ליה להאי אתר, דשביק עול מלכותא דלעילא, ונטיל עול דמאריה. ועל דא מה כתיב, ׳והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'׳ - ׳והגישו אדוניו אל האלהים׳ - אל האלהים סתם, לגבי ההוא אתר דפגים ליה דהכי נמי אלהים אקרי.

התרגום: לאחר שהוא בחרות ונמצאת בו מנוחה, נותנים עליו על, מאותו מקום שהוציא אותו לחרות. ואם בן אדם יסרב לצאת לחרות, כמו שנאמר ׳ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני וגו' הרי בודאי פגם את אותו מקום, שעזב על מלכות שלמעלה ולקח את על אדונו׳ (שמות כא, ה). ועל זה מה כתוב? ׳והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'׳. ׳והגישו אדניו אל האלהים׳ (שמות כא, ו) - אל האלהים סתם, אל אותו המקום שפגם אותו שגם כן נקרא אלהים.

מן המפרשים

אור החמה: ואי בר נש יסרב וגומר הוא הכרח אל דבריו שנעקר מהשמטה למטה ולזה אפשר לו לסרב בשחרור' מפני שדחה עצמו הימנו ואפשר דקראי קא מפרש ואזיל.

הסולם: לבתר דאיהו בחירו וכו׳: ואחר שהוא בחירות, ונמצא בו מנוחה, נותנים עליו עול, ממקום ההוא שהוציא אותו לחירות, דהיינו מסוד שנה השביעית, שהיא מלכות. ואם אדם ממאן לצאת לחירות, כש״א, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו', הרי ודאי פגם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: