ממלכת הזוהר › זוהר › בהר › מאמר 2: ׳כי תבאו אל הארץ׳ - מנוחת הארץ בשמיטה וביובל ויציאת העבד › פיסקה 1 (קח ע"א)

׳ושבתה הארץ׳ - סילוק הדינים בארץ ומנוחת אשה עם בעלה

בהר · ׳כי תבאו אל הארץ׳ - מנוחת הארץ בשמיטה וביובל ויציאת העבד · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף קח ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, לָא אִשְׁתְּכָחוּ בָּהּ דִּינִין תַּתָּאִין, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַת בָּהּ בְּנַיְיחָא, עַל כַּנְפֵי דִּכְרוּבִים. כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב, ׳צֶדֶק יָלִין בָּהּ׳ (ישעיהו א, כא) - כְּדֵין הֲוַת לָהּ נַיְיחָא מִכֹּלָּא. דְּהָא יִשְׂרָאֵל לָא נַיְימִין, עַד דִּמְקָרְבֵי קָרְבְּנָא דְּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְאִסְתְּלִיקוּ דִּינִין. וְעוֹלָה הֲוָה אִתּוֹקַד עַל מַדְבְּחָא, וּכְדֵין הֲוָה לָהּ נַיְיחָא מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי תָּבֹאוּ וְגוֹ'׳ ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ׳, נַיְיחָא וַדַּאי. ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהו"ה׳ (ויקרא כה, ב), ׳שַׁבָּת לַיהו"ה׳ מַמָּשׁ.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, לֹא נִמְצְאוּ בָהּ הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בָּהּ בִּמְנוּחָה עַל פְּנֵי הַכְּרוּבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳צֶדֶק יָלִין בָּהּ׳ (ישעיה א, כא) - אָז הָיָה לָהּ נַחַת מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יְשֵׁנִים עַד שֶׁמַּקְרִיבִים אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים. וְהָעוֹלָה הָיְתָה בּוֹעֶרֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאָז הָיָה לָהּ נַחַת מֵהַכֹּל, וְלֹא נִמְצָא אֶלָּא אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי תָבֹאוּ (ויקרא כה, ב) וְגוֹ' וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, מְנוּחָה בְּוַדַּאי. ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳ ', שַׁבָּת לַה' מַמָּשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כיון דעאלו ישראל לארעא, לא אשתכחו בה דינין תתאין, וכנסת ישראל הות בה בנייחא, על כנפי דכרובים. כמה דאתמר, דכתיב, ׳צדק ילין בה׳ (ישעיהו א, כא) - כדין הות לה נייחא מכלא. דהא ישראל לא ניימין, עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים, ואסתליקו דינין. ועולה הוה אתוקד על מדבחא, וכדין הוה לה נייחא מכלא, ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה, הדא הוא דכתיב ׳כי תבאו וגו'׳ ׳ושבתה הארץ׳, נייחא ודאי. ׳ושבתה הארץ שבת ליהו"ה׳ (ויקרא כה, ב), ׳שבת ליהו"ה׳ ממש.

התרגום: בא ראה, כיון שנכנסו ישראל לארץ, לא נמצאו בה הדינים התחתונים, וכנסת ישראל היתה בה במנוחה על פני הכרובים, כמו שנאמר, שכתוב ׳צדק ילין בה׳ (ישעיה א, כא) - אז היה לה נחת מהכל, שהרי ישראל לא ישנים עד שמקריבים את הקרבן של בין הערבים, ומסתלקים הדינים. והעולה היתה בוערת על המזבח, ואז היה לה נחת מהכל, ולא נמצא אלא אשה עם בעלה. זהו שכתוב כי תבאו (ויקרא כה, ב) וגו' ושבתה הארץ, מנוחה בודאי. ׳ושבתה הארץ שבת לה׳ ', שבת לה' ממש.

מן המפרשים

זוהר הרקיע: פרשת פנחס.‏ דף ק"ח ע"א ( ויקרא כה-ב ) ושבתה הארץ שבת לה' שבת לה' ממש. פי' כי שם הויה גי' שבת והוא באופן זה יפ"י גי' ק' יפ"ה גי' נ' יפ"ו גי' ס' יפ"ה גי' נ' ס"ה גי' ר"ס, הפ"י גי' נ' הפ"ה גי' כ"ה הפ"ו גי' ל' הפ"ה גי' כ"ה ס"ה גי'…

הסולם: ת״ח כיון דעאלו ישראל וכו׳: בוא וראה כיון שנכנסו ישראל לארץ, לא נמצאו בה דינים תחתונים, דינים דנוקבא, וכנסת ישראל, שהיא המלכות, היתה בנחת על כנפי הכרובים, כמו שאמרו, שכתוב, צדק ילין בה, אז היתה לה נחת מכל. כי ישראל לא ישנו עד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר