׳כי תבאו אל הארץ׳
מנוחת הארץ בשמיטה וביובל ויציאת העבד
׳ושבתה הארץ׳ - סילוק הדינים בארץ ומנוחת אשה עם בעלה
בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, לֹא נִמְצְאוּ בָהּ הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בָּהּ בִּמְנוּחָה עַל פְּנֵי הַכְּרוּבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳צֶדֶק יָלִין בָּהּ׳ (ישעיה א, כא) - אָז הָיָה לָהּ נַחַת מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יְשֵׁנִים עַד שֶׁמַּקְרִיבִים אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים. וְהָעוֹלָה הָיְתָה בּוֹעֶרֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאָז הָיָה לָהּ נַחַת מֵהַכֹּל, וְלֹא נִמְצָא אֶלָּא אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי תָבֹאוּ וְגוֹ'׳ (ויקרא כה, ב) ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ׳, מְנוּחָה בְּוַדַּאי. ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת׳ - לַה', שַׁבָּת לַה' מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, לָא אִשְׁתְּכָחוּ בָּהּ דִּינִין תַּתָּאִין, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַת בָּהּ בְּנַיְיחָא, עַל כַּנְפֵי דִּכְרוּבִים. כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב, ׳צֶדֶק יָלִין בָּהּ׳ (ישעיהו א, כא) - כְּדֵין הֲוַת לָהּ נַיְיחָא מִכֹּלָּא. דְּהָא יִשְׂרָאֵל לָא נַיְימִין, עַד דִּמְקָרְבֵי קָרְבְּנָא דְּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְאִסְתְּלִיקוּ דִּינִין. וְעוֹלָה הֲוָה אִתּוֹקַד עַל מַדְבְּחָא, וּכְדֵין הֲוָה לָהּ נַיְיחָא מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי תָּבֹאוּ וְגוֹ'׳ ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ׳, נַיְיחָא וַדַּאי. ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהו"ה׳, ׳שַׁבָּת לַיהו"ה׳ (ויקרא כה, ב) מַמָּשׁ.
׳עבד עברי׳ - הרושם הקדוש שמזכה במנוחת השמיטה
עוֹד פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וְגוֹ'׳ (שמות כא, ב) '. מִשּׁוּם שֶׁכָּל בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמּוֹל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹשֶׁם קָדוֹשׁ, יֵשׁ לוֹ מְנוּחָה בַּשְּׁמִטָּה, שֶׁהֲרֵי שֶׁלּוֹ הִיא אוֹתָהּ שְׁמִטָּה, לָנוּחַ בָּהּ. וְזוֹ נִקְרֵאת שַׁבַּת הָאָרֶץ, וַדַּאי חֵרוּת יֵשׁ בָּהּ. מְנוּחָה בָּהּ. כְּמוֹ שֶׁשַּׁבָּת הִיא מְנוּחַת הַכֹּל, כָּךְ גַּם הַשְּׁמִטָּה הִיא מְנוּחַת הַכֹּל, מְנוּחָה הִיא שֶׁל רוּחַ וְגוּף.
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבוֹד וְגוֹ'׳ (שמות כא, ב). בְּגִין דְּכָל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִתְגְּזַר, דְּאִית בֵּיהּ רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, אִית לֵיהּ נַיְיחָא בִּשְׁמִטָּה. דְּהָא דִּילֵיהּ הוּא הַהוּא שְׁמִטָּה, לְנַיְיחָא בֵּיהּ. וְדָא אִקְרֵי שַׁבַּת הָאָרֶץ, ודַּאי חֵירוּ אִית בָּהּ. נַיְיחָא בָּהּ, כְּמָה דְּשַׁבָּת נַיְיחָא הוּא דְּכֹלָּא, הָכִי נָמֵי שְׁמִטָּה נַיְיחָא דְּכֹלָּא, נַיְיחָא הוּא דְּרוּחָא וְגוּפָא.
מנוחת העליונים והתחתונים - ה עליונה ביובל וה תחתונה בשמיטה
בֹּא רְאֵה, ה' הִיא מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. מִשּׁוּם כָּךְ, ה' עֶלְיוֹנָה, ה' תַּחְתּוֹנָה. מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים, מְנוּחַת הַתַּחְתּוֹנִים. ה' עֶלְיוֹנָה, ׳שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים׳ (ויקרא כה, ח) - ה' תַּחְתּוֹנָה ׳שֶׁבַע שָׁנִים׳ בִּלְבַדָּן. זוֹ שְׁמִטָּה, וְזֶה יוֹבֵל. וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים בִּדְבָרִים הַכֹּל אֶחָד. מִשּׁוּם כָּךְ וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, בְּאוֹתָהּ מְנוּחַת הָאָרֶץ צְרִיכִים הָעֲבָדִים מְנוּחָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם׳ (שמות כא, ב) - חִנָּם, מַה זֶּה חִנָּם? שֶׁלֹּא נוֹתֵן לַאֲדוֹנוֹ כְּלוּם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ה' נַיְיחָא הוּא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי. בְּגִין כָּךְ, ה' עִלָּאָה, ה' תַּתָּאָה. נַיְיחָא דְּעִלָּאִין, נַיְיחָא דְּתַּתָּאִין. ה' עִלָּאָה, ׳שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים׳ - ה' תַּתָּאָה, ׳שֶׁבַע שָׁנִים׳ בִּלְחוֹדַיְיהוּ. דָּא שְׁמִטָּה, וְדָא יוֹבְלָא. וְכַד מִסְתַּכְּלִין מִלֵּי כֹּלָּא חַד. בְּגִין כָּךְ וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, בְּהַהוּא נַיְיחָא דְּאַרְעָא, אִצְטְרִיכוּ עַבְדִּין נַיְיחָא. וּבְגִין כָּךְ, ׳וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם׳ - חִנָּם, מַהוּ חִנָּם. דְּלָא יָהִיב לְמָארֵיהּ כְּלוּם.
׳במצרים חנם׳
עול מלכות שמים שאין העבד נושא, ויציאתו לחירות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.