הפרדת טוב מרע בתורה - נשמה השולטת באור ובחושך
בהר · סוד הגלגול - הפרדת טוב מרע ותיקון חטא אדם הראשון · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף קיא ע"א
לשון הזוהר
קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּהַהוּא דְּעִרֶב (רב), אַרְכִּיב לֵיהּ, וְאַיְיתֵי לֵיהּ בְּגִלְגּוּלָא לְקַבְּלָא עוֹנְשֵׁיהּ. חָזַר בְּתִיּוּבְתָּא, אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַפְרִישׁ טוֹב מֵרָע, דְּאִינּוּן אָסוּר וְהֶתֵּר, טוּמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל - בְּדָא אִתְפְּרַשׁ רָע מִטוֹב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וַיִּיצֶּר, יְצִּירָה לְטָב, וִיצִּירָה לְבִישׁ. בְּאוֹרַיְיתָא אַפְרִישׁ לוֹן. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָרִית לֵיהּ נִשְׁמְתָא מִנֵּיהּ, לְמֶהֱוִי שַׁלְטָא עַל תַּרְוַויְיהוּ, בְּחַד דְּאִיהוּ אוֹר - עָלְמָא דְּאָתֵי, וּבְחַד דְּאִיהוּ חֹשֶׁךְ - עָלְמָא דֵּין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳.
תרגום
הקב"ה מַרְכִּיב אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ שֶׁעֵרַב (רַב), וּמְבִיאוֹ בְגִלְגּוּל לְקַבֵּל עָנְשׁוֹ. אִם חָזַר בִּתְשׁוּבָה, הִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וְהִפְרִיד טוֹב מֵרָע, שֶׁהֵם אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל - בָּזֶה נִפְרַד הָרָע מֵהַטּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּוֹ וַיִּיצֶר, יְצִירָה לְטוֹב וִיצִירָה לְרָע׳. בַּתּוֹרָה הִפְרִיד אוֹתָם. הקב"ה מוֹרִישׁ לוֹ נְשָׁמָה מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹלֵט עַל שְׁנֵיהֶם, בְּאֶחָד שֶׁהוּא אוֹר - הָעוֹלָם הַבָּא, וּבְאֶחָד שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ - הָעוֹלָם הַזֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קודשא בריך הוא, בההוא דערב (רב), ארכיב ליה, ואייתי ליה בגלגולא לקבלא עונשיה. חזר בתיובתא, אשתדל באורייתא, ואפריש טוב מרע, דאינון אסור והתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול - בדא אתפרש רע מטוב, דאתמר ביה וייצר, יצירה לטב, ויצירה לביש. באורייתא אפריש לון. קודשא בריך הוא ירית ליה נשמתא מניה, למהוי שלטא על תרווייהו, בחד דאיהו אור - עלמא דאתי, ובחד דאיהו חשך - עלמא דין. הדא הוא דכתיב ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳.
התרגום: הקב"ה מרכיב אותו באותו שערב (רב), ומביאו בגלגול לקבל ענשו. אם חזר בתשובה, התעסק בתורה והפריד טוב מרע, שהם אסור והתר, טמאה וטהרה, כשר ופסול - בזה נפרד הרע מהטוב, שנאמר ׳בו וייצר, יצירה לטוב ויצירה לרע׳. בתורה הפריד אותם. הקב"ה מוריש לו נשמה ממנו, שיהיה שולט על שניהם, באחד שהוא אור - העולם הבא, ובאחד שהוא חשך - העולם הזה. זהו שכתוב ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ (בראשית ב, ז).
מן המפרשים
אור יקר: אתפרש רע מטוב שמתגבר ומצטרף טיפה אחר טיפת עד שמוליד כשר, וייצר וכו׳ כוונת הענין מפרש איך אם ירצה האדם יעשה עצמו גוי ועבד, ואם ירצה אם היות שהוא עבד וגוי יעשה עצמו ישראל וקדוש, וזה כי סוד העולמות ממטת למעלה היא תחלת הקליפה הרעה…
הסולם: קב״ה, בההוא דערב וכו׳: הקב״ה, במה שערב אותו האדם, מרכיב אותו ומביאו בגלגול לקבל ענשו. דהיינו שמביאו בגוף הכלול מטוב ורע. אם חזר בתשובה, ועסק בתורה, והפריד טוב מרע, כי עסק באיסור והתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול, בזה נפרד הרע מטוב,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: