׳ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו׳ - דברי שלמה מתלבשים בסוד
בהעלותך · ׳יש רעה תחת השמש׳ - הקרן הנצררת לעולם הבא ופגימת דרגת משה · מאמר 25 · פיסקה 2 · דף קנה ע"ב
לשון הזוהר
אֲמַאי אִיהִי רָעָה. קְרָא דְּבַתְרֵיהּ אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עוֹשֶׁר וּנְכָסִים וְגוֹ'׳. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יִתְאַוְּה׳, אֲמַאי ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ׳, דְּהָא אֵינוֹ ׳חָסֵר לְנַפְשׁוֹ׳ כְּלוּם אֶלָּא. רָזָא אִיהוּ, וְכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, מִתְלַבְּשָׁן אִינּוּן בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, כְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן מִתְלַבְּשָׁן בְּסִפּוּרֵי עָלְמָא.
תרגום
מַדּוּעַ הִיא רָעָה? הַפָּסוּק אַחַר כָּךְ מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּבּ ׳אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְגוֹ'׳ (קהלת ו, ב). פָּסוּק זֶה קָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה׳, לָמָּה - ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ׳ (במדבר ט, ז) - שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ ׳חָסֵר לְנַפְשׁוֹ׳ כְּלוּם? אֶלָּא סוֹד הוּא, וְכָל דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מִתְלַבְּשִׁים הֵם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, כְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בְּסִפּוּרֵי הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמאי איהי רעה. קרא דבתריה אוכח, דכתיב ׳איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'׳. האי קרא קשיא, כיון דכתיב ׳ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה׳, אמאי ׳ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו׳, דהא אינו ׳חסר לנפשו׳ כלום אלא. רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא, מתלבשן אינון במלין אחרנין, כמלי דאורייתא, דאינון מתלבשן בספורי עלמא.
התרגום: מדוע היא רעה? הפסוק אחר כך מוכיח, שכתוב ׳איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וגו'׳ (קהלת ו, ב). פסוק זה קשה, כיון שכתוב ׳ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה׳, למה - ׳ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו׳ (במדבר ט, ז) - שהרי אינו ׳חסר לנפשו׳ כלום? אלא סוד הוא, וכל דברי שלמה המלך מתלבשים הם בדברים אחרים, כדברי התורה שמתלבשים בספורי העולם.
מן המפרשים
הסולם: אמאי איהי רעה וכו' : שואל, למה הלב רע. ומשיב המקרא שלאחריו מוכיח זה, שכתוב, איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וגו'. מקרא זה קשה. כיון שכתוב, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, למה ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו. הרי אינו חסר לנפשו…
אור יקר: אמאי ולא ישליטנו שהרי אוכל ממנו כל תאותו דכתיב איננו חסר לנפשו שמורה שנהנה ואוכל. מתלכשין וכו׳ דרך משל, ואף על נכ דכעינן וכו׳ כלומר שצריך גם כן שנתקן דבריו על דרך הפשט, אילנא דתהוא עלמא רוחניות הצדקה היא מלכות שעיקרא לעולם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: