ממלכת הזוהר › זוהר › בהעלותך › מאמר 2: ׳אשרי העם יודעי תרועה׳ - חירות ישראל, מעשה השופר והארת הנרות › פיסקה 3 (קמט ע"א)

שירת ישראל בליל הנקמה קודמת לשירת המלאכים - ורשם הדם

בהעלותך · ׳אשרי העם יודעי תרועה׳ - חירות ישראל, מעשה השופר והארת הנרות · מאמר 2 · פיסקה 3 · דף קמט ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקָטְלָא כָּל אִינּוּן בְּכוֹרֵי כְּמָה דְּאִתְּמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּרָמַשׁ לֵילְיָא, אָתוּ מְזַמְּרִין לְזַמְּרָא קַמֵּיהּ, אָמַר לוֹן, לָאו עִידָּן הוּא דְּהָא שִׁירָתָא אַחֲרָא, מְזַמְּרִין בָּנַי בְּאַרְעָא. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּלִיג לֵילְיָא, אִתְּעַר רוּחַ צָפוֹן, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין עֲבַד נוּקְמִין, וְיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין שִׁירָתָא בְּקוֹל רָם, (ס"א וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם) וּכְדֵין עֲבַד לוֹן בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָּא, וּמַלְאָכִין עִלָּאֵי, וְכָל מַשִׁרְיָין כֻּלְּהוּ, הֲווֹ צַיְיתִין לְהוֹן לְקַלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ, רְשִׁימוּ לְבָתֵּיהוֹן, מֵהַהוּא דָּמָא, וּמִדָּמָא דְּפִסְחָא, בִּתְלַת רְשִׁימִין: ׳עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת׳ (שמות יב, כג).

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁרָצָה הקב"ה לַהֲרֹג כָּל אוֹתָם בְּכוֹרוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה, בָּאוּ מְזַמְּרִים לְזַמֵּר לְפָנָיו׳. אָמַר לָהֶם, לֹא זְמַן הוּא, שֶׁהֲרֵי שִׁירָה אַחֶרֶת מְזַמְּרִים בָּנַי בָּאָ רֶץ. בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֱלַק הַלַּיְלָה הִתְעוֹרְרָה רוּחַ צָפוֹן, וְאָז עָשָׂה הקב"ה נְקָמוֹת, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים שִׁירָה בְּקוֹל רָם, (וְיִשְׂרָאֵל מְזַמְּרִים וְאוֹמְרִים הַלֵּל בְּקוֹל רָם) וְאָז עֲשָׂאָם בְּנֵי חוֹרִין מֵהַכֹּל, וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְכָל מַרְכְּבוֹ תֵיהֶם הָיוּ מַקְשִׁיבִים לָהֶם לְקוֹלוֹת יִשְׂרָאֵל. אַחַר שֶׁנִּמּוֹלוּ, רָשְׁמוּ אֶת בָּתֵּיהֶם מֵאוֹתוֹ דָּם וּמִדַּם הַפֶּסַח בִּשְׁלֹשָׁה רִשּׁוּמִים: ׳עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹּת׳ (שם יב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בההוא ליליא דבעא קודשא בריך הוא לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא, אתו מזמרין לזמרא קמיה, אמר לון, לאו עידן הוא דהא שירתא אחרא, מזמרין בני בארעא. בשעתא דאתפליג ליליא, אתער רוח צפון, וקודשא בריך הוא כדין עבד נוקמין, וישראל עבדין שירתא בקול רם, (ס"א וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם) וכדין עבד לון בני חורין מכלא, ומלאכין עלאי, וכל משריין כלהו, הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו, רשימו לבתיהון, מההוא דמא, ומדמא דפסחא, בתלת רשימין: ׳על המשקוף ועל שתי המזוזות׳ (שמות יב, כג).

התרגום: בא ראה, באותו לילה שרצה הקב"ה להרג כל אותם בכורות כמו שנאמר, ׳בשעה שירד הלילה, באו מזמרים לזמר לפניו׳. אמר להם, לא זמן הוא, שהרי שירה אחרת מזמרים בני בא רץ. בשעה שנחלק הלילה התעוררה רוח צפון, ואז עשה הקב"ה נקמות, וישראל עושים שירה בקול רם, (וישראל מזמרים ואומרים הלל בקול רם) ואז עשאם בני חורין מהכל, ומלאכים עליונים וכל מרכבו תיהם היו מקשיבים להם לקולות ישראל. אחר שנמולו, רשמו את בתיהם מאותו דם ומדם הפסח בשלשה רשומים: ׳על המשקוף ועל שתי המזוזת׳ (שם יב).

מן המפרשים

מקדש מלך: רוח צפון נ"ב הם הגבורות שביסוד נוק' נ"א שביסוד דאימא. ולכך נק' רוח צפון כי הם בסוד ההוא רוחא דשבק בגווה. ולכך נק' רוח ונק' צפון. כי צד צפון הם הגבור' כמ"ש מצפון תפתח הרעה. והתעוררות גבורה אלו הם לזווג יעקב ולאה שאחר חצות. ואז…

אור יקר: שירתא אחרא מזמרין הלל קודם אכילת הפסח, ואתער רוח צפון התפארת מצד הגבורה כי הגבורה נקראת צפון והתפארת רוח צפון, עכיד נוקמין מצד הגבורה והיינו המלכות שנקרא אני ולא מלאך, מצד רוח הגבורה המנשבת בת שהיא כנור דוד, הלילא בקול רם הלל…

הסולם: תא חזי בההוא וכו' : בוא וראה, בלילה ההוא שרצה הקב"ה להרוג כל אלו הבכורים, כמו שלמדנו, שבשעה שהחשיך הלילה, באו מזמרים לזמר לפניו. אמר להם הקב"ה אין הזמן לומר שירה, כי שירה אחרת מזמרים בני בארץ. בשעה שנחלק הלילה, נתעורר רוח…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: