ענוות הרועה הנאמן - שמינה הקב"ה תנאים ואמוראים לפיו
בהעלותך · ׳והמשכילים יבינו׳ - ספר הזוהר כתיבת נח, ומשה האחוז בשני המשיחים · מאמר 16 · פיסקה 7 · דף קנג ע"ב
לשון הזוהר
קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְנָשִׁיק לֵיהּ, וּבָרִיךְ לֵיהּ, וְאָמַר וַדַּאי שְׁלִיחָא דְּמָארָךְ אַנְתְּ לְגַבָּן. פָּתְחוּ תָּנָאִין וַאֲמוֹרָאִין וְאָמְרוּ, רַעְיָא מְהֵימָנָא, אַנְתְּ הֲוִית יְדַע כָּל דָּא, וְעַל יְדָךְ הִיא אִתְגַּלְיָיא, אֲבָל בַּעֲנָוָה דִּילָךְ, דְּאִתְּמַר בָּךְ ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד׳ (במדבר יב, ג), בְּאִלֵּין אַתְרִין דְּאַנְתְּ מִתְבַּיִּישׁ לְאַחְזְקָא טִיבוּ לְגַבָּךְ, מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָן, וּלְבוּצִּינָא קַדִּישָׁא, לְמֶהֱוִי בִּידָךְ וּבְפוּמָךְ בְּאִלֵּין אַתְרִין. (ע"כ רעיא מהימנא) (ע"ח ע"א פקודא בתר דא וכו')
תרגום
קָם רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְנָשַׁק לוֹ וּבֵרַךְ אוֹתוֹ, וְאָמַר, וַדַּאי שְׁלִיחַ רִבּוֹנְךְ אַתָּה אֵלֵינוּ. פָּתְחוּ תַנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְאָמְרוּ, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, אַתָּה הָיִיתָ יוֹדֵעַ כָּל זֶה, וְעַל יָדְךְ הִתְגַּלְּתָה, אֲבָל בָּעֲנָוָה שֶׁלְּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד׳ (במדבר יב, ג), בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ שֶׁאַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ לְהַחֲזִיק טוֹבָה אֵלֶיךְ, מִנָּה הקב"ה אוֹתָנוּ וּלְבּוּצִינָא קַדִּישָׁא לִהְיוֹת בְּיָדְךְ וּבְפִיךְ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ (במדבר יב, ג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קם רעיא מהימנא, ונשיק ליה, ובריך ליה, ואמר ודאי שליחא דמארך אנת לגבן. פתחו תנאין ואמוראין ואמרו, רעיא מהימנא, אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך, דאתמר בך ׳והאיש משה ענו מאד׳ (במדבר יב, ג), באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך, מני קודשא בריך הוא לן, ולבוצינא קדישא, למהוי בידך ובפומך באלין אתרין. (ע"כ רעיא מהימנא) (ע"ח ע"א פקודא בתר דא וכו')
התרגום: קם רועה הנאמן ונשק לו וברך אותו, ואמר, ודאי שליח רבונך אתה אלינו. פתחו תנאים ואמוראים ואמרו, רועה הנאמן, אתה היית יודע כל זה, ועל ידך התגלתה, אבל בענוה שלך, שנאמר בך ׳והאיש משה ענו מאד׳ (במדבר יב, ג), במקומות אלו שאתה מתביש להחזיק טובה אליך, מנה הקב"ה אותנו ולבוצינא קדישא להיות בידך ובפיך במקומות אלו (במדבר יב, ג).
מן המפרשים
אור החמה: קם רעיא מהימנא וכו'. לפי זה חסר השמיעה זו שתחלת הדברים הם דברי ר"מ וסופם דברי אחרים וחסר האמצעי והיינו קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה וכו' למדבר. מהרמ"ק זלה"ה: תם ונשלם פ' בהעלותך בילאו"א:
הסולם: קם רעיא מהימנא וכו' : קם רעיא מהימנא ונשק אותו וברך אותו, ואמר ודאי שליח של אדונך אתה לנו. פתחו תנאים ואמוראים ואמרו, רעיא מהימנא, אתה היית יודע כל זה, ועל ידך נתגלה, אבל בענוה שלך, שנאמד בך, והאיש משה ענו מאד, באלו המקומות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: