ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 3: ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו › פיסקה 14 (לד ע"ב)

היחלשות שאר התנינים - והתחזקותם בכוח התנין הגדול

בא · ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו · מאמר 3 · פיסקה 14 · דף לד ע"ב

לשון הזוהר

אִינּוּן תַּנִּינִין אַחֲרָנִין דְּקַאמְרָן, הֲווֹ וְלָא הֲווֹ, אֲמַאי. בְּגִין דְּאִתְחֲלָשׁ חֵילַיְיהוּ דְּלָא יְטַשְׁטְשׁוּן עָלְמָא, בַּר לְשִׁבְעִין שְׁנִין, חַד זִמְנָא, וְאִינּוּן אִתְתְּקָפוּ בְּחֵילָא דְּהַהוּא תַּנִּין הַגָּדוֹל, וְהַאי אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי לְאִתַּתְקְפָא. וְאִלְמָלֵא נוּקְבֵיהּ קַיֶּימֶת לְגַבֵּיהּ, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל לוֹן. (ובגין כך) עַד לָא קָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנוּקְבָּא, הָאָרֶץ ׳הָיְתָה תֹהוּ. (ובהו׳) תֹהוּ הָיְתָה. וּלְבָתַר דְּקָטַל לָהּ, הֲוָה (בראשית ע' ע"א) ׳בֹּהוּ, שָׁרָאת לְאִתְקַיְּימָא׳. וְחֹשֶׁךְ עַל. עַד לָא הֲוַת נְהִירָא עוֹבָדָא דְּעָבַד.

תרגום

אוֹתָם תַּנִּינִים אֲחֵרִים שֶׁאָמַרְנוּ הָיוּ וְלֹא הָיוּ, לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁנֶּחֱלַשׁ כֹּחָם שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ הָעוֹלָם, פְּרָט לְשִׁבְעִים שָׁנָה פַּעַם אַחַת, וְהֵם מִתְחַזְּקִים בְּכֹחַ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַהוּא, וְהוּא לְבַדּוֹ מִתְחַזֵּק, וְאִלְמָלֵא נְקֵבָתוֹ הָיְתָה קַיֶּמֶת אֶצְלוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה הָעוֹלָם לִסְבֹּל אוֹתָם. (וּמִשּׁוּם כָּךְ) עַד שֶׁלֹּא הָרַג הקב"ה אֶת הַנּוּקְבָּא, הָאָרֶץ ׳הָיְתָה תֹהוּ (ובהו׳). תֹּהוּ הָיְתָה. וְאַחַר שֶׁהָרַג אוֹתָהּ הָיְתָה בּהוּ, הִתְחִילָה לְהִתְקַיֵּם. וְחֹשֶׁךְ עַל. עֲדַיִן לֹא הָיָה מֵאִיר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אינון תנינין אחרנין דקאמרן, הוו ולא הוו, אמאי. בגין דאתחלש חילייהו דלא יטשטשון עלמא, בר לשבעין שנין, חד זמנא, ואינון אתתקפו בחילא דההוא תנין הגדול, והאי איהו בלחודוי לאתתקפא. ואלמלא נוקביה קיימת לגביה, לא יכיל עלמא למסבל לון. (ובגין כך) עד לא קטל קודשא בריך הוא לנוקבא, הארץ ׳היתה תהו. (ובהו׳) תהו היתה. ולבתר דקטל לה, הוה (בראשית ע' ע"א) ׳בהו, שראת לאתקיימא׳. וחשך על. עד לא הות נהירא עובדא דעבד.

התרגום: אותם תנינים אחרים שאמרנו היו ולא היו, למה? משום שנחלש כחם שלא יחריבו העולם, פרט לשבעים שנה פעם אחת, והם מתחזקים בכח התנין הגדול ההוא, והוא לבדו מתחזק, ואלמלא נקבתו היתה קימת אצלו, לא יכול היה העולם לסבל אותם. (ומשום כך) עד שלא הרג הקב"ה את הנוקבא, הארץ ׳היתה תהו (ובהו׳). תהו היתה. ואחר שהרג אותה היתה בהו, התחילה להתקים. וחשך על. עדין לא היה מאיר המעשה שעשה.

מן המפרשים

מקדש מלך: ושטיפו דעיך ניצוצין נ"ב בסוד המלכים בני ח' ואז הוא מברר מע' שנים ההם דהיינו מז' מלכים וחלזון הוא יוצא לע' שנה והוא מהם עצמם ולכך תכלת מרחיק החיצונים: אינון תנינין וכו' פי' הם האורות שבתוך הט"ס של הקליפות.

הסולם: אינון תנינין אחרנין וכו': אלו תנינים האחרים שאמרנו, היו ולא היו. כי אין הארתם נגלה בהם, ודומים כמו שלא היו. ולמה כן. הוא מפני שנחלש כחם כדי שלא יחריבו את העולם. חוץ פעם אחת לע' שנה, שהם מתחזקים בכח התנים הגדול ההוא, והוא בלבדו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר