מעשי ישראל - נותנים או מתישים כח וגבורה לקב"ה
בא · ׳ויהי היום ויבוא גם השטן בתוכם׳ - דין איוב וסוד קטרוגי היחיד והעולם · מאמר 2 · פיסקה 3 · דף לב ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד לָא אִשְׁתְּכָחוּ עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל כְּדְקָא יֵאוֹת, כִּבְיָכוֹל אִינּוּן מְמָנָן שְׁלִיחָן, כַּד בָּעָאן לְקַיְּימָא עַל אִינּוּן עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל, עַל ה' וַדַּאי קַיְימִין, דְּהָא כַּד יִשְׂרָאֵל עַבְדִין עוֹבָדִין דְּלָא כַּשְׁרָן, כִּבְיָכוֹל מַתִּישִׁין חֵילָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכַד עַבְדִין עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן, יַהֲבִין תּוּקְפָּא וְחֵילָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים׳ (תהילים סח, לה). בְּמָה. בְּעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן, וְעַל דָּא, בְּהַהוּא יוֹמָא, כֻּלְּהוּ רַבְרְבָן מְמָנָן אִתְכָּנָשׁוּ עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי, דְּהָא כֵּיוָן דְּעַל יִשְׂרָאֵל אִתְכָּנָשׁוּ, עָלֵיהּ אִתְכָּנָשׁוּ.
תרגום
וּכְשֶׁלֹּא נִמְצָאִים הַמַּעֲשִׂים שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, כִּבְיָכוֹל אוֹתָם שְׁלוּחִים מְמֻנִּים, כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲמֹד עַל אוֹתָם מַעֲשִׂים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֵם עוֹמְדִים וַדַּאי עַל ה', שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁלֹּא כְשֵׁרִים, כִּבְיָכוֹל מְתִשִּׁים כֹּחוֹ שֶׁל הקב"ה, וּכְשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים, נוֹתְנִים כֹּחַ וְתֹקֶף לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים׳ (תהלים סח, לה). בַּמֶּה? בְּמַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים, וְעַל זֶה בְּאוֹתוֹ יוֹם כָּל הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים הַמְמֻנִּים הִתְכַּנְּסוּ עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁהִתְכַּנְּסוּ עַל יִשְׂרָאֵל, הֵם הִתְכַּנְּסוּ עָלָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד לא אשתכחו עובדין דישראל כדקא יאות, כביכול אינון ממנן שליחן, כד בעאן לקיימא על אינון עובדין דישראל, על ה' ודאי קיימין, דהא כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן, כביכול מתישין חילא דקודשא בריך הוא. וכד עבדין עובדין דכשרן, יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריך הוא. ועל דא כתיב, ׳תנו עז לאלהים׳ (תהילים סח, לה). במה. בעובדין דכשרן, ועל דא, בההוא יומא, כלהו רברבן ממנן אתכנשו על ה'. על ה' ודאי, דהא כיון דעל ישראל אתכנשו, עליה אתכנשו.
התרגום: וכשלא נמצאים המעשים של ישראל כראוי, כביכול אותם שלוחים ממנים, כשרוצים לעמד על אותם מעשים של ישראל, הם עומדים ודאי על ה', שהרי כשישראל עושים מעשים שלא כשרים, כביכול מתשים כחו של הקב"ה, וכשעושים מעשים כשרים, נותנים כח ותקף לקדוש ברוך הוא. ועל זה כתוב ׳תנו עז לאלהים׳ (תהלים סח, לה). במה? במעשים כשרים, ועל זה באותו יום כל השרים הגדולים הממנים התכנסו על ה'. על ה' ודאי, שהרי כיון שהתכנסו על ישראל, הם התכנסו עליו.
מן המפרשים
אור יקר: [סימן א] למהך באורחי דקב״ה היינו ללכת בדרכיו במדות הנפשיות, מה הוא רחום אף 'אתה וכו׳, והם חובת הלב, ולמיטר פקודי אורייתא הם המצוות התלויות באיברים הנראים, בגין דיזכון בה לא אמר דיזכון בהון אלא בה באורייתא, וירצה ע״י היותו הולד…
רמ"ז: 22 וכיוצא בו שלוחי הדין על ה' ודאי 22 וכיוצא בו שלוחי הדין על ה' ודאי קיימין, והענין הוא כי אז מסתלקים נ"ה דאי' מזעיר, וידוע שדינין מתערין מסטרהא שהם נ"ה, וז"ס מלת להתיצב, כי על הרגלם הוא ההתיצבות, ולהיות נ"ה אז חוץ לז"א, לכך…
מהרח"ו: והטעם, שישראל נותנין עוז לאלהי"ם והטעם, שישראל נותנין עוז לאלהי"ם. כביכול הרוצה להכניעם הוא מתקומם נגד השכינה, וז"א 'על ה'':