׳ויהי היום ויבוא גם השטן בתוכם׳
דין איוב וסוד קטרוגי היחיד והעולם
׳ויהי היום׳ - ראש השנה שהקב"ה עומד לדון את העולם
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יהו"ה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם׳ (איוב א, ו). ׳וַיְהִי הַיּוֹם׳ - זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שהקב"ה עוֹמֵד לָדוּן אֶת הָעוֹלָם. כְּמוֹ זֶה, ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה׳ (מלכים ב ד, יא) - אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (איוב א ו) ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יהו"ה וַיָּבוֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם׳. ׳וַיְהִי הַיּוֹם׳- דָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים לְמֵידָן עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא, (מלכים ב ד יא) ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה׳- הַהוּא יוֹמָא יוֹם טוֹב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה.
בני האלוקים המשוטטים - קטגורים ליום הדין רק על ישראל
(איוב א ו) ׳וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים׳ - אֵלּוּ מְמֻנִּים גְּדוֹלִים שְׁלוּחִים בָּעוֹלָם, לְהַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם. ׳לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כב יט) ׳וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׳. אֲבָל ׳לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳׳, בְּפָסוּק זֶה מָצָאנוּ אַהֲבַת הקב"ה עַל יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁלוּחִים הַלָּלוּ, שֶׁמְּמֻנִּים לְהַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם, הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים וְלוֹקְחִים אֶת כָּל אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים, וּבַיּוֹם שֶׁבָּא הַדִּין לַעֲמֹד לָדוּן הָעוֹלָם, נַעֲשִׂים קָטֵגוֹרִים לַעֲמֹד עַל בְּנֵי אָדָם. וּבֹא רְאֵה, מִכָּל הָעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא עוֹמְדִים לְהַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם רַק עַל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה בָּנִים שֶׁל הקב"ה.
בלשון הזוהר
(איוב א ו) ׳וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים׳- אִלֵּין רַבְרְבִין מְמָנָן שְׁלִיחָן בְּעָלְמָא, לְאַשְׁגְּחָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנִי נָשָׁא. ׳לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳׳- כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (מלכים א כב יט) ׳וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׳. אֲבָל ׳לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳׳ בְּהַאי קְרָא אַשְׁכַּחְנָא רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. בְּגִין, דְּהָנֵי שְׁלִיחָן, דְּאִינּוּן מְמָנָן לְאַשְׁגָּחָא עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא, אַזְלִין וְשָׁאטִין וְנַטְלִין אִינּוּן עוֹבָדִין כֻּלְּהוּ, וּבְיוֹמָא דְּקָאֵי דִּינָא לְמֵיקָם, לְמֵידָן עָלְמָא, אִתְעָבִידוּ קַטֵיגוֹרִין לְמֵיקָם עָלַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. וְתָא חֲזֵי, מִכָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, לָא קַיְימִין לְאַשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדֵיהוֹן, בַּר בְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, בְּגִין דְּאִלֵּין בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
מעשי ישראל - נותנים או מתישים כח וגבורה לקב"ה
וּכְשֶׁלֹּא נִמְצָאִים הַמַּעֲשִׂים שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, כִּבְיָכוֹל אוֹתָם שְׁלוּחִים מְמֻנִּים, כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲמֹד עַל אוֹתָם מַעֲשִׂים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֵם עוֹמְדִים וַדַּאי עַל ה', שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁלֹּא כְשֵׁרִים, כִּבְיָכוֹל מְתִשִּׁים כֹּחוֹ שֶׁל הקב"ה. וּכְשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים, נוֹתְנִים כֹּחַ וְתֹקֶף לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים׳ (תהילים סח, לה). בַּמֶּה? בְּמַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים. וְעַל זֶה בְּאוֹתוֹ יוֹם כָּל הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים הַמְמֻנִּים הִתְכַּנְּסוּ עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁהִתְכַּנְּסוּ עַל יִשְׂרָאֵל, הֵם הִתְכַּנְּסוּ עָלָיו.
בלשון הזוהר
וְכַד לָא אִשְׁתְּכָחוּ עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל כְּדְקָא יֵאוֹת, כִּבְיָכוֹל אִינּוּן מְמָנָן שְׁלִיחָן, כַּד בָּעָאן לְקַיְּימָא עַל אִינּוּן עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל, עַל ה' וַדַּאי קַיְימִין, דְּהָא כַּד יִשְׂרָאֵל עַבְדִין עוֹבָדִין דְּלָא כַּשְׁרָן, כִּבְיָכוֹל מַתִּישִׁין חֵילָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכַד עַבְדִין עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן, יַהֲבִין תּוּקְפָּא וְחֵילָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים׳ (תהילים סח, לה). בְּמָה. בְּעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן. וְעַל דָּא, בְּהַהוּא יוֹמָא, כֻּלְּהוּ רַבְרְבָן מְמָנָן אִתְכָּנָשׁוּ עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי, דְּהָא כֵּיוָן דְּעַל יִשְׂרָאֵל אִתְכָּנָשׁוּ, עָלֵיהּ אִתְכָּנָשׁוּ.
השטן - המלשין הגדול מכולם הבא לקטרג עם השרים
׳וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם׳ (איוב א, ו). ׳גַּם׳ - לְרַבּוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים לִהְיוֹת קָטֵגוֹרִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְזֶה נוֹסַף עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַמַּלְשִׁין הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, קָטֵגוֹר מִכֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הקב"ה שֶׁכֻּלָּם בָּאִים לְקַטְרֵג, מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא׳ - וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הקב"ה מֵאֵיפֹה הָיָה בָּא? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַמַּעֲשֶׂה לִרְצוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם׳ (איוב א, ו). ׳גַּם׳ - לְאַסְגָּאָה עָלַיְיהוּ, דְּכֻלְּהוּ אַתְיָין לְמֶהֱוֵי קַטֵיגוֹרִין עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְדָא אִתּוֹסָף עָלַיְיהוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ דַּילְטוֹרָא רַבְרְבָא מִכֻּלְּהוּ, קַטֵיגוֹרָא מִכֻּלְּהוּ. כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכֻלְּהוּ אַתְיָין לְקַטְרְגָא, מִיָּד ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא׳ - וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵאָן הֲוָה אָתֵי. אֶלָּא לְאַיְיתָאָה עוֹבָדָא לִרְעוּתֵיהּ.
׳משוט בארץ׳ - מסירת יישוב העולם לצדדים אחרים חוץ מארץ ישראל
׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן וְגוֹ'׳ ׳וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יהו"ה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ׳ - מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיִּשּׁוּב הָאָרֶץ נִמְסָר לִצְדָדִים אֲחֵרִים, פְּרָט לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבַדָּהּ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳מִשּׁוּט בָּאָרֶץ׳, הִשְׁגִּיחַ הקב"ה שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל. מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ׳ (איוב א, ח).
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן וְגוֹ'׳ ׳וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יהו"ה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ׳ - מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּיִשּׁוּבָא דְּאַרְעָא אִתְמְסָר לְסִטְרִין אַחֲרָנִין, בַּר אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדָהָא. כֵּיוָן דְּאָמַר ׳מִשּׁוּט בָּאָרֶץ׳, אַשְׁגַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי דַּלְטוֹרָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ׳ (איוב א, ח).
משל הרועה - הטיית השטן מישראל בעיסוק באיוב
רָאָה שָׁעָה לָתֵת לוֹ חֵלֶק בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק, וְיִפָּרֵד מִיִּשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, לְרוֹעֶה שֶׁרָצָה לְהַעֲבִיר אֶת צֹאנוֹ בְּנָהָר אֶחָד וְכוּ', מִיָּד הִתְעַסֵּק בּוֹ אוֹתוֹ שָׂטָן וְלֹא קִטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל. ׳וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יהו"ה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳ - אֵין תְּמִיהָה עַל עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ עוֹשֶׂה לוֹ כָּל רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה יָרֵא מִמֶּנּוּ. הָסֵר מִמֶּנּוּ אֶת הַשְׁגָּחָתְךְ, וְתִרְאֶה אִם יִפְחַד מִמְּךְ אִם לֹא.
בלשון הזוהר
חָמָא שַׁעֲתָא לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא, בְּמָה דְּיִתְעֲסַק, וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְהָא אוּקְמוּהָ, לְרַעְיָא דְּבָעָא לְמֶעְבַּר עָאנֵיהּ בְּחַד נַהֲרָא וְכוּ', מִיַּד אִתְעַסַּק בֵּיהּ הַהוּא שָׂטָן, וְלֹא קִטְרֵג עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. ׳וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יהו"ה וַיֹּאמַר הֲחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳ - לָאו תָּוָוהָא לְעַבְדָּא דְּמָארֵיהּ עָבִיד לֵיהּ כָּל רְעוּתֵיהּ, דִּיהֵא דָּחִיל לֵיהּ. אַעְדֵּי אַשְׁגָּחוּתָךְ מִנֵיהּ, וְתֶחמֵי אִי דָּחִיל לָךְ וְאִם לָאו.
שעיר לעזאזל - נטילת חלק הסטרא אחרא מזרע אברהם
בֹּא רְאֵה, בִּשְׁעַת צָרָה, כשהדין נמתח על ישראל כְּשֶׁנִּתָּן חֵלֶק אֶחָד לַצַּד הַזֶּהשל הסטרא אחרא לְהִתְעַסֵּק בּוֹ, נִפְרָד אַחַר כָּךְ מֵהַכֹּל. וכן היה בענינו של איוב שנמסר לס"א כְּמוֹ זֶהיתבאר עומק ענין שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כמבואר בזוהר נח סה. וכן שָׂעִיר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שניתן לו כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְיַעֲזֹב אֶת יִשְׂרָאֵל עִם מַלְכָּם, שהוא סוד נתינת חלק לסטרא אחרא, כי כאשר רואה השטן יום ר"ח שחוזרת הלבנה להתחלתה להתמלאות אז בא לקטרג (זוה"ק רס"ט) כדי שלא תשפיע הלבנה שהיא מאור קטן לישראל בנה הקטן. וכן ביום הכיפורים רע בעיניו ונותנין לו שעיר לעזאזל. וְכָאן הִגִּיעַ זְמַן לִטֹּל חֵלֶק זֶה מִכָּל זֶרַע אַבְרָהָם בשביל הסטרא אחרא- שהוא איוב שהוא מזרע אחר של אברהם שהיא מלכה ולא מיוצאי ירכו ממש בַּסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא וְגוֹ'׳ (בראשית כב, כ) ׳אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ וְגוֹ'׳ שאיוב בן יבמה היה שאשת עוץ היתה אם איוב, וזהו שאומר 'בארץ עוץ' פי' באשת עוץ. א"כ אתי שפיר כאן 'הנה ילדה מלכה'. פי' אל תצטער אברהם שאנסך שנית ליתן מזרעך חלק לס"א שהרי הנה ילדה מלכה את עוץ ושם יבא איוב שהוא חלק לס"א מזרעך. ודייק לשון הנה שנאמר למי שמצפה לשום בשורה ובשורה זו היתה אחר העקידה:..
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאקוּ, כַּד אִתְיְיהִב חוּלָקָא חֲדָא לְהַאי סְטָר לְאִתְעַסְּקָא בֵּיהּ, אִתְפְּרִישׁ לְבָתַר מִכֹּלָּא. כְּגַוְונָא דָּא שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, שָׂעִיר בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, בְּגִין דְּאִתְעַסַּק בֵּיהּ, וְשָׁבִיק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמַלְכֵיהוֹן, וְהָכָא, מָטָא זִמְנָא לְמֵיטָל חוּלָקָא דָּא, מִכָּל זַרְעָא דְּאַבְרָהָם, בְּסִטְרָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא וְגוֹ' אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית כב, כ).
תביעת השטן - דין יצחק שלא נשלם בעקידה, כדוגמת יוסף
וּבֹא רְאֵה, לבאר ענין נוסף מדוע ה' בחר באיוב בתמורה ליצחק כי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרהשטן מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, רָצָה מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת דִּין בְּיִשְׂרָאֵל, שכל ארץ סתם היינו ארץ ישראל שֶׁהֲרֵי דִּין הָיָה לוֹ עַל אַבְרָהָם לִתְבֹּעַ מִן על כך שלמעשה לא הקריב את יצחק וכפי שיבאר הקב"ה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה דִין בְּיִצְחָק כְּשֶׁהֻקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,וטענת הס"א שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה לוֹ לְהַחֲלִיף קָרְבָּן שֶׁמֻּזְמָן עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּאַחֵר, (וְכֵן בְּכָל צַד שֶׁלּוֹ) כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ׳ שאין להחליף קרבן בקרבן אחר, ובעומק הענין שהיה לו לאברהם להשיב למלאך שהרי כתיב לא יחליפנו ומדשתק ש"מ ניחא ליה שהיה מצפה להצלת יצחק (מקדש מלך) (ויקרא כז, י). וְכָאן עָמַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא הִשְׁתַּלֵּם מִמֶּנּוּ קָרְבָּן וְלֹא נַעֲשָׂה בּוֹ דִּין, וְרָצָה אֶת זֶה מֵעִם הקב"ה כְּמוֹ שֶׁרָצָה אֶת דִּינוֹ שֶׁל יוֹסֵף לְכַמָּה דוֹרוֹת מְאֻחָר יוֹתֵר.אצל עשרה הרוגי מלכות וְכָל מַה שֶּׁרָצָהכל מה שמבקש ודורש השטן - רָצָה בְּדֶרֶךְ דִּין. הם על פי דין- כי שלו לא הגיעו ומבאר הרמ"ז בשם הרח"ו, שמפני שני טעמים לא נעשה הדין ביצחק: האחד, שהיה די בהמתקת החיצוניות, והשני, שזה היה גם לתיקון הבל, והוא זכה במה שהביא מבכורות צאנו שיובא קרבן בהמה תחתיו ולא יעשה הדין בגופו (רמ"ז)
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, בָּעָא מִינֵּיהּ, לְמֶעְבַּד דִּינָא בְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא דִּינָא הֲוָה לֵיהּ עַל אַבְרָהָם, לְמִתְבַּע מְקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִין, דְּלָא אִתְעָבִיד דִּינָא בְּיִצְחָק, כַּד אִתְקְרִיב עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, דְּהָא לָא הֲוָה לֵיהּ לְאַחְלְפָא קָרְבְּנָא דְּאַזְמִין עַל מַדְבְּחָא, בָּאֳחָרָא, (וכן בכל סטרא דליה) כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, ׳לא יַחֲלִיפֶנּוּ׳ (ויקרא כז, י). וְהָכָא קָאִים יִצְחָק עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, וְלָא אִשְׁתְּלִים מִנֵּיהּ קָרְבְּנָא, וְלָא אִתְעָבִיד בֵּיהּ דִּינָא, וּבָעָא דָּא מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּבָעָא דִּינִיהּ דְּיוֹסֵף לְכַמָּה דָּרִין. וְכָל מַה דְּבָעָא - בְּאוֹרַח דִּינָא בָּעָא.
מאז שניצל יצחק - יועד לשטן חלקו בזרע אברהם
וּמֵאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּצַּל יִצְחָקשניצול מעונש המוטל על הבל וְהִתְחַלֵּף קָרְבָּנוֹ,בקרבן האיל הִזְמִין לוֹ הקב"ה לְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג זֶה לְחֶלְקוֹ, ע"י שזימן לו את איוב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא וְגוֹ'׳ ׳אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ׳. וְכָאן הִגִּיעַ לִטֹּל חֶלְקוֹ עָלָיו מִכָּל זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְלֹא יִקְרַב לְצַד אַחֵר.א. דהיינו יוצאי ירך אברהם (מקדש מלך). ב. היינו שלא יתקרב לצד השני שהוא צד הקדושה והוא לשון מושאל. (אוה"ח) ואיוב היה מבחינת הבל, שנאמר 'ילדה מלכה גם היא בנים לנחור' וראשי התיבות הבל, ונתן לו הבל תחת הבל, כדי שלא יפנה השטן לצד אחר מזרעו של אברהם ויעזוב את ישראל (רמ"ז)
בלשון הזוהר
וּמֵהַהוּא זִמְנָא דְּאִשְׁתְּזִיב יִצְחָק, וְאִתְחַלַּף קָרְבָּנֵיהּ, זַמִּין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְהַהוּא מְקַטְרְגָא, הַאי לְחוּלָקֵיהּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא וְגוֹ' אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ׳. וְהָכָא, מָטָא לְמֵיטָל חוּלָקֵיהּ עָלֵיהּ, מִכָּל זַרְעֵיהּ דְּאַבְרָהָם, וְלָא יִקְרַב בְּסִטְרָא אַחֲרָא.
איוב מיועצי פרעה - כמידה שמדד כך נמדד לו
וְהַכֹּל בָּא בְּדִין (ס"א: אֶצְלוֹ). כְּמוֹ שֶׁהוּא דָּן - כָּךְ נִדּוֹן. מִשּׁוּם שֶׁאִיּוֹב מִקְּרוֹבֵי הָעֵצָה שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּכְשֶׁעָמַד פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל, רָצָה לַהֲרֹג אוֹתָם. אָמַר לוֹ, לֹא, אֶלָּא קַח מָמוֹנָם וּשְׁלֹט עַל גּוּפָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְאַל תַּהֲרֹג אוֹתָם. אָמַר לוֹ הקב"ה, חַיֶּיךָ, בְּאוֹתוֹ דִין מַמָּשׁ תִּהְיֶה נִדּוֹן. מַה כָּתוּב? ׳אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'׳ (איוב ב, ה). בְּמַה שֶּׁהוּא דָּן - כָּךְ נִדּוֹן. וְאַף עַל גַּב שֶׁבְּכָל הַשְּׁאָר הָיָה יָרֵא מהקב"ה.
בלשון הזוהר
וְכֹלָּא בְּדִינָא אָתָא (ס"א: לְגַבֵּיהּ). כְּמָה דְּאִיהוּ דָּן - הָכִי אִתְּדָן. בְּגִין דְּאִיּוֹב מִקְּרִיבֵי עֵיטָא דְּפַרְעֹה הֲוָה, וְכַד קָם פַּרְעֹה עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְקָטְלָא לוֹן. אָמַר לֵיהּ לָא, אֶלָּא טוֹל מָמוֹנֵהוֹן וּשְׁלוֹט עַל גּוּפֵיהוֹן, בְּפוּלְחָנָא קַשְׁיָא, וְלָא תִּקְטוֹל לוֹן. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַיֶּיךָ, בְּהַהוּא דִּינָא מַמָּשׁ, תְּהֵא דָּאִין. מַה כְּתִיב, ׳אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'׳ (איוב ב, ה). בְּמָה דְּאִיהוּ דָּן - הָכִי אִתְּדָן. וְאַף עַל גַּב דִּבְכָל שְׁאַר הֲוָה דָּחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
קץ כל בשר - קץ הימין וקץ החושך, ורשות השטן בבשר
בֹּא וּרְאֶה מַה כָּתוּב, ׳אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר׳ (איוב ב, ו) - וְנִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט עַל הַבָּשָׂר, מִשּׁוּם הַסּוֹד שֶׁכָּתוּב ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ (בראשית ו, יג) וּפֵרְשׁוּהָ, ׳בָּא לְפָנַי׳ וַדַּאי. וְזֶהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ - וְלֹא רוּחַ. וְנֶאֱמַר שֶׁהוּא קֵץ שֶׁבָּא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר׳ (איוב כח, ג) - וּלְכָל בָּשָׂר, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ קֵץ אַחֵר, וְנִקְרָא ׳קֵץ הַיָּמִין׳ (דניאל יב, יג), וְזֶהוּ קֵץ אַחֵר מִצַּד הַשְּׂמֹאל שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ. וְלָכֵן נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת בְּעַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמוֹר׳ (איוב ב, ו) - וְאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, לְמִשְׁלַט עַל בִּשְׂרָא, בְּגִין רָזָא דִּכְתִּיב, ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ (בראשית ו, יג) וְאוּקְמוּהָ, ׳בָּא לְפָנַי׳ וַדַּאי. וְדָא אִיהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ - וְלֹא רוּחָא. וְאִיתְּמַר, דְּאִיהוּ קֵץ דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחֹשֶׁךְ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר׳ (איוב כח, ג) - וּלְכָל בִּשְׂרָא, בְּגִין דְּאִית קֵץ אַחֲרָא, וְאִקְרֵי ׳קֵץ הַיָּמִין׳ (דניאל יב, יג), וְדָא אִיהוּ קֵץ אַחֲרָא, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, דְּאִיהוּ חֹשֶׁךְ. וְעַל דָּא אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ בְּעַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ.
׳ותסיתני בו לבלעו׳ - הכל בדין, לא בהסתה בלבד
׳וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ׳ (איוב ב, ג). אִם כָּךְ, לֹא בְּדִין הָיָה, אֶלָּא בְּמַאֲמַר אוֹתוֹ מְקַטְרֵג שֶׁהֵסִית אוֹתוֹ וְהִסְטָה אוֹתוֹ. אֶלָּא הַכֹּל הָיָה בְּדִין. וְכָךְ אָמַר לוֹ אֱלִיהוּא, ׳כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִיאֶנּוּ׳ (איוב לד, יא) - וְכָךְ הָיָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, כְּמוֹ שֶׁהוּא גָּזַר - כָּךְ נִגְזַר עָלָיו.
בלשון הזוהר
׳וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ׳ (איוב ב, ג). אִי הָכִי, לָאו בְּדִינָא הֲוָה, אֶלָּא בְּמֵימַר הַהוּא מְקַטְרְגָא, דְּאָסִית לֵיהּ, וְאַסְטֵי לֵיהּ. אֶלָּא, כֹּלָּא בְּדִינָא הֲוָה. וְהָכִי אָמַר לוֹ אֱלִיהוּא, ׳כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִיאֶנּוּ׳ (איוב לד, יא) - וְהָכִי הֲוָה כְּמָה דְּאִתְּמַר, כְּמָה דְּאִיהוּ גָּזַר - הָכִי אִתְגְּזַר עָלֵיהּ.
דקדוק ׳ותסיתני בו׳ - איוב התפתה בדעתו מדברי המקטרג
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ׳וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם׳ (איוב ב, ג) - ׳וַתְּסִיתֵנִי לְבַלְּעוֹ׳ לֹא כָתוּב, אֶלָּא ׳וַתְּסִיתֵנִי בוֹ׳, בּוֹ עוֹמֵד בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁהֲרֵי תְּסִיתֵנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ׳וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ׳ (איוב י, ג). (אָמַר אִיּוֹב, התפתיתי עַל דִּבְרֵי אוֹתוֹ מְקַטְרֵג) כְּמוֹ זֶה ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ׳ (תהלים עח, לו) - ׳וַיְפַתּוּהוּ וַיְכַזְּבוּ לוֹ׳ לֹא כָתוּב, אֶלָּא ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם׳. בְּפִיהֶם עוֹמֵד הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי הִתְפַּתָּה.
בלשון הזוהר
וְהַאי דְּאָמַר ׳וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם׳ (איוב ב, ג) - ׳וַתְּסִיתֵנִי לְבַלְּעוֹ׳ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳וַתְּסִיתֵנִי בוֹ׳, בֵּיהּ קַיְּימָא בְּדַעְתֵּיהּ, דְּאִיהוּ חָשִׁיב דְּהָא תְּסִיתֵנִי, כְּמָה דְּאָמַר ׳וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ׳ (איוב י, ג). (אמר איוב אתפתית על מימר דההוא מקטרגא) כְּגַוְונָא דָּא, ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ׳ (תהלים עח, לו) - ׳וַיְפַתּוּהוּ וַיְכַזְּבוּ לוֹ׳ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם׳. בְּפִיהֶם קַיְּימָא מִלָּה דָּא דְּהָא אִתְפַּתָּה.
השטן מלך זקן וכסיל - הנאמן להסטין על מעשי בני אדם
אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַכֹּל הוּא יָפֶה, אֲבָל כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁשָּׁנִינוּ, עוֹלֶה וּמַסְטִין. וְכִי הוּא יָכוֹל לְהַסְטִין? כֵּן, שֶׁהֲרֵי הוּא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, שֶׁכָּתוּב ׳טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג) - וְעַל זֶה יָכוֹל לְהַסְטִין לָאָדָם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא נֶאֱמָן עַל מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, כֹּלָּא הוּא שַׁפִּיר, אֲבָל הָכִי אוֹלִיפְנָא, דִּתְנָן, סָלִיק וְאַסְטִין. וְכִי אִיהוּ יָכִיל לְאַסְטָנָא. אִין, דְּהָא אִיהוּ מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, דִּכְתִּיב, ׳טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג) - וְעַל דָּא, יָכִיל לְאַסְטָנָא לְבַר נָשׁ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ מְהֵימָן עַל עוֹבָדוֹי דִּבְנֵי נָשָׁא.
דין העולם - רק בידי הקב"ה, לא בפי המקטרג המשחית
בֹּא רְאֵה, זֶה בְּדִין הַיָּחִיד, אֲבָל בְּדִין הָעוֹלָם כָּתוּב ׳וַיֵּרֶד יהו"ה לִרְאוֹת׳ (בראשית יא, ה). ׳אֵרֲדָה נָא וְאֶרְאֶה׳ (בראשית יח, כא). שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַמְּהֵימְנוּתָא אֶלָּא בְּיָדוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא רָצָה לְאַבֵּד אֶת הָעוֹלָם עַל מַאֲמַר אוֹתוֹ מְקַטְרֵג שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ תָּמִיד לְהַשְׁמִיד. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר׳ (איוב כח, ג) - לְהַשְׁמִיד הַכֹּל הוּא חוֹקֵר. וְזֶהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ - וַדַּאי כְּדֵי לְהַשְׁמִיד.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי בְּדִינָא דְּיָחִיד, אֲבָל בְּדִינָא דְּעָלְמָא, כְּתִיב, ׳וַיֵּרֶד יהו"ה לִרְאוֹת׳ (בראשית יא, ה). ׳אֵרַדָה נָּא וָאֶרְאֶה׳ (בראשית יח, כא). דְּלָא אִתְיְיהִיב מְהֵימָנוּתָא אֶלָּא בִּידֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי, דְּהָא לָא בָּעָא לְאוֹבָדָא עָלְמָא, עַל מֵימָר דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא, דְּתִיאוּבְתֵּיהּ אִיהוּ תָּדִיר לְשֵׁיצָאָה. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר׳ (איוב כח, ג) - לְשֵׁיצָאָה כֹּלָּא, ׳הוּא חוֹקֵר׳. וְדָא אִיהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי׳ - וַדַּאי בְּגִין לְשֵׁיצָאָה.
יום הדין - שני הצדדים חיים ומוות הנרשמים בו
וּבֹא רְאֵה, ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יהו"ה׳ (איוב א, ו) - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְאוֹתוֹ יוֹם עוֹמְדִים שְׁנֵי צְדָדִים כְּנֶגֶד בְּנֵי הָעוֹלָם. כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאִים לִפְנֵי הקב"ה בִּתְשׁוּבָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, הֵם זוֹכִים לִהְיוֹת כְּתוּבִים אֵצֶל אוֹתוֹ צַד שֶׁהוּא חַיִּים, וּמוֹצִיא תּוֹצְאוֹת חַיִּים. וּמִי שֶׁהוּא מִצִּדּוֹ, נִכְתָּב לְחַיִּים. וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים בְּמַעֲשִׂים רָעִים, הֵם נִכְתָּבִים לְאוֹתוֹ צַד אַחֵר שֶׁהוּא מָוֶת, וְנִקְרָא מָוֶת, וּבוֹ שׁוֹרֶה הַמָּוֶת.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יהו"ה׳ (איוב א, ו) - כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְהַהוּא יוֹמָא, קַיְימִין תְּרֵין סִטְרִין, לְקַבְּלָא בְּנִי עָלְמָא. כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּתְיוּבְתָּא וּבְעוֹבָדִין טָבִין, אִינּוּן זַכְיָן לְמֶהֱוֵי כְּתִיבִין לְגַבֵּיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא דְּאִיהוּ חַיִּים, וְאַפִּיק תּוֹצְאוֹת חַיִּים. וּמַאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרֵיהּ, אַכְתִּיב לְחַיִּים. וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין בְּעוֹבָדִין בִּישִׁין, אִינּוּן כְּתִיבִין לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא דְּאִיהוּ מוֹתָא, וְאִקְרֵי מָוְת, וּבֵיהּ שַׁרְיָא מוֹתָא.
צדיק או רשע אחד - מכריע העולם לחיים או למוות
וּבְאוֹתוֹ יוֹם עוֹמְדִים שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ - חַיִּים וּמָוֶת. יֵשׁ מִי שֶׁנִּכְתָּב לְצַד הַחַיִּים, וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּכְתָּב לְצַד הַמָּוֶת. וְלִפְעָמִים שֶׁהָעוֹלָם שָׁרוּי בָּאֶמְצַע, אִם עוֹמֵד צַדִּיק אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁמַּכְרִיעַ עֲלֵיהֶם, כֻּלָּם עוֹמְדִים וְנִכְתָּבִים לְחַיִּים. וְאִם רָשָׁע אֶחָד מַכְרִיעַ אֶת הָעוֹלָם, כֻּלָּם נִכְתָּבִים לְמִיתָה.
בלשון הזוהר
וּבְהַהוּא יוֹמָא, קַיְימִין אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין - חַיִּים, וּמָוֶת. אִית מַאן דְּאַכְתִּיב לְסִטְרָא דְּחַיִּים, וְאִית מַאן דְּאַכְתִּיב לְסִטְרָא דְּמָוֶת. וּלְזִמְנִין דְּעָלְמָא שַׁרְיָא בְּאֶמְצָעִיתָא, אִי קַיְּימָא חַד זַכָּאָה בְּעָלְמָא, דְּאַכְרַע עָלַיְיהוּ, כֻּלְּהוּ קַיְימִין וְאַכְתִּיבוּ לְחַיִּים. וְאִי חַד חַיָּיבָא אַכְרַע עָלְמָא, כֻּלְּהוּ אַכְתִּיבוּ לְמִיתָה.
איוב המפורסם לבדו - נתפס בקטרוג, סכנת הפרישה מן הרבים
וְאוֹתוֹ הַזְּמַן הָעוֹלָם הָיָה עוֹמֵד בָּאֶמְצַע, וְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג רָצָה לְהַסְטִין. מִיָּד מַה כָּתוּב? ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ וְגוֹ'׳ - כֵּיוָן שֶׁנּוֹדַע הוּא לְבַדּוֹ, מִיָּד הֶחֱזִיק בּוֹ הַמְקַטְרֵג. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ שֶׁלֹּא צָרִיךְ לָאָדָם לְהִפָּרֵד מִכְּלָל שֶׁל רַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָשֵׁם לְבַדּוֹ, וְלֹא יְקַטְרְגוּ עָלָיו מִלְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא זִמְנָא, עָלְמָא הֲוָה קַיָּים בְּאֶמְצָעִיתָא, וְהַהוּא מְקַטְרְגָא בָּעָא לְאַסְטָאָה. מִיָּד מַה כְּתִיב. ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ וְגוֹ'׳ - כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּמוֹדָע אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, מִיַּד אַתְקִיף בֵּיהּ מְקַטְרְגָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִתְפָּרְשָׁא מִכְּלָלָא דְּסַגִּיאִין, בְּגִין דְּלָא יִתְרְשִׁים אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא יְקַטְרְגוּן עָלֵיהּ לְעֵילָּא.
משל השונמית - והצעת המקטרג להסיר את שולחן איוב
שֶׁכָּתוּב בַּשּׁוּנַמִּית, ׳וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׳ (מלכים ב ד, יג) - לֹא רוֹצָה לְהוֹצִיא אֶת עַצְמִי מִכְּלָל שֶׁל רַבִּים, ׳בְּתוֹךְ עַמִּי׳ יוֹשֶׁבֶת עַד יוֹם זֶה, וּ ׳בְתוֹךְ עַמִּי׳ - בִּכְלָל אֶחָד נוֹדַעַת לְמַעְלָה. וְכָאן אִיּוֹב, כֵּיוָן שֶׁנּוֹדַע לְמַעְלָה וְנִרְשַׁם, מִיָּד הֶחֱזִיק בּוֹ הַמְקַטְרֵג ׳וְאָמַר, הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳?! כָּל מַה שֶּׁפָּחַד מִמְּךְ וְהִתְחַזֵּק, לֹא לְחִנָּם עָשָׂה, ׳הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד וְגוֹ'׳. אֲבָל טֹל אֶת כָּל הַטּוּב שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ, וּמִיָּד ׳אִם לֹא עַל פָּנֶיךְ יְבָרְכֶךָּ׳ - יַעֲזב אוֹתְךְ וְיִדְבַּק בַּסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו בְּשֻׁלְחָנְךְ הוּא אוֹכֵל. סַלֵּק מִמֶּנּוּ אֶת שֻׁלְחָנְךְ, וְנִרְאֶה מִמִּי הוּא וְאֵיזֶה צַד יִדְבַּק.
בלשון הזוהר
דִּכְתִּיב בַּשּׁוּנַמִּית, ׳וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת׳ (מלכים ב ד, יג) - לָא בְּעֵינָא לְאַפָּקָא גַּרְמָי מִכְּלָלָא דְּסַגִּיאִין, בְּתוֹךְ עַמִּי יָתִיבְנָא, עַד יוֹמָא דָּא, וּ ׳בְתוֹךְ עַמִּי׳ - בִּכְלָלָא חֲדָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא. וְהָכָא אִיּוֹב, כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא וְאִתְרְשִׁים, מִיַּד אַתְקִיף בֵּיהּ מְקַטְרְגָא, ׳וְאָמַר הֲחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלהִים׳, כָּל מַה דְּדָחִיל לָךְ וְאִתְתָּקַף, לָאו לְמַגָּנָא עָבִיד, הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד וְגוֹ'. אֲבָל טוֹל כָּל הַאי טָבָא דְּאַנְתְּ עָבֵד לֵיהּ, וּמִיָּד ׳אִם לא עַל פָּנְיךָ יְבָרְכֶךָּ׳ - יִשְׁבּוֹק לָךְ, וְיִתְדַּבַּק בְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּהָא הַשְׁתָּא בְּפָתוֹרָךְ אִיהוּ אָכִיל. סָלִיק פָּתוֹרָךְ מִנֵיהּ, וְנֶחֱזֵי מִמָּאן אִיהוּ, וּבְאָן סִטְרָא יִתְדַּבַּק.
יראת איוב מפני עשרו - אינה יראה כראוי, ורשות לקטרג
מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךְ׳ - לְהַרְאוֹת שֶׁיִּרְאַת אִיּוֹב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא כְּדֵי לִשְׁמֹר עָשְׁרוֹ. וּמִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל אוֹתָם הַיְּרֵאִים מהקב"ה מִשּׁוּם עָשְׁרָם אוֹ בְנֵיהֶם, זוֹ אֵינָהּ יִרְאָה כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן קִטְרֵג אוֹתוֹ מְקַטְרֵג ׳וְאָמַר, הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳ הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וְגוֹ' מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ. וְעַל כָּךְ הוּא יָרֵא מִמְּךְ, וְנִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְקַטְרֵג בּוֹ וּלְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הקב"ה בְּאַהֲבָה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְנַסָּה, יָצָא מֵהַדֶּרֶךְ וְלֹא עָמַד בְּקִיּוּמוֹ. מַה כָּתוּב? ׳בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו׳ - לֹא חָטָא בִּשְׂפָתָיו, אֲבָל בִּרְצוֹנוֹ חָטָא, וְאַחַר כָּךְ חָטָא בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ׳ - לְאַחֲזָאָה, דִּדְחִילוּ דְּאִיּוֹב לְגַבֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הוּא לְנַטְרָא עוּתְרֵיהּ. וּמֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, דְּכָל אִינּוּן דְּדַחֲלִין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל עוּתְרַיְיהוּ, אוֹ עַל בְּנַיְיהוּ, לָאו אִיהוּ דְּחִילוּ כְּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל דָּא קִטְרֵג הַהוּא מְקַטְרְגָא ׳וְאָמַר, הֲחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳ הֲלא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וְגוֹ' מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ. וְעַל דָּא אִיהוּ דָּחִיל לָךְ וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְקַטְרְגָא בֵּיהּ, וּלְאַחֲזָאָה, דְּלָא פָּלַח אִיּוֹב לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְחִימוּ. דְּכֵיוָן דְּאִתְנַסֵּי, נָפַק מֵאוֹרְחָא, וְלָא קָאִים בְּקִיוּמֵיהּ. מַה כְּתִיב, ׳בְּכָל זֹאת לא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו׳ - לֹא חָטָא בִּשְׂפָתָיו אֲבָל בִּרְעוּתֵיהּ חָטָא, וּלְבָתַר חָטָא בְּכֹלָּא.
׳ה' צדיק יבחן׳ - איוב לא נדבק בסטרא אחרא אף שנכשל
וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא מִתְנַסֶּה ׳בֶּן אָדָם׳, הֲרֵי כָּתוּב ׳ה' צַדִּיק יִבְחָן וְגוֹ'׳ (תהילים יא, ה). וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְנַסָּה אִיּוֹב. וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא עָמַד בְּקִיּוּמוֹ כָּרָאוּי, לֹא יָצָא מִתַּחַת רְשׁוּת אֲדוֹנוֹ לְהִדָּבֵק בַּסִּטְרָא אַחֲרָא.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא דְּלָא אִתְנַסֵּי בַּר נָשׁ, הָא כְּתִיב ׳ה' צַדִּיק יִבְחָן וְגוֹ'׳ (תהילים יא, ה). וּבְגִין כַּךְ אִתְנַסֵּי אִיּוֹב. וְאַף עַל גַּב דְּלָא קָאִים בְּקִיוּמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, לָא נָפַק מִתְּחוֹת רְשׁוּתָא דְּמָרֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרָא אַחֲרָא.
שנים עשר חודשי הנסיון - כדין הרשעים בגיהנום, ולכן זכה לברכה
וְכַמָּה הָיָה אוֹתוֹ נִסָּיוֹן שֶׁלּוֹ? שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים הַשִּׁלְטוֹן שֶׁל אוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ דִּין הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא דָבַק בַּסִּטְרָא אַחֲרָא, כָּתוּב ׳וַיהו"ה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ׳ (איוב מב, יב).
בלשון הזוהר
וְכַמָּה הֲוָה הַהוּא נִסּוּתָא דִּילֵיהּ. תְּרֵיסַר יַרְחֵי, שׁוּלְטָנוּתָא דְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּתָנֵינָן, דִּינָא דְּחַיָּבַיָא בַּגֵּיהִנָּם י"ב יַרְחֵי. וּבְגִין דְּלָא אִתְדַּבַּק בְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּתִיב, ׳וַיהו"ה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ׳ (איוב מב, יב).
נסיון איוב לעומת נסיון אברהם - לא נתן מעצמו כלום
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, זֶה שֶׁל אִיּוֹב אֵינוֹ נִסָּיוֹן שֶׁל הקב"ה כְּמוֹ נִסָּיוֹן שֶׁל שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֲרֵי לֹא כָתוּב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת׳ (בראשית כב, א) - אִיּוֹב. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) - שֶׁאַבְרָהָם הוּא בְּיָדָיו הִקְרִיב אֶת בְּנוֹ הַיְחִידִי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִיּוֹב לֹא נָתַן כְּלוּם, וְלֹא מָסַר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלוּם.
בלשון הזוהר
ר' שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דְּאִיּוֹב, לָאו נִסּוּתָא אִיהוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּנִסוּתָא דִּשְׁאַר צַדִּיקַיָּא, דְּהָא לָא כְּתִיב ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת׳ (בראשית כב, א) אִיּוֹב. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, א) - דְּאַבְרָהָם, אִיהוּ בִּידֵיהּ אַקְרִיב לִבְרֵיהּ יְחִידָאי דִּילֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִיּוֹב לָא יָהִיב כְּלוּם, וְלָא מָסַר לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם.
מסירת איוב למקטרג - בדין הקב"ה, לא כנסיון מצווה
וְלֹא נֶאֱמַר לוֹ, שֶׁהֲרֵי גָּלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, אֲבָל נִמְסַר בְּיַד הַמְקַטְרֵג, וּבַדִּין שֶׁל הקב"ה נַעֲשָׂה, והקב"ה הֵעִיר אֶת הַדִּין (בַּדִּין) הַזֶּה אֶל אוֹתוֹ מְקַטְרֵג אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב וְגוֹ'׳ (איוב א, ח).
בלשון הזוהר
וְלָא אִתְּמַר לֵיהּ, דְּהָא גַּלֵּי קָמֵיהּ, דְּלָא יָכִיל לְקַיְּימָא בֵּיהּ, אֲבָל אִתְמְסָר בִּידָא דִּמְקַטְרְגָא, וּבְדִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעָבִיד, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר דִּינָא (בדינא) דָּא, לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְגַבֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב וְגוֹ'׳ (איוב א, ח).
קין ׳מקץ ימים׳ - קרבנו מסטרא אחרא ולא התקבל
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה׳ (בראשית ד, ג) - ׳מִקֵּץ יָמִים׳ וְלֹא מִקֵּץ יָמִין. הוּא דָּחָה אֶת קֵץ הַיָּמִין, וְהִתְקָרֵב לְקֵץ הַיָּמִים. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, ׳וְאַתָּה לֵךְ לְקֵץ׳ (דניאל יב, יג) - וְאָמַר דָּנִיֵּאל, לְאֵיזֶה קֵץ? לְקֵץ הַיָּמִין אוֹ לְקֵץ הַיָּמִים? עַד שֶׁאָמַר לוֹ לְקֵץ הַיָּמִין. וְעַל זֶה דָּוִד פָּחַד וְאָמַר, ׳הוֹדִיעֵנִי יהו"ה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא׳ (תהלים לט, ה) - אוֹ לְקֵץ הַיָּמִים אוֹ לְקֵץ הַיָּמִין. וְכָאן מַה כָּתוּב? ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים׳ - וְלֹא מִקֵּץ יָמִין, וְלָכֵן לֹא הִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ, שֶׁהֲרֵי הָיָה מִסִּטְרָא אַחֲרָא. (הַכֹּל) בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב? ׳וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא׳ (בראשית ד, ד). מַה זֶּה ׳גַּם הוּא׳? - לְרַבּוֹת זֶה עִם זֶה. קָרְבָּנוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה הַכֹּל, וְעִקַּר הַקָּרְבָּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן חֶלְקוֹ לַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּמֵחֶלְבֵיהֶן׳. וְקַיִן עִקָּרוֹ עָשָׂה ׳מִקֵּץ יָמִים׳, הַסּוֹד שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְנָתַן חֵלֶק לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָכֵן לֹא הִתְקַבֵּל.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה׳ (בראשית ד, ג) - ׳מִקֵּץ יָמִים׳, וְלֹא מִקֵּץ יָמִין. אִיהוּ דָּחָה לְקֵץ יָמִין, וְאִתְקְרִיב לְקֵץ יָמִים. וְהָא אוֹקִימְנָא, ׳וְאַתָּה לֵךְ לְקֵץ׳ (דניאל יב, יג) - וְאָמַר דָּנִיאֵל, לְאָן קֵץ, לְקֵץ הַיָּמִין, אוֹ לְקֵץ הַיָּמִים. עַד דְּאֲמַר לֵיהּ לְקֵץ הַיָּמִין. וְעַל דָּא דָּוִד דָּחִיל וְאָמַר, ׳הוֹדִעֵנִי יהו"ה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא׳ (תהילים לט, ה) - אוֹ לְקֵץ הַיָּמִים אוֹ לְקֵץ הַיָּמִין. וְהָכָא מַה כְּתִיב ׳וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים׳ - וְלֹא מִקֵּץ יָמִין, וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנֵיהּ, דְּהָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא הֲוָה. (כלא) תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא׳ (בראשית ד, ד). מַאי ׳גַּם הוּא׳ - לְאַסְגָּאָה דָּא בְּדָא. קָרְבָּנֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה כֹּלָּא, וְעִקָרָא דְּקָרְבְּנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיָהַב חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּמֵחֶלְבֵיהֶן׳. וְקַיִן, עִקָרָא עָבֵד מִקֵּץ יָמִים, רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְיָהִיב חוּלָקָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא לָא אִתְקַבַּל.
עולות איוב על משתה בניו - לא נתן חלק לסטרא אחרא
בְּאִיּוֹב מַה כָּתוּב? ׳וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה וְגוֹ', וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְגוֹ'׳ (איוב א, ד) - וּבְמִשְׁתֶּה בְּכָל יוֹם מָצוּי הַמְקַטְרֵג, וְלֹא יָכוֹל לוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב, ׳הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב׳ (איוב א, י) - וּלְעוֹלָם לֹא נָתַן לוֹ חֵלֶק כְּלָל. שֶׁהֲרֵי (נ"א: מַה) כָּתוּב, ׳וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם׳ (איוב א, ה) - הָעוֹלָה עוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְלֹא נָתַן חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא. שֶׁאִלְמָלֵא נָתַן לוֹ חֵלֶק, לֹא יָכֹל לוֹ אַחַר כָּךְ, וְכָל מַה שֶּׁנָּטַל - מִשֶּׁלּוֹ נָטַל.
בלשון הזוהר
בְּאִיּוֹב מַה כְּתִיב, (איוב א ד) ׳וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה וְגוֹ', וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיוֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְגוֹ'׳ - וּבְמִשְׁתְּיָא בְּכָל יוֹמָא מְקַטְרְגָא שְׁכִיחַ, וְלָא יָכִיל לֵיהּ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, (איוב א י) ׳הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב׳ - וּלְעוֹלָם לָא יָהִיב חוּלָקָא כְּלָל לְגַבֵּיהּ. דְּהָא (נ"א: מה) כְּתִיב, (איוב א ה) ׳וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת מִסְפַּר כּוּלָּם׳- עוֹלָה סַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְלָא יָהִיב חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. דְּאִלְמָלֵא יָהַב לֵיהּ חוּלָקָא, לָא יָכִיל לֵיהּ לְבָתַר, וְכָל מַה דְּנָטַל מִדִּילֵיהּ נָטַל.
טעם שהרע הקב"ה לאיוב - כדי שלא יפנה מן המקדש
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה הֵרַע לוֹ הקב"ה? אֶלָּא שֶׁאִלְמָלֵא נָתַן לוֹ חֵלֶק, יִפְנֶה הַדֶּרֶךְ וְיִסְתַּלֵּק מֵעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה מִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵּן, וְעַל כֵּן הקב"ה תָּבַע בְּדִין.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי אַבְאִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא, דְּאִלְמָלֵא יָהַב לֵיהּ חוּלָקָא, יִפְנִי אָרְחָא וְיִסְתְּלַק מֵעַל מַקְדְּשָׁא, וְסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה אִסְתְּלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וְאִיהוּ לָא עָבֵד כֵּן, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּבַע בְּדִינָא.
טוב ורע חוזר לטוב - סוד המהימנותא בדין איוב
בֹּא רְאֵה, כְּמוֹ שֶׁהוּא נִפְרַד וְלֹא הִפְרִיד טוֹב וָרַע, הוּא דָּן אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ אֹפֶן. נָתַן לוֹ טוֹב, וְאַחַר כָּךְ רַע, וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוֹ לְטוֹב. שֶׁכֵּן רָאוּי לָאָדָם, לָדַעַת טוֹב וְלָדַעַת רַע וּלְהַחֲזִיר עַצְמוֹ לְטוֹב, וְזֶהוּ סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא. בֹּא רְאֵה, אִיּוֹב הָיָה ׳מֵעַבְדֵי פַרְעֹה׳, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יהו"ה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה׳ (שמות ט, כ). בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא רָצָה הקב"ה לַעֲקֹר אֶת אִיּוֹב מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁהוּא הָיָה מֵגֵן (נ"א: אֶת הַכֹּל רָצָה הקב"ה לַעֲקֹר מִמְּקוֹמָם, אִיּוֹב הָיָה מֵגֵן) (נ"א: אִיּוֹב חָכָם הָיָה) עַל פַּרְעֹה, כֵּיוָן שֶׁנֶּחֱלַשׁ עָשָׂה נְקָמוֹת לְפַרְעֹה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּמָה דְּאִיהוּ אִתְפְּרַשׁ, וְלָא אַכְלִיל טוֹב וָרָע, אִיהוּ דָּן לֵיהּ בְּהַהוּא גַּוְונָא. יָהִיב לֵיהּ טוֹב, וּלְבָתַר רָע, וּלְבָתַר אֲהַדְרֵיהּ לְטוֹב. דְּהָכִי אִתְחָזֵי לְבַּר נָשׁ, לְמִנְדַּע טוֹב, וּלְמִנְדַּע רַע, וּלְאַהְדָּרָא גַּרְמֵיהּ לְטוֹב, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא. תָּא חֲזֵי, אִיּוֹב ׳מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה׳ הֲוָה, וְדָא הוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ, ׳הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יהו"ה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה׳ (שמות ט, כ). תָּא חֲזֵי, דְלָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲקַרָא אִיּוֹב מֵאַתְרֵיהּ, דְּאִיהוּ הֲוָה מִכְסֵי (נ"א: כּוֹלָּא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲקַרָא מֵאַתְרַיְיהוּ, אִיּוֹב הֲוָה מִכְסֵי) (נ"א: אִיּוֹב חַכִּים הֲוָה) עַל פַּרְעֹה, כֵּיוָן דְאִתְחַלָשׁ עָבַד נוּקְמִין לְפַרְעֹה.
׳בא אל פרעה׳
סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.