ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 48: ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי - סוד המקלל וכבוד מלכים חקר דבר › פיסקה 8 (קו ע"א)

איש הישראלי אמר דבר על אמו מקטטה ולכן נקב בן האשה הישראלית את השם להגן על אמו

אמור · ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי - סוד המקלל וכבוד מלכים חקר דבר · מאמר 48 · פיסקה 8 · דף קו ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא, אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמַר מִלָּה מֵאִמֵּיהּ, מִגּוֹ קְטָטָה. מִיַּד - ׳וַיִּקּוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית׳ - כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּקּוֹב חוֹר בְּדַלְתּוֹ׳. רָזָא דְּמִלָּה - נָטַל ה' דִּשְׁמָא קַדִישָׁא, וְלָיִיט, לְאַגָּנָא עַל אִמֵּיהּ. וְדָא הוּא נְקִיבָא, דְּאִיהוּ נָקִיב וּפָרִישׁ שְׁמָא קַדִישָׁא. וְלִמְחַצְדֵּי חַקְלָא אִתְּמַר. וְרָזָא דְּמִלָּה - ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ', זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעִין מִלָּה, וּמְכַסְּיָין לָהּ׳ (משלי ל, כ). וְעַל דָּא אִתְּמַר, ׳רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל׳ (משלי כה, ט).

תרגום

אֶלָּא, אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמַר הַדָּבָר מֵאִמּוֹ מִתּוֹךְ קְטָטָה. מִיָּד - ׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית׳ (ויקרא כד, יא) - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ׳. סוֹד הַדָּבָר - נָטַל ה' שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְקִלֵּל, לְהָגֵן עַל אִמּוֹ. וְזוֹהִי נְקִיבָה, שֶׁהוּא נָקַב וּפֵרַשׁ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְנֶאֱמַר לְקוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה. וְסוֹד הַדָּבָר - ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ'׳ (משלי ל). אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים דָּבָר וּמְכַסִּים אוֹתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ׳רִיבְךְ רִיב אֶת רֵעֶךְ וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל׳ (שם כה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא, איש הישראלי אמר מלה מאמיה, מגו קטטה. מיד - ׳ויקוב בן האשה הישראלית׳ - כמה דאת אמר, ׳ויקוב חור בדלתו׳. רזא דמלה - נטל ה' דשמא קדישא, ולייט, לאגנא על אמיה. ודא הוא נקיבא, דאיהו נקיב ופריש שמא קדישא. ולמחצדי חקלא אתמר. ורזא דמלה - ׳כן דרך אשה מנאפת וגו', זכאה חולקיהון דצדיקייא, דידעין מלה, ומכסיין לה׳ (משלי ל, כ). ועל דא אתמר, ׳ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל׳ (משלי כה, ט).

התרגום: אלא, איש הישראלי אמר הדבר מאמו מתוך קטטה. מיד - ׳ויקב בן האשה הישראלית׳ (ויקרא כד, יא) - כמו שנאמר ׳ויקב חר בדלתו׳. סוד הדבר - נטל ה' של השם הקדוש וקלל, להגן על אמו. וזוהי נקיבה, שהוא נקב ופרש את השם הקדוש, ונאמר לקוצרי השדה. וסוד הדבר - ׳כן דרך אשה מנאפת וגו'׳ (משלי ל). אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים דבר ומכסים אותו, ועל זה נאמר ׳ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל׳ (שם כה).

מן המפרשים

מקדש מלך: ולייט לאגנא על אמיה פי' שאיש ישראלי חרפו מאמו שזינתה עם המצרי לכך הוא ויקוב וכו' לאגנא על אמיה וכמ"ש בסמוך ורזא דמלה כן דרך אשה מאנפת. וסוד הענין עמוק מאד וכבר רמזנו בו קצת בפ' אחרי מות

אור יקר: איש וכיון שהוא יוצא מחזקתו נאמר שהוא מין ונזרקה בו מינות ולא נחייבהו משום, מברך שהתרו בו, ור׳ יהודה לא בעי הכי אלא אפילו בזכותו, וכל את ואת פלקא לשמא וכו׳ פירוש שם אלהים יכול לכנותו לשאר דברים שיצר הרע גם כן נקרא אל זר וכן ע״ז…

הסולם: אלא איש הישראלי וכו׳: ומשיב, אלא איש הישראלי אמר בתוך המריבה דבר מאמו של בן הישראלית, דהיינו שאמר שהיתה זונה, מיד, ויקוב בן האשה הישראלית. כש״א ויקוב חור בדלתו. וסוד הדבר שנטל ה ה׳ אחרונה של שם הקדוש הוי״ה, שהיא מלכות, וקלל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: