ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 47: מי ששרוי בתענית בשבת - סוד עתיקא קדישא הקורע גזרי הדין › פיסקה 6 (קה ע"ב)

אין יום שלא נמצא בו כח והתענית קורעת דינו רק באותו יום ולא ביום אחר

אמור · מי ששרוי בתענית בשבת - סוד עתיקא קדישא הקורע גזרי הדין · מאמר 47 · פיסקה 6 · דף קה ע"ב

לשון הזוהר

דְּלֵית לָךְ יוֹם דְּלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֵילָא, וּמַאן דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא דְּחֶלְמָא בְּהַהוּא יוֹמָא, לָא סָלִיק הַהוּא יוֹמָא עַד דְּקָרַע דִּינֵיהּ. אֲבָל לָאו דְּשִׁבְעִים שָׁנָה כְּיוֹמָא דְּשַׁבָּת. בְּגִין כָּךְ, בְּהַהוּא יוֹמָא מַמָּשׁ, וְלָא בְּיוֹמָא אָחֳרָא, דְּלֵית רְשׁוּ לְיוֹמָא עַל יוֹמָא אָחֳרָא. כָּל יוֹמָא, מַה דְּאִירַע בְּיוֹמֵיהּ - עָבִיד. דְּלָא אִירָע בְּיוֹמֵיהּ - לָא עָבִיד. וְעַל דָּא לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְאֱינָשׁ לְסַלְּקָא לֵיהּ מִיּוֹמָא דָּא לְיוֹמָא אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ תָּנֵינָן, וְלָא דְּבַר יוֹם לְיוֹמָא אָחֳרָא.

תרגום

שֶׁאֵין לְךְ יוֹם שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ כֹּחַ, וּמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית חֲלוֹם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא עוֹלֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם עַד שֶׁקּוֹרֵעַ דִּינוֹ. אֲבָל לֹא שֶׁשִּׁבְעִים שָׁנָה כְּיוֹם הַשַּׁבָּת. מִשּׁוּם כָּךְ, בְּאוֹתוֹ יוֹם מַמָּשׁ, וְלֹא בְּיוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין רְשׁוּת לְיוֹם עַל יוֹם אַחֵר. כָּל יוֹם, מַה שֶּׁאֵרַע בְּיוֹמוֹ - עוֹשֶׂה. שֶׁלֹּא אֵרַע בְּיוֹמוֹ - אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְעַל כֵּן לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ מִיּוֹם זֶה לְיוֹם אַחֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁנִינוּ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְלֹא דְבַר יוֹם לְיוֹם אַחֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דלית לך יום דלא אשתכח ביה חילא, ומאן דשארי בתעניתא דחלמא בההוא יומא, לא סליק ההוא יומא עד דקרע דיניה. אבל לאו דשבעים שנה כיומא דשבת. בגין כך, בההוא יומא ממש, ולא ביומא אחרא, דלית רשו ליומא על יומא אחרא. כל יומא, מה דאירע ביומיה - עביד. דלא אירע ביומיה - לא עביד. ועל דא לא לבעי ליה לאינש לסלקא ליה מיומא דא ליומא אחרא. ובגין כך, דבר יום ביומו תנינן, ולא דבר יום ליומא אחרא.

התרגום: שאין לך יום שלא נמצא בו כח, ומי ששרוי בתענית חלום באותו היום, לא עולה אותו היום עד שקורע דינו. אבל לא ששבעים שנה כיום השבת. משום כך, באותו יום ממש, ולא ביום אחר, שאין רשות ליום על יום אחר. כל יום, מה שארע ביומו - עושה. שלא ארע ביומו - אינו עושה. ועל כן לא צריך לאדם להעלות אותו מיום זה ליום אחר. ומשום כך שנינו, דבר יום ביומו, ולא דבר יום ליום אחר.

מן המפרשים

הסולם: דלית לך יום וכו׳: שאין לו יום שלא נמצא בו כח מיוחד השולט בו. ומי ששורה בתענית חלום באותו היום שחלם, אינו עובר יום ההוא, עד שקורעים דינו, אבל לא של ע׳ שנה כיום השבת. משום זה באותו יום ממש צריך להתענות, ולא ביום אחר, כי אין רשות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר