הכל עולה להקבה ונקרב והוא מפריד המזון לעמים שידעו שאין עם כישראל
אמור · בסכת תשבו שבעת ימים - סוד ענן אהרן והאורחים העליונים בסכה · מאמר 43 · פיסקה 5 · דף קג ע"ב
לשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא לְהוֹן הֲווֹ מְקָרְבֵי קָרְבְּנָא, לָאו הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק וּמִתְקָרֵב. וְאִיהוּ פָּרִישׁ מְזוֹנָא לְכֻלְּהוּ אוּכְלוּסִין דְּסִטְרִין אָחֳרָנִין, דְּיִתְהֲנוּן בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא דִּבְנוֹי, וְיִתְהַדְרוּן רְחִימִין דִּלְהוֹן, דְּיִנְדְּעוּן עֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא לֵית עַמָּא כְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלָּק יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יָאוּת. וְכָל אוּכְלוּסִין עִלָּאִין פַּתְחֵי וְאַמְרֵי: ׳וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (שמואל ב ז, כג) - (תיקונין דף קנ"ב) (ע"כ רעיא מהימנא) רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ואמר), ׳כֹּה אָמַר יהו"ה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְגוֹ'׳ (ירמיהו ב, ב). הַאי קְרָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, בְּשַׁעֲתָא דַּהֲוַת אַזְלָא בְּמַדְבְּרָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. ׳זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד׳: דָּא עֲנָנָא דְּאַהֲרֹן, דְּנַטְלָא בְּחָמֵשׁ אָחֳרָנִין, דְּאִתְקְשָׁרוּ עֲלָךְ, וּנְהִירוּ עָלָךְ. אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ - דְּאִשְׁתָּכְלָלוּ לָךְ, (ס"א וכלהו אשתכללו בך) וְאֲעְטָּרוּ לָךְ, וְאַתְקִינוּ לָךְ כְּכַלָּה דְּתַעְדֵּי תַּכְשִׁיטָהָא. וְכָל כַּךְ לָמָּה. בְּגִין ׳לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׳.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, לָהֶם הָיוּ מַקְרִיבִים הַקָּרְבָּן? לֹא כָּךְ. אֶלָּא הַכֹּל עוֹלֶה להקב"ה וְנִקְרָב. וְהוּא מַפְרִיד הַמָּזוֹן לְכָל הַהֲמוֹנִים שֶׁל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁיֵּהָנוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן שֶׁל בָּנָיו, וְיֵהָפְכוּ לָאוֹהֲבִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁיֵּדְעוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁאֵין עַם כְּעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ שֶׁל הקב"ה, וּמִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה מַעְלָה וּמַטָּה כָּרָאוּי. וְכָל הָאוּכְלוּסִים הָעֶלְיוֹנִים פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: ׳וּמִי כְעַמְּךְ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (שמואל ב ז, כג) - (עַד כָּאן רעיא מהימנא). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְגוֹ'׳ (ירמיה ב, ב). הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת בַּמִּדְבָּר עִם יִשְׂרָאֵל. ׳זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד׳ - זֶהוּ עֲנָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁנּוֹסֵעַ עִם חֲמִשָּׁה אֲחֵרִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ עָלֶיךְ וּמְאִירִים עָלֶיךְ. ׳אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ׳ - שֶׁנִּתְקְנוּ לְךְ (וְכֻלָּם נִתְקְנוּ בך) וְעִטְּרוּ אוֹתָךְ, וְהִתְקִינוּ אוֹתְךְ כְּמוֹ כַלָּה שֶׁעוֹנֶדֶת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? בִּשְׁבִיל ׳לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא להון הוו מקרבי קרבנא, לאו הכי, אלא כלא לקודשא בריך הוא סליק ומתקרב. ואיהו פריש מזונא לכלהו אוכלוסין דסטרין אחרנין, דיתהנון בההוא דורונא דבנוי, ויתהדרון רחימין דלהון, דינדעון עילא ותתא, דהא לית עמא כעמא דישראל, דאינון חולקיה ועדביה דקודשא בריך הוא, ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא עילא ותתא כדקא יאות. וכל אוכלוסין עלאין פתחי ואמרי: ׳ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ׳ (שמואל ב ז, כג) - (תיקונין דף קנ"ב) (ע"כ רעיא מהימנא) רבי אלעזר פתח (ואמר), ׳כה אמר יהו"ה זכרתי לך חסד נעוריך וגו'׳ (ירמיהו ב, ב). האי קרא על כנסת ישראל אתמר, בשעתא דהות אזלא במדברא עמהון דישראל. ׳זכרתי לך חסד׳: דא עננא דאהרן, דנטלא בחמש אחרנין, דאתקשרו עלך, ונהירו עלך. אהבת כלולותיך - דאשתכללו לך, (ס"א וכלהו אשתכללו בך) ואעטרו לך, ואתקינו לך ככלה דתעדי תכשיטהא. וכל כך למה. בגין ׳לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׳.
התרגום: ואם תאמר, להם היו מקריבים הקרבן? לא כך. אלא הכל עולה להקב"ה ונקרב. והוא מפריד המזון לכל ההמונים של הצדדים האחרים שיהנו באותו הדורון של בניו, ויהפכו לאוהבים שלהם, שידעו למעלה ולמטה שאין עם כעם ישראל, שהם חלקו וגורלו של הקב"ה, ומתעלה כבודו של הקב"ה מעלה ומטה כראוי. וכל האוכלוסים העליונים פותחים ואומרים: ׳ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ׳ (שמואל ב ז, כג) - (עד כאן רעיא מהימנא). רבי אלעזר פתח, ׳כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו'׳ (ירמיה ב, ב). הפסוק הזה נאמר על כנסת ישראל בשעה שהיתה הולכת במדבר עם ישראל. ׳זכרתי לך חסד׳ - זהו עננו של אהרן שנוסע עם חמשה אחרים שנקשרו עליך ומאירים עליך. ׳אהבת כלולתיך׳ - שנתקנו לך (וכלם נתקנו בך) ועטרו אותך, והתקינו אותך כמו כלה שעונדת את תכשיטיה. וכל כך למה? בשביל ׳לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: בסכת תשבו חסר חדא דכולהו וכו' נ"ב פי' למדנו בחסרון הו' כי הסוכה העיקרי' הוא הראשון כי הששה נופלים לו כי הוא כולל כולם והרי כמו שאמר בסוכ' אחת תשב ואני מעלה עליך כאלו ישבת בכל הז' סכות כי הראשון הוא העיקרי ולכן בסוכת לשון רבים…
אור החמה: ר' אלעזר פתח וגומר פי' ממש כן והיינו ה"א לעצמ' והיינו אומרו האי קרא על כ"י אתמר וגומר והחסד עיקרית והיינו או' זכרתי לך חסד וגומר דא עננא וגומר נעוריך לשון נער נערה היא מלכות ואומרו חסר נעוריך היינו שיש בה ז' נערות והחסד במדות…
הסולם: ואי תימא להון וכו' : ואם תאמר, שלהם, לע' שרים, היו מקריבים הקרבן, אינו כן, אלא הכל להקב"ה עולה ונקרב, והוא מחלק מזון לכל ההמונים של צדדים האחרים, דהיינו השרים של ע' האומות, שיהנו באותה המתנה של בניו, ויחזרו להיות אוהבים שלהם,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: