מאכל אדם יוד הא ואו הא זאת התורה אדם ועמר שערים מאכל בהמות חיות הקדש
אמור · ועשית חג שבעות לה - סוד ביטול יצר הרע ושתי הלחם שתי שכינות · מאמר 37 · פיסקה 7 · דף צח ע"א
לשון הזוהר
וְהַאי אִיהוּ מַאֲכָל אָדָם, דְּאִיהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. ׳זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם׳ (במדבר יט, יד). ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳ (ויקרא א, ב). עוֹמֶר שְׂעוֹרִין, מַאֲכָל בְּעִירָן, דְּאִינּוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, דְּמִנְּהוֹן צָּרִיךְ לְקָרְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִן הַבְּהֵמָה׳ (ויקרא א, ב). אֵלִים - מְנַגְּחִים בְּמַתְנִיתִין, בְּאִלֵּין פַּשְׁטִין. ׳מִן הַבָּקָר׳ - פָּרִים מְנַגְּחִים בְּמַתְנִיתִין, בְּתוּקְפָּא יַתִּיר. ׳וּמִן הַצֹּאן׳ - שְׁאָר עַמָּא, קָרְבְּנָא דִּלְהוֹן צְּלוֹתִין, וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳וְאַתֵּן צֹּאנִי צֹּאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא).
תרגום
וְזְהִוּ מַאֲכַל אָדָם, שֶׁהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. ׳זֹּאת הַתּוֹרָה אָדָם׳ (במדבר יט). ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'׳ (ויקרא א, ב). עֹמֶר שְׂעוֹרִים, מַאֲכַל בְּהֵמוֹת, שֶׁהֵן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמֵּהֶם צָרִיךְ לְהַקְרִיב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִן הַבְּהֵמָה. אֵילִם - מְנַגְּחִים בַּמִּשְׁנָה, בְּאֵלּוּ הַפְּשָׁטִים. מִן הַבָּקָר - פָּרִים מְנַגְּחִים בַּמִּשְׁנָה, בְּחֹזֶק יָתֵר. וּמִן הַצֹּאן - שְׁאָר הָעָם, הַקָּרְבָּן שֶׁלָּהֶם תְּפִלּוֹת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי איהו מאכל אדם, דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ׳זאת התורה אדם׳ (במדבר יט, יד). ׳אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו"ה׳ (ויקרא א, ב). עומר שעורין, מאכל בעירן, דאינון חיות הקדש, דמנהון צריך לקרבא, הדא הוא דכתיב, ׳מן הבהמה׳ (ויקרא א, ב). אלים - מנגחים במתניתין, באלין פשטין. ׳מן הבקר׳ - פרים מנגחים במתניתין, בתוקפא יתיר. ׳ומן הצאן׳ - שאר עמא, קרבנא דלהון צלותין, ועלייהו אתמר, ׳ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם׳ (יחזקאל לד, לא).
התרגום: וזהו מאכל אדם, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ׳זאת התורה אדם׳ (במדבר יט). ׳אדם כי יקריב מכם קרבן לה'׳ (ויקרא א, ב). עמר שעורים, מאכל בהמות, שהן חיות הקדש, שמהם צריך להקריב, זהו שכתוב מן הבהמה. אילם - מנגחים במשנה, באלו הפשטים. מן הבקר - פרים מנגחים במשנה, בחזק יתר. ומן הצאן - שאר העם, הקרבן שלהם תפלות, ועליהם נאמר ׳ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם׳ (יחזקאל לד).
מן המפרשים
יהל אור: פקודא בתר דא כו'. [ליקוט] צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דתרין לוחין אינון י' ו' צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה' ה' דאינון נהמא דאורייתא כו'. כצ"ל. ואדם הוא דלגאו שמא מפרש כמש"ו. ואמר "בלחמי" ב' לחמי. וז"ש למטה בלחמי והיינו…
הסולם: והאי איהו מאכל וכו' : וזה, דהיינו שתי הלחם, הוא מאכל אדם, שהוא יוד הא ואו הא, שבגימטריא אדם. דהיינו ז"א, שכולל ב' ההין. וז"ש , זאת התורה אדם. רומז שהתורה, שה"ס ז"א ה"ס הויה דמ"ה שבגי' אדם. אדם כי יקריב מכם קרבן לה', ה"ס מאכל…
הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר סו, קג (קלד: דפוס הגר״א) וכרובים תרין שפוון אשר על הכפורת דא לישנא כו' ודבור תפארת ומלכות ועלייהו אתמר תורת אמת כו'. כפורת הוא צדיק, לשון למודים, ומעליו נפיק הקול והדבור, וחשיב והולך כל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: