ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 8לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת אמור · מאמר 37

ועשית חג שבעות לה

זוהר ח"ג, פרשת אמור, דף צז:
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד ביטול יצר הרע ושתי הלחם שתי שכינות

חג שבועות על שנכנסו ישראל לחמשים יום ובקרבן העמר התבטל יצר הרע הבורח מאשת חיל

שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. הַמִּצְוָה (ל"ג) שֶׁאַחַר זוֹ, לַעֲשׂוֹת חַג שָׁבוּעוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים טז). שָׁבוּעוֹת - עַל שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְסוֹד חֲמִשִּׁים הַיָּמִים, שֶׁהֵם שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת, וּבְקָרְבַּן הָעֹמֶר הִתְבַּטֵּל יֵצֶר הָרָע, שֶׁבּוֹרֵחַ מֵאֵשֶׁת חַיִל. וּכְשֶׁשָּׁם לֹא נִקְרַב, מִתְדַּבְּקִים יִשְׂרָאֵל עִם הקב"ה, וּמִתְבַּטֵּל מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה.מתבטלים החיצונים למעלה מן השכינה ולמטה מבני ישראל.

בלשון הזוהר

פִּקּוּדָא (ל"ג) בָּתַר דָּא, לְמֶעְבַּד ׳חַג שָׁבוּעוֹת׳, דִּכְתִּיב ׳וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבוּעוֹת לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. שָׁבוּעוֹת - עַל דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְרָזָא דְּחַמְשִׁין יוֹמִין, דְּאִינּוּן ׳שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת׳, וּבְקָרְבְּנָא דְּעֹמֶר, אִתְבְּטַל יֵצֶּר הָרָע, דְּעַרְקַת מֵאֵשֶּׁת חַיִל. וְכַד תַּמָּן לָא אִתְקְרִיב, מִתְדַּבְּקִין יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְבְּטָל מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נקרא עצרת שיש בו בטול יצר הרע ולכן לא כתוב חטאת וכל האורות מתכנסים לאשת חיל

וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא בְּגָוֶן זֶה עֲצֶרֶת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּטּוּל יֵצֶר הָרָע, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב בּוֹ חַטָּאת כְּמוֹ שְׁאָר הַזְּמַנִּים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם חַטָּאת (לה'). וְאָז כָּל הָאוֹרוֹת מִתְכַּנְּסִים לְאֵשֶׁת חַיִל, וּמִשּׁוּם כָּךְ עֲצֶרֶת.

בלשון הזוהר

וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי בְּגַוְונָא דָּא עֲצֶּרֶת, דְּאִית בֵּיהּ בִּטוּל יִצֶּר הָרָע, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב בֵּיהּ חַטָאת, כִּשְׁאָר זְמַנִין, דִּכְתִּיב ׳בְּהוּ חַטָאת (ליהו"ה׳). וּכְדֵין כָּל נְהוֹרִין אִתְכְּנָשׁוּ לְאֵשֶׁת חַיִל, וּבְגִין כַּךְ עֲצֶּרֶת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שבועות בלי מספר - שם סתם מכליל מעלה ומטה עד שבא שלמה ועשה מהם פרט שבעת ימים

כתוב שָׁבֻעוֹת, וְלֹא כָתוּב כַּמָּהשבועות הם הֵם. אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַרשבועות ׳סְתָם, הַשֵּׁם גּוֹרֵם שֶׁהֵם מִן שֶׁבַע׳.ששבועות מלשון שבע וְכָתוּב (שם) ׳שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ,ועדיין יקשה לָמָּה כָּתוּב שָׁבֻעֹת לְבַדּוֹ׳? אֶלָּא כָּךְ צָרִיךְ שָׁבוּעוֹת סְתָם, לְהַכְלִיל מַעְלָה וּמַטָּה,הארות העליונות של ז"ס דבינה עם ז"ס דמלכות שלמטה, שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלּוּ מִתְעוֹרְרִים, אַף אֵלֶּה מִתְעוֹרְרִים עִמָּם.שהדברים מכוונים זה כנגד זה - באיתערותא דלתתא מתעוררת איתערותא דלתתא. טֶרֶם שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה,עד שנולד שלמה לא היה אף אדם הראוי לגלות זאת, לֹא הָיוּ מִתְגַּלִּים.אותם אורות בשלמות כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה,ובנה את ביהמ"ק, אז עמדה הלבנה שהיא סוד המלכות במילואה - ובשלמות באותם אלו הז"ס דמלכות, עָשָׂה מֵהֶם פְּרָט,שיעמדו מצד עצמם שֶׁכָּתוּב ׳שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים׳ (מלכים א ח, סה) - זֶהוּ פְּרָט.שנפרטו בפנ"ע

בלשון הזוהר

שָׁבוּעוֹת, וְלָא כְּתִיב כַּמָה אִינּוּן. אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּאִתְּמַר סְתָם, שְׁמָא גָּרִים דְּאִינּוּן מִן שֶׁבַע. וּכְתִיב ׳שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפֹּר לָךְ, אֲמַאי כְּתִיב שָׁבוּעוֹת בִּלְחוֹדוֹי׳. אֶלָּא הָכִי אִצְּטְרִיךְ שָׁבוּעוֹת סְתָם, לְאַכְלְלָא עֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִלֵּין מִתְעָרֵי, אִלֵּין אוּף הָכִי מִתְעָרֵי עִמְּהוֹן. עַד לָא הֲוָה שְׁלֹמֹה, לָא הֲווֹ אִתְגַּלְיָין. כֵּיוָן דְּאָתָא שְׁלֹמֹה, עָבֵד מִנַּיְיהוּ פְּרָט. דִּכְתִּיב, ׳שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים׳ (מלכים א ח, סה) - דָּא אִיהוּ פְּרָט.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כאן חג שבועות סתם כי שבעת הימים שלמטה לא מאירים בשלמות כמו בימי שלמה

בִּזְמַן אַחֵר בִּכְלָל, שָׁבוּעוֹת סְתָם. וְלֹא צָרִיךְלא היה יכול לְאָדָם אַחֵר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם פְּרָט, חוּץ מִשְּׁלֹמֹה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם שִׁבְעַת יָמִים שֶׁלְּמַטָּה, לֹא מְאִירִים בִשְׁלֵמוּת,מצד עצמם, עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה, וְאָז עָמְדָה הַלְּבָנָה בְּהַשְׁלָמָתָהּבשלמותה במילואה שהוא באמצע החודש - דור ט"ו לאברהם בְּאוֹתָם שִׁבְעַת הַיָּמִים. וְכָאןנקרא חַג שָׁבוּעוֹת סְתָם,ולא חג שבעה שבועות, מִשּׁוּם שֶׁנִּכְלְלוּ תַחְתּוֹנִים בָּעֶלְיוֹנִים, וְלֹא הֵאִירוּ כְּמוֹ הַיּוֹםכמו בימי שֶׁל שְׁלֹמֹה.

בלשון הזוהר

בִּזְמָנָא אָחֳרָא בִּכְלַל, שָׁבוּעוֹת סְתָם. וְלָא אִצְּטְרִיךְ לְבַר נָשׁ אָחֳרָא לְמֶעְבַּד מִנְּהוֹן פְּרָט, בַּר שְׁלֹמֹה. בְּגִין דְּאִינּוּן שִׁבְעַת יָמִים דִּלְתַתָּא, לָא נְהִירוּ בִּשְׁלִימוּ, עַד דְּאָתָא שְׁלֹמֹה, וּכְדֵין קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, בְּאִינּוּן שִׁבְעַת יוֹמִין. וְהָכָא חַג שָׁבוּעוֹת סְתָם, בְּגִין דְּאִתְכְּלָלוּ תַּתָּאֵי בְּעִלָּאֵי, וְלָא אַנְהִירוּ כְּיוֹמָא דִּשְׁלֹמֹה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מצוה להקריב שתי הלחם - שתי שכינות עליונה ותחתונה מתחברות כאחד שני העמר לאחד

מִצְוָה (ל"ד) אַחַר זוֹ - לְהַקְרִיב שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם - שְׁתֵּי שְׁכִינוֹת, עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, וְהִתְחַבְּרוּ כְאֶחָד. לְגַבֵּיהֶם, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא מָזוֹן שֶׁל אֶחָד שְׁנַיִם שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד׳ (שמות טז, כב) - לָאֶחָד וַדַּאי, לְהִתְיַחֵד בְּמָקוֹם אֶחָד אֶל אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא אֶחָד. וּמִי הוּא? הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ מַעְלָה וּמַטָּה שְׁנֵי לְחָמִים כְּאֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁשַּׁבָּת הוּא סוֹד שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, וְהַכֹּל הוּא שַׁבָּת, (נִקְרְאוּ) שְׁנֵי לְחָמִים. (עַד כָּאן) מִצְוָה אַחַר זוֹ - לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה, לְהַקְרִיב עֹמֶר, שֶׁכָּתוּב ׳וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים׳ (ויקרא כג, יב) - לְעֹלָה. וְכֵן בְּשָׁבוּעוֹת לְהַקְרִיב שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְכָךְ בְּכָל הַיָּמִים הַטּוֹבִים לְהַקְרִיב קָרְבָּן שֶׁל מוּסָפִים. אֶלָּא וַדַּאי בְּכָל יוֹם שֶׁל מוֹעֲדִים צָרִיךְ לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁלּוֹ. צָרִיךְ לְהַקְרִיב עָלָיו תּוֹסֶפֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּמוֹ תּוֹסֶפֶת כְּתֻבָּה וּמַתָּנָה שֶׁמּוֹסִיף חָתָן לְכַלָּה. וְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה, שֶׁהִיא כַלָּה, בְּשַׁבָּתוֹת וּבְכָל יָמִים טוֹבִים, צְרִיכָה תוֹסֶפֶת, שֶׁהֵם מוּסָפִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת, וּמַתָּנוֹת, שֶׁהֵן מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה.

בלשון הזוהר

פִּקּוּדָא (ל"ד) בָּתַר דָּא - לְקָרְבָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. הָא אוֹקִימְנָא, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם - תַּרְתֵי שְׁכִינְתֵּי, עֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא. לְגַבֵּיהוֹן, תְּרֵין נָהֲמֵי בְּשַׁבָּת, מְזוֹנָא דְּחַד תְּרֵין, דְּעֵילָּא וְתַתָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד׳ (שמות טז, כב). - לָאֶחָד וַדַּאי, לְאִתְיַיחֲדָא בַּאֲתַר חַד. לְהַהוּא דְּאִקְרֵי אֶחָד. וּמַאן אִיהוּ. הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ יָרִית עֵילָּא וְתַתָּא, תְּרֵין נָהֲמֵי כַּחֲדָא. וּבְגִין דְּשַׁבָּת אִיהוּ רָזָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, וְכֹלָּא אִיהוּ שַׁבָּת, (אתקריבו) תְּרֵין נָהֲמֵי. ע"כ פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא - לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה, לְהַקְרִיב עֹמֶר. דִּכְתִּיב ׳וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים׳ - לְעוֹלָה. וְכֵן בְּשָׁבוּעוֹת לְהַקְרִיב שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְהָכִי בְּכָל יוֹמִין טָבִין, לְהַקְרִיב קָרְבָּן דְּמוּסָפִין. אֶלָּא וַדַּאי בְּכָל יוֹמָא דְּמוֹעָדַיָיא צָּרִיךְ לְקָרְבָא קָרְבְּנָא דִּילֵיהּ. צָּרִיךְ לְקָרְבָא עָלֵיהּ תּוֹסֶפֶת דְּאִית לֵיהּ, כְּגוֹן תּוֹסֶפֶת כְּתוּבָתָא וּמַתְּנָתָא, דְּאוֹסִיף חָתָן לְכַלָּה. וְשַׁבָּת מַלְכְּתָא, דְּאִיהִי כַּלָּה, בְּשַׁבָּתוֹת וּבְכָל יוֹמִין טָבִין, צְּרִיכָה תּוֹסֶפֶת, דְּאִינּוּן מוּסָפִין דְּקָרְבְּנִין, וּמַתְּנָתָא, דְּאִינּוּן מַתְּנוֹת כְּהוּנָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בשבועות מתן תורה משני לוחות מצד עץ החיים צריך שתי הלחם ה ה לחם התורה

וּבְשָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנִּתְּנוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה מֵהַצַּד שֶׁל עֵץ הַחַיִּים, צָרִיךְ לְהַקְרִיב לָהֶם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁהֵן ה"ה. שֶׁשְּׁנֵי יָמִים שֶׁל שָׁבוּעוֹת הֵם י"ו צָרִיךְ לְהַקְרִיב לָהֶם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מֵאוֹתָן ה"ה, שֶׁזֶּהוּ לֶחֶם שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּוֹ לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי, ה"ה, מִן הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳.

בלשון הזוהר

וּבְשָׁבוּעוֹת דְּאִיהוּ מַתַּן תּוֹרָה, דְּאִתְיְיהִיבוּ תְּרֵין לוּחִין דְּאוֹרַיְיתָא, מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, צָּרִיךְ לְקָרְבָא לְגַבַּיְיהוּ, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּאִינּוּן ה"ה דִּתְרֵין יוֹמִין דְּשָׁבוּעוֹת אִינוּן י"ו צָּרִיךְ לְקָרְבָא לְגַבַּיְיהוּ, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מְּאִינּוּן ה"ה דְּהָא אִיהוּ נָהֲמָא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי, ה"ה, מִן הַמּוֹצִּיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳ (משלי ט, ה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מאכל אדם יוד הא ואו הא זאת התורה אדם ועמר שערים מאכל בהמות חיות הקדש

וְזְהִוּ מַאֲכַל אָדָם, שֶׁהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. ׳זֹּאת הַתּוֹרָה אָדָם׳ (במדבר יט, יד). ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה '׳ (ויקרא א, ב). עֹמֶר שְׂעוֹרִים, מַאֲכַל בְּהֵמוֹת, שֶׁהֵן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמֵּהֶם צָרִיךְ לְהַקְרִיב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִן הַבְּהֵמָה. אֵילִם - מְנַגְּחִים בַּמִּשְׁנָה, בְּאֵלּוּ הַפְּשָׁטִים. מִן הַבָּקָר - פָּרִים מְנַגְּחִים בַּמִּשְׁנָה, בְּחֹזֶק יָתֵר. וּמִן הַצֹּאן - שְׁאָר הָעָם, הַקָּרְבָּן שֶׁלָּהֶם תְּפִלּוֹת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד).

בלשון הזוהר

וְהַאי אִיהוּ מַאֲכָל אָדָם, דְּאִיהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. ׳זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם׳ (במדבר יט, יד). ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳ (ויקרא א, ב). עוֹמֶר שְׂעוֹרִין, מַאֲכָל בְּעִירָן, דְּאִינּוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, דְּמִנְּהוֹן צָּרִיךְ לְקָרְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִן הַבְּהֵמָה׳ (ויקרא א, ב). אֵלִים - מְנַגְּחִים בְּמַתְנִיתִין, בְּאִלֵּין פַּשְׁטִין. ׳מִן הַבָּקָר׳ - פָּרִים מְנַגְּחִים בְּמַתְנִיתִין, בְּתוּקְפָּא יַתִּיר. ׳וּמִן הַצֹּאן׳ - שְׁאָר עַמָּא, קָרְבְּנָא דִּלְהוֹן צְּלוֹתִין, וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳וְאַתֵּן צֹּאנִי צֹּאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בעלי קבלה מצד עץ החיים ושאר העם מצד עץ טוב ורע ותורתם לחמו של הקבה שתי הלחם

שֶׁבַּעָלֵי קַבָּלָה וּבַעֲלֵי מִדּוֹת הֵם מִצַּד שֶׁל עֵץ הַחַיִּים. שְׁאָר הָעָם מֵהַצַּד שֶׁל עֵץ טוֹב וָרָע, אִסּוּר וְהֶתֵּר. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִן הַבְּהֵמָה, מַאֲכָל שֶׁלָּהֶם עֹמֶר, לֶחֶם שְׂעוֹרִים. ׳וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ׳ (רות ג, טו) - תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁל שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁל עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהֵם אָדָם, הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם הִיא לַחְמוֹ שֶׁל הקב"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי׳ (משלי ט, ה), וְהַיְנוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם - שָׂמְחוּ כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְאָמְרוּ: מִי עוֹמֵד לִפְנֵי סִינַי? (ע"כ רעיא מהימנא).

בלשון הזוהר

דְּמָארֵי קַבָּלָה, וּמָארֵי מִדּוֹת, אִינּוּן מִסְּטַר דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי. שְׁאָר עַמָּא מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, אָסוּר וְהֶתֵּר. וּבְגִין דָּא, מִן הַבְּהֵמָה, מַאֲכָל דִּלְהוֹן, עֹמֶר לֶחֶם ׳שְׂעוֹרִים׳ (רות ג, טו), ׳וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים׳. ׳וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ׳, אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, דְּשִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה. אֲבָל אִלֵּין דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִינּוּן אָדָם אוֹרַיְיתָא דִּלְהוֹן, נָהֲמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי׳ (משלי ט, ה) וְהַיְינוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. חֲדוּ כֻּלְּהוּ תָּנָאִין וַאֲמוֹרָאִין, וְאָמְרוּ מַאן קָאִים קַמֵּי סִינַי. (ע"כ רעיא מהימנא) (שייך כאן פקודא לשרוף קדשים הנדפס בדף ל"ג ע"א)

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

בחדש השביעי באחד לחדש

סוד תקיעת שופר וסדרי הקולות באברהם יצחק ויעקב

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.