חג שבועות על שנכנסו ישראל לחמשים יום ובקרבן העמר התבטל יצר הרע הבורח מאשת חיל
אמור · ועשית חג שבעות לה - סוד ביטול יצר הרע ושתי הלחם שתי שכינות · מאמר 37 · פיסקה 1 · דף צז ע"ב
לשון הזוהר
פִּקּוּדָא (ל"ג) בָּתַר דָּא, לְמֶעְבַּד ׳חַג שָׁבוּעוֹת׳, דִּכְתִּיב ׳וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבוּעוֹת לַיהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. שָׁבוּעוֹת - עַל דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְרָזָא דְּחַמְשִׁין יוֹמִין, דְּאִינּוּן ׳שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת׳, וּבְקָרְבְּנָא דְּעֹמֶר, אִתְבְּטַל יֵצֶּר הָרָע, דְּעַרְקַת מֵאֵשֶּׁת חַיִל. וְכַד תַּמָּן לָא אִתְקְרִיב, מִתְדַּבְּקִין יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְבְּטָל מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא.
תרגום
הַמִּצְוָה (ל"ג) שֶׁאַחַר זוֹ, לַעֲשׂוֹת חַג שָׁבוּעוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים טז). שָׁבוּעוֹת - עַל שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְסוֹד חֲמִשִּׁים הַיָּמִים, שֶׁהֵם שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת, וּבְקָרְבַּן הָעֹמֶר הִתְבַּטֵּל יֵצֶר הָרָע, שֶׁבּוֹרֵחַ מֵאֵשֶׁת חַיִל. וּכְשֶׁשָּׁם לֹא נִקְרַב, מִתְדַּבְּקִים יִשְׂרָאֵל עִם הקב"ה, וּמִתְבַּטֵּל מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פקודא (ל"ג) בתר דא, למעבד ׳חג שבועות׳, דכתיב ׳ועשית חג שבועות ליהו"ה אלהיך׳. שבועות - על דעאלו ישראל לרזא דחמשין יומין, דאינון ׳שבעה שבועות׳, ובקרבנא דעמר, אתבטל יצר הרע, דערקת מאשת חיל. וכד תמן לא אתקריב, מתדבקין ישראל בקודשא בריך הוא, ואתבטל מעילא ומתתא.
התרגום: המצוה (ל"ג) שאחר זו, לעשות חג שבועות, שכתוב ׳ועשית חג שבעות לה' אלהיך׳ (דברים טז). שבועות - על שנכנסו ישראל לסוד חמשים הימים, שהם שבעה שבועות, ובקרבן העמר התבטל יצר הרע, שבורח מאשת חיל. וכששם לא נקרב, מתדבקים ישראל עם הקב"ה, ומתבטל ממעלה וממטה.
מן המפרשים
יהל אור: ואמר ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא. מפרש עכשיו ה"א במילואו. ואמר לעילא ותתא, ר"ל ה"א עילאה ותתאה, ומפ' שניהן כאחד כמו בה"א עילאה למעלה כן בתתאה למטה:
נפש דוד: ברעיא מהימנא. וכד תמן לא אתקריב: לבבי ידמה שטעות סופר הוא, וצ"ל "וכד חמץ לחם אתקריב", והוא ליתן טעם שע"כ שתי הלחם באות חמץ. (שהוא רומז לסט"א וכמש"ל ע"א בזוהר) שמפני שיצה"ר בטל על ידי העומר, דערקת סט"א כמו על ידי בדיקת מנחת…