ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 34: וספרתם לכם ממחרת השבת - סוד טהרת ישראל אחרי המילה כטהרת האשה › פיסקה 1 (צז ע"ב)

כשהיו ישראל במצרים היו ברשות אחרת כאשה בטמאתה ואחר שנמולו פסקה מהם הטמאה

אמור · וספרתם לכם ממחרת השבת - סוד טהרת ישראל אחרי המילה כטהרת האשה · מאמר 34 · פיסקה 1 · דף צז ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי חִיָּיא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כְּתִיב, ׳וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה׳ (ויקרא כג, טו). מַאי קָא מַיְירֵי. אָמַר לֵיהּ, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל כַּד הֲווֹ בְּמִצְרַיִם, הֲווֹ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא, וַהֲווּ אֲחִידָן בִּמְסָאֲבוּתָא, כְּאִתְּתָא דָּא, כַּד הִיא יָתְבָא בְּיוֹמֵי דִּמְסָאֲבוּתָא. בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ, עָאלוּ בְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי בְּרִית. כֵּיוָן דְּאִתְאֲחָדוּ בֵּיהּ, פְּסַק מְסַאֲבוּתָא מִנַּיְיהוּ, כְּדָּא אִתְּתָא כַּד פַּסְקוּ מִנָּהּ דְּמֵי מְסַאֲבוּתָא. בָּתַר דְּאִתְפְּסָקוּ מִנָּהּ, מַה כְּתִיב. (ויקרא טו כח). ׳וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים׳. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּעָאלוּ בְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא, פָּסְקָא מְסָאֲבוּ מִנַּיְיהוּ, וְאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: מִכָּאן וּלְהָלְאָה חוּשְׁבָּנָא לְדַכְיוּתָא.

תרגום

רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּתוּב ׳וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה׳ (ויקרא כג, טו) - מַה זֶּה אוֹמֵר? אָמַר לוֹ, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים. אֲבָל בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, וְהָיוּ אוחֲזִים בַּטֻּמְאָה כְּאִשָּׁה הַזּוֹ כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּימֵי טֻמְאָתָהּ. אַחַר שֶׁנִּמּוֹלוּ, נִכְנְסוּ בַּחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּקְרָא בְּרִית. כֵּיוָן שֶׁנֶּאֶחְזוּ בוֹ, פָּסְקָה מֵהֶם הַטֻּמְאָה, כְּאִשָּׁה הַזּוֹ שֶׁפּוֹסְקִים מִמֶּנָּה דְּמֵי טֻמְאָתָהּ. אַחַר שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה, מַה כָּתוּב? ׳וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים׳ (ויקרא טו, כח) - אַף כָּאן, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בַּחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ, פָּסְקָה מֵהֶם טֻמְאָה, וְאָמַר הקב"ה: מִכָּאן וָהָלְאָה חֶשְׁבּוֹן לְטָהֳרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא. אמר רבי חייא, כתיב, ׳וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה׳ (ויקרא כג, טו). מאי קא מיירי. אמר ליה, הא אוקמוה חברייא. אבל תא חזי, ישראל כד הוו במצרים, הוו ברשותא אחרא, והוו אחידן במסאבותא, כאתתא דא, כד היא יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו, עאלו בחולקא קדישא, דאקרי ברית. כיון דאתאחדו ביה, פסק מסאבותא מנייהו, כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא. בתר דאתפסקו מנה, מה כתיב. (ויקרא טו כח). ׳וספרה לה שבעת ימים׳. אוף הכא, כיון דעאלו בחולקא קדישא, פסקא מסאבו מנייהו, ואמר קודשא בריך הוא: מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא.

התרגום: רבי אבא ורבי חייא היו הולכים בדרך. אמר רבי חייא, כתוב ׳וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה׳ (ויקרא כג, טו) - מה זה אומר? אמר לו, הרי פרשוה החברים. אבל בא ראה, כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחרת, והיו אוחזים בטמאה כאשה הזו כשהיא יושבת בימי טמאתה. אחר שנמולו, נכנסו בחלק הקדוש, שנקרא ברית. כיון שנאחזו בו, פסקה מהם הטמאה, כאשה הזו שפוסקים ממנה דמי טמאתה. אחר שפסקו ממנה, מה כתוב? ׳וספרה לה שבעת ימים׳ (ויקרא טו, כח) - אף כאן, כיון שנכנסו בחלק הקדוש, פסקה מהם טמאה, ואמר הקב"ה: מכאן והלאה חשבון לטהרה.

מן המפרשים

הסולם: ר' אבא ור' חייא וכו': ר"א ור"ח היו הולכים בדרך. א"ר חייא כתוב, וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. מה פירושו, א"ל כבר העמידו החברים. אבל בוא וראה. ישראל כשהיו במצרים, היו ברשות אחר. והיו אחוזים בטומאה, כאשה זו…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מאי קא מיירי אקדים הטעם למה נק' י"ט של פסח בשם שבת והוא משום שמשונה משאר י"ט שכולם מאירים מנ"הי דאימא בסוד י"ט העולה ס"ג עם י' אותיות. אבל בפסח נמשכים אורות גם מא"וא עילאין וידוע מס' א"י שי"ס ות' הם בסוד ה' ראשונה שבשם. אבל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: