ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 32: שירו לה שיר חדש - סוד חדוש הכלה ועץ קשר המהימנותא בשבועות › פיסקה 2 (צו ע"ב)

בבכורים לכהן צריך לספר על העץ שנשלם בשנים עשר תחומים ולאבד לבן הארמי

אמור · שירו לה שיר חדש - סוד חדוש הכלה ועץ קשר המהימנותא בשבועות · מאמר 32 · פיסקה 2 · דף צו ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד מָטוּן בִּכּוּרִים לְגַבֵּי כַּהֲנָא, הֲוָה בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֵימַר וּלְפָרְשָׁא מִלִּין, עַל הַהוּא אִילָנָא דְּאַרְעָא, דְּאִשְׁתְּלִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, בְּשִׁבְעִין עַנְפִּין, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לֵיהּ לָבָן אֲרַמָאָה, דְּאִתְפְּגִים עָלְמָא בְּגִינֵיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֵׁזִיב לֵיהּ, וְאִתְעַטָּר בְּדִינוֹי (ס"א בבנוי) כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. בְּגִין הַהוּא אִילָנָא, דְּכָל קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בֵּיהּ תַּלְיָיא. וְעַל דָּא מִנְחָה חֲדָשָׁה אִתְקְרֵי. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחֶדְוָותָא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי הוּא, וְחֶדְוָותָא דְּסִיהֲרָא. וּבְכָל זִמְנָא חַדְתּוּתֵי דְּסִיהֲרָא, קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא הוּא, וְחֶדְוָותָא דִּילָהּ. (דסיהרא) לְמַלְכָּא דַּהֲווֹ לֵיהּ בְּנִין, וּבְרַתָּא חֲדָא, אַתְקִין סְעוּדָתָא לְכֻלְּהוּ בְּנִין, לָא אִשְׁתְּכַחַת הַהִיא בְּרַתָּא עַל פָּתוֹרָא. כַּד אָתָאת, אַמְרַת לְמַלְכָּא, מָארִי, לְכָל אַחַי זְמִינַת וְיָהָבַת לְכָל חַד מָאנִין יְדִיעָן, וְלִי לָא יָהָבַת חוּלָקָא בֵּינַיְיהוּ. אָמַר לֵיהּ, חַיַּיִךְ בְּרָתִי, מָנָא דִּילָךְ יִשְׁתְּכַּח עַל חַד תְּרֵין, הָא כֹּלָּא יִתְּנוּן לָךְ מֵחוּלָקֵיהוֹן. אִשְׁתְּכַח לְבָתַר בִּידָהָא חוּלָקִין, עַל חַד תְּרֵין מִכֹּלָא. כַּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מִכֹּלָּא נַטְלָא חוּלָקִין, וְעַל דָּא אִתְקְרֵי כַּלָּה, כְּלוּלָא. כַּכַלָּה דְּכֻלְּהוּ מְזַמְנִין לָהּ מָאנִין וְחוּלָקִין וְתַכְשִׁיטִין, כַּךְ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, חַדְתּוּתֵי (נ"א חדוותא) דִּילָהּ בְּכֹלָּא, וְכֹלָּא יָהֲבִין לָהּ חוּלָקִין וּמָאנִין.

תרגום

וּכְשֶׁמַּגִּיעִים הַבִּכּוּרִים לַכֹּהֵן, הָיָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר וּלְפָרֵשׁ דְּבָרִים עַל אוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁבָּאָרֶץ, שֶׁנִּשְׁלָם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמִים, בְּשִׁבְעִים עֲנָפִים, וְצָרִיךְ לְאַבֵּד אֶת לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁבִּגְלָלוֹ נִפְגַּם הָעוֹלָם. והקב"ה הִצִּיל אוֹתוֹ וְהִתְעַטֵּר בְּדִינָיו (בְּבָנָיו), כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הָעֵץ, שֶׁכָּל קֶשֶׁר הַמְּהֵימְנוּתָא תָּלוּי בּוֹ, וְעַל כֵּן נִקְרָא מִנְחָה חֲדָשָׁה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהִיא שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְשִׂמְחַת הַלְּבָנָה. וּבְכָל זְמַן שֶׁל הַלְּבָנָה, הוּא קֶשֶׁר הַמְּהֵימְנוּתָא וְשִׂמְחָתָהּ (שֶׁל הַלְּבָנָה). לְמֶלֶךָ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים וּבַת אַחַת, הִתְקִין סְעוּדָה לְכָל הַבָּנִים, לֹא נִמְצְאָה אוֹתָהּ הַבַּת עַל הַשֻּׁלְחָן. כְּשֶׁבָּאָה, אָמְרָה לַמֶּלֶךְ: אֲדוֹנִי, אֶת כָּל אַחַי הִזְמַנְתָּ וְנָתַתָּ לְכָל אֶחָד כֵּלִים יְדוּעִים, וְלִי לֹא נָתַתָּ חֵלֶק בֵּינֵיהֶם. אָמַר לָהּ: חַיַּיִךְ בִּתִּי, הַכְּלִי שֶׁלָּךְ יִמָּצֵא עַל אֶחָד פִּי שְׁנַיִם, הֲרֵי כֻּלָּם יִתְּנוּ לָךְ מֵחֶלְקָם. נִמְצָא לְאַחַר בְּיָדֶיהָ חֲלָקִים, עַל כָּל אֶחָד פִּי שְׁנַיִם מֵהַכֹּל. כָּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מֵהַכֹּל נָטְלָה חֲלָקִים, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת כַּלָּה כְּלוּלָה, כְּכַלָּה שֶׁכֻּלָּם מַזְמִינִים לָהּ כֵּלִים וַחֲלָקִים וְתַכְשִׁיטִים. כָּךְ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הַחִדּוּשׁ שֶׁלָּהּ (שִׂמְחָתָהּ) בַּכֹּל, וְכֻלָּם נוֹתְנִים לָהּ חֲלָקִים וְכֵלִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד מטון בכורים לגבי כהנא, הוה בעי בר נש למימר ולפרשא מלין, על ההוא אילנא דארעא, דאשתלים כגוונא דלעילא, בתריסר תחומין, בשבעין ענפין, ובעא לאובדא ליה לבן ארמאה, דאתפגים עלמא בגיניה. וקודשא בריך הוא שזיב ליה, ואתעטר בדינוי (ס"א בבנוי) כמה דאוקימנא. בגין ההוא אילנא, דכל קשרא דמהימנותא, ביה תלייא. ועל דא מנחה חדשה אתקרי. מאי טעמא. בגין דחדוותא דעלאי ותתאי הוא, וחדוותא דסיהרא. ובכל זמנא חדתותי דסיהרא, קשרא דמהימנותא הוא, וחדוותא דילה. (דסיהרא) למלכא דהוו ליה בנין, וברתא חדא, אתקין סעודתא לכלהו בנין, לא אשתכחת ההיא ברתא על פתורא. כד אתאת, אמרת למלכא, מארי, לכל אחי זמינת ויהבת לכל חד מאנין ידיען, ולי לא יהבת חולקא בינייהו. אמר ליה, חייך ברתי, מנא דילך ישתכח על חד תרין, הא כלא יתנון לך מחולקיהון. אשתכח לבתר בידהא חולקין, על חד תרין מכלא. כך כנסת ישראל, מכלא נטלא חולקין, ועל דא אתקרי כלה, כלולא. ככלה דכלהו מזמנין לה מאנין וחולקין ותכשיטין, כך היא כנסת ישראל, חדתותי (נ"א חדוותא) דילה בכלא, וכלא יהבין לה חולקין ומאנין.

התרגום: וכשמגיעים הבכורים לכהן, היה צריך אדם לומר ולפרש דברים על אותו העץ שבארץ, שנשלם כמו שלמעלה בשנים עשר תחומים, בשבעים ענפים, וצריך לאבד את לבן הארמי, שבגללו נפגם העולם. והקב"ה הציל אותו והתעטר בדיניו (בבניו), כמו שבארנו. משום שאותו העץ, שכל קשר המהימנותא תלוי בו, ועל כן נקרא מנחה חדשה. מה הטעם? משום שהיא שמחת העליונים והתחתונים ושמחת הלבנה. ובכל זמן של הלבנה, הוא קשר המהימנותא ושמחתה (של הלבנה). למלך שהיו לו בנים ובת אחת, התקין סעודה לכל הבנים, לא נמצאה אותה הבת על השלחן. כשבאה, אמרה למלך: אדוני, את כל אחי הזמנת ונתת לכל אחד כלים ידועים, ולי לא נתת חלק ביניהם. אמר לה: חייך בתי, הכלי שלך ימצא על אחד פי שנים, הרי כלם יתנו לך מחלקם. נמצא לאחר בידיה חלקים, על כל אחד פי שנים מהכל. כך כנסת ישראל, מהכל נטלה חלקים, ועל כן נקראת כלה כלולה, ככלה שכלם מזמינים לה כלים וחלקים ותכשיטים. כך היא כנסת ישראל, החדוש שלה (שמחתה) בכל, וכלם נותנים לה חלקים וכלים.

מן המפרשים

אור החמה: מ"ט בגין דחדתותי וגומר קשיא ליה מלת חדשה שחוזר למלכות דאתחדשת ולפי הנדרש הת"ת הוא המתחדש שחידוש המ' הוא ביום ר"ח כנודע לז"א שאף בזמן חידוש שאר המדות עיקר החידוש הוא אל המ'. וז"ש בגין דחדתותי דעילאי ותתאי הספי' העליונות ואפילו…

הסולם: וכד מטון בכורים וכו' : וכשהגיעו הבכורים אל הכהן, היה צריך האדם לומר ולפרש הדברים, על אותו אילן שבארץ, הנשלם כעין של מעלה, שהוא ז"א, בי"ב תחומין, שה"ס י"ב גבולי אלכסון, שהם חו"ג תו"מ שבכל אחד ג' קוין, ובע' ענפים, של השם:, שה"ס…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר