הקריבו ישראל שעורים ראשון מכל תבואה כי בו האחיזה הראשונה בהקבה
אמור · וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה - סוד קרבן העמר ומנחת קנאות · מאמר 31 · פיסקה 2 · דף צו ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עַד הַשְׁתָּא אַקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תְּבוּאַת הָאָרֶץ ודַּאי, וְאִתְעַסְּקוּ בֵּיהּ, וְאִתְקַשָּׁרוּ בְּהַהוּא קִשּׁוּרָא. וְאַף עַל גַּב דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח, דִּינָא בִּשְׁלָמָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. (ס"א דעלמא אתנהיג ביה) וְאַקְרִיבוּ שְׂעוֹרִים, בְּגִין דְּאִיהוּ קַדְמָאָה מִכָּל שְׁאָר תְּבוּאָה, וּמִן קַדְמָאָה מִתְקָרְבָא, וְלָא מֵהַהוּא דְּמִתְאָחֵר, דְּהָא אֲחִידוּ קַדְמָאָה, דְּיִשְׂרָאֵל אִתְאֲחָדוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכָא הוּא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא יָהַבִית לְכוּ מָן בְּמַדְבְּרָא, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, דִּכְתִּיב, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד), וְאַתּוּן מְקָרְבִין קַמַּאי שְׂעוֹרִים.
תרגום
בֹּא רְאֵה, עַד עַכְשָׁו הִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תְּבוּאַת הָאָרֶץ וַדַּאי, וְהִתְעַסְּקוּ בָהּ וְנִקְשְׁרוּ בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַדִּין נִמְצָא, נִמְצָא בּוֹ דִּין בְּשָׁלוֹם (שֶׁהָעוֹלָם התנהג בּוֹ). וְהִקְרִיבוּ שְׂעוֹרִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רִאשׁוֹן מִכָּל שְׁאָר הַתְּבוּאָה, וּמַקְרִיבִים מֵהָרִאשׁוֹן וְלֹא מֵאוֹתוֹ שֶׁמִּתְאַחֵר, שֶׁהֲרֵי הָאֲחִיזָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶאֶחְזוּ בהקב"ה הִיא כָּאן. אָמַר הקב"ה, אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם מָן בַּמִּדְבָּר מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד), וְאַתֶּם מַקְרִיבִים לְפָנַי שְׂעוֹרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, עד השתא אקריבו ישראל תבואת הארץ, תבואת הארץ ודאי, ואתעסקו ביה, ואתקשרו בההוא קשורא. ואף על גב דדינא אשתכח, דינא בשלמא אשתכח ביה. (ס"א דעלמא אתנהיג ביה) ואקריבו שעורים, בגין דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה, ומן קדמאה מתקרבא, ולא מההוא דמתאחר, דהא אחידו קדמאה, דישראל אתאחדו ביה בקודשא בריך הוא, הכא הוא. אמר קודשא בריך הוא, אנא יהבית לכו מן במדברא, מההוא אתר דאקרי שמים, דכתיב, ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז, ד), ואתון מקרבין קמאי שעורים.
התרגום: בא ראה, עד עכשו הקריבו ישראל תבואת הארץ, תבואת הארץ ודאי, והתעסקו בה ונקשרו באותו קשר. ואף על גב שהדין נמצא, נמצא בו דין בשלום (שהעולם התנהג בו). והקריבו שעורים, משום שהוא ראשון מכל שאר התבואה, ומקריבים מהראשון ולא מאותו שמתאחר, שהרי האחיזה הראשונה שישראל נאחזו בהקב"ה היא כאן. אמר הקב"ה, אני נתתי לכם מן במדבר מאותו מקום שנקרא שמים, שכתוב ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז, ד), ואתם מקריבים לפני שעורים.
מן המפרשים
מקדש מלך: אקריבו ישראל תבואת הארץ נ"ב כי השעורים סוד הגבורה בסוד ב"פ מנצפ"ך גי' שער"ה. והמ' נק' הארץ וזהו תבואת הארץ. ואתקשרו בההוא קישורא . פי' במ': דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה : פי' והגבורה שהם השעורים מקבלת המ' בפסח תחלה ואח"כ החסדים…
אור החמה: ת"ח עד השתא יר' מיום ב' של פסח עד יום שבועות אקרי בו יש' פי' נמשך ענין קרבן העומר והעד ספירה העומר שסופר והולך עד שבועות ומצא תמיד מתעסקין והולכים בתבואו' הארץ היא מלכות ותבואתה היא שעורה לשון אשר בשערה ישופני. וז"ש תבואת הארץ…
הסולם: ת"ח עד השתא וכו' : בוא וראה, עד עתה דהיינו בפסח, הקריבו ישראל תבואת הארץ, דהיינו העומר, תבואת הארץ, ודאי, דהיינו הארת המלכות הנקראת ארץ. ונתעסקו בו, ונתקשרו בקשר ההוא. ואע"פ שהוא נמצא דין, הנה הדין נמצא בו בשלום. והקריבו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: