ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 3: אמר אל הכהנים בלחש - סוד שמן משחת קדש היורד מהראש העליון לזקן אהרן › פיסקה 1 (פח ע"ב)

אמר אל הכהנים בלחש כמו כל מעשי הכהנים - הכהנים קדושים קדשה על קדשה

אמור · אמר אל הכהנים בלחש - סוד שמן משחת קדש היורד מהראש העליון לזקן אהרן · מאמר 3 · פיסקה 1 · דף פח ע"ב

לשון הזוהר

׳אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בִּלְחִישׁוּ׳ (ויקרא כ", א). כְּמָה דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן דְּכַהֲנֵי בִּלְחִישׁוּ, כַּךְ אֲמִירָה דִּלְהוֹן בִּלְחִישׁוּ. אֱמוֹר וְאָמַרְתָּ - זִמְנָא חַד, וּתְרֵין זִמְנִין, לְאַזְהָרָא לְהוּ עַל קְדוּשַׁיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִסְתַּאֲבוּן. דְּמַאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בַּאֲתַר קַדִּישָׁא, בַּעְיָא דְּיִשְׁתְּכַח קַדִּישָׁא בְּכֹלָּא. ׳לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא׳ - כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּגוּפָא בְּלָא רוּחַ, מִסְאֲבָא הוּא, וְשָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. דְּהָא תִּיאוּבְתָּא דְּרוּחֵי מִסְאֲבֵי לְגַבֵּי גּוּפֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִיהוּ, בְּגִין דְּאִתְּרָק מִנַּיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא, וּבְמָנָא דְּקוּדְשָׁא, אַתְיָין לְאִתְחַבְּרָא. וְכַהֲנֵי דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין, קְדוּשָּׁתָא עַל קְדוּשָּׁתָא, לָא בַּעְיָין לְאִסְתַּאֲבָא כְּלַל, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ׳ (במדבר ו, ז) - וּכְתִיב ׳כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יהו"ה׳.

תרגום

׳אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים׳ (ויקרא כא, א). רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים׳ - בְּלַחַשׁ. כְּמוֹ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂי הַכֹּהֲנִים בְּלַחַשׁ, כָּךְ אֲמִירָתָם בְּלַחַשׁ. אֱמֹר וְאָמַרְתָּ - פַּעַם אַחַת וּפַעֲמַיִם, לְהַזְהִיר אוֹתָם עַל קְדֻשָּׁתָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ. שֶׁמִּי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בַּאֲתַר קָדוֹשׁ, צָרִיךְ שֶׁיִּמָּצֵא קָדוֹשׁ בַּכֹּל. ׳לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא׳ - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁגּוּף בְּלִי רוּחַ טָמֵא הוּא, וְשׁוֹרָה עָלָו רוּחַ טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי תְּשׁוּקָתָם שֶׁל הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת הִיא אֶל גּוּפוֹת יִשְׂרָאֵל, מִכֵּיוָן שֶׁהִתְרוֹקְנָה מֵהֶם הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה, וְעִם כְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ הֵם בָּאִים לְהִתְחַבֵּר. וְהַכֹּהֲנִים, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁה, לֹא צְרִיכִים כְּלָל לְהִטָּמֵא, כִּי כָּתוּב ׳כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ׳ (במדבר ו, ז) - וְכָתוּב כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי ה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳אמור אל הכהנים, רבי יצחק אמר, אמור אל הכהנים בלחישו׳ (ויקרא כ", א). כמה דכל עובדיהון דכהני בלחישו, כך אמירה דלהון בלחישו. אמור ואמרת - זמנא חד, ותרין זמנין, לאזהרא להו על קדושייהו, בגין דלא יסתאבון. דמאן דמשמש באתר קדישא, בעיא דישתכח קדישא בכלא. ׳לנפש לא יטמא׳ - כמה דאוקימנא, דגופא בלא רוח, מסאבא הוא, ושארי עליה רוח מסאבא. דהא תיאובתא דרוחי מסאבי לגבי גופיהון דישראל איהו, בגין דאתרק מנייהו רוחא קדישא, ובמנא דקודשא, אתיין לאתחברא. וכהני דאינון קדישין, קדושתא על קדושתא, לא בעיין לאסתאבא כלל, בגין דכתיב, ׳כי נזר אלהיו על ראשו׳ (במדבר ו, ז) - וכתיב ׳כי שמן משחת אלהיו עליו אני יהו"ה׳.

התרגום: ׳אמר אל הכהנים׳ (ויקרא כא, א). רבי יצחק אמר, ׳אמר אל הכהנים׳ - בלחש. כמו שכל מעשי הכהנים בלחש, כך אמירתם בלחש. אמר ואמרת - פעם אחת ופעמים, להזהיר אותם על קדשתם כדי שלא יטמאו. שמי שמשמש באתר קדוש, צריך שימצא קדוש בכל. ׳לנפש לא יטמא׳ - כמו שבארנו, שגוף בלי רוח טמא הוא, ושורה עלו רוח טמאה, שהרי תשוקתם של הרוחות הטמאות היא אל גופות ישראל, מכיון שהתרוקנה מהם הרוח הקדושה, ועם כלי של קדש הם באים להתחבר. והכהנים, שהם קדושים קדשה על קדשה, לא צריכים כלל להטמא, כי כתוב ׳כי נזר אלהיו על ראשו׳ (במדבר ו, ז) - וכתוב כי שמן משחת אלהיו עליו אני ה'.

מן המפרשים

הסולם: אמור אל הכהנים ונו׳: ר׳ יצחק אמר, אמור אל הכהנים בלחש. כמו שכל עבודות הכהנים הם בלחש, כך אמירה שלהם, בלחש. אמור ואמרת, היינו פעם אחת ושתי פעמים, להזהירם על קדושתם כדי שלא יטמאו. כי מי שמשמש במקום קדוש, צריך להמצא קדוש בכל.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: