כל המועדים נקראים מקראי קדש חוץ מראש השנה ויום כפור שהם דין ואין בהם שמחה
אמור · סעודה שלישית של שבת כשנקרה בה אורח - סוד שלחן המלך והאורח העליון · מאמר 25 · פיסקה 7 · דף צה ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֻּלְּהוּ מוֹעֲדִים מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ קָרֵינָן בְּהוּ. אֲבָל נַפְקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹמָא דְּכִפּוּרָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ חֶדְוָותָא, דְּהָא אִינּוּן דִּינָא הֲווֹ, אֲבָל אִלֵּין תְּלָתָא, זְמִינִין מִקֹּדֶשׁ, לְחֶדְוָותָא לְכֹלָּא, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּהוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יב, יב), וּכְתִיב ׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים כז, ז) - בְּהַאי יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, אִתְנְשֵׁי כָּל צַעֲרָא וְכָל רוּגְזָא וְכָל דּוֹחֲקָא מִכָּל עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּהִילוּלָא דְּמַלְכָּא, דְּנִשְׁמָתִין אִתּוֹסְפָן, כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
תרגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל הַמּוֹעֲדִים קוֹרְאִים בָּהֶם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. אֲבָל יוֹצְאִים רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר שֶׁלֹּא נִמְצֵאת בָּהֶם שִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי הֵם דִּין הֵם, אֲבָל אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה מְזֻמָּנִים מֵהַקֹּדֶשׁ לְשִׂמְחַת הַכֹּל, לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם בהקב"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יב) - וְכָתוּב ׳וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (שם כז) - בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה נִשְׁכָּח כָּל הַצַּעַר וְכָל הָרֹגֶז וְכָל הַדֹּחַק מִכָּל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יוֹם הִלּוּלַת הַמֶּלֶךְ, שֶׁנְּשָׁמוֹת מִתּוֹסְפוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, כלהו מועדים מקראי קדש קרינן בהו. אבל נפקי ראש השנה ויומא דכפורא דלא אשתכח בהו חדוותא, דהא אינון דינא הוו, אבל אלין תלתא, זמינין מקדש, לחדוותא לכלא, לאשתעשעא בהו בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, ׳ושמחתם לפני יהו"ה אלהיכם׳ (דברים יב, יב), וכתיב ׳ושמחת לפני יהו"ה אלהיך׳ (דברים כז, ז) - בהאי יומא דשבתא, אתנשי כל צערא וכל רוגזא וכל דוחקא מכל עלמא, בגין דאיהו יומא דהילולא דמלכא, דנשמתין אתוספן, כגוונא דעלמא דאתי.
התרגום: אמר רבי יהודה, כל המועדים קוראים בהם מקראי קדש. אבל יוצאים ראש השנה ויום כפור שלא נמצאת בהם שמחה, שהרי הם דין הם, אבל אלו השלשה מזמנים מהקדש לשמחת הכל, להשתעשע בהם בהקב"ה. זהו שכתוב ׳ושמחתם לפני ה' אלהיכם׳ (דברים יב) - וכתוב ׳ושמחת לפני ה' אלהיך׳ (שם כז) - ביום השבת הזה נשכח כל הצער וכל הרגז וכל הדחק מכל העולם, משום שהוא יום הלולת המלך, שנשמות מתוספות, כמו שהעולם הבא.
מן המפרשים
מקדש מלך: דלא בטילנא סעודתא דשבת פירוש כדמפרש ר' אבא בסמוך שהיה קורא מעשה מרכבה ועולה במקום סעודת שבת אבל אי אפשר לפרש דלא בטילנא כפשטיה דא"כ הרי אמר לעיל דבאושפיזיה מבטלים הסעודה אלא ודאי כמ"ש. ובמה שתירץ ר"ש קושיא דר"א לסברתו גם רב…
אור החמה: א"ר יהודה וגומר פי' לענין קריאתם הכל נקראי' אפי' ר"ה וי"ה אבל להיותם ממש לענין שמחה מקראי קדש נפקי ר"ה וי"ה מן הכלל דלא אשתכח וגומר דהא אינון דינא הוו וגו' כי גם ביום הכפורים נחתמין בינוניים קצתם למיתה לפי הנטייה.
הסולם: א"ר יהודה כלהו וכו' : אר"י, כל המועדים, אנו קוראים אותם מקראי קדש, אבל יוצאים מזה, ר"ה ויום הכפורים, שלא נמצא בהם שמחה, כי אלו הם דינים, אבל אלו ג', פסח שבועות סוכות, מזומנים מקדש, לשמחת הכל, להשתעשע בהם בהקב"ה. ז"ש, ושמחתם…