כשישראל שמחים במועדים המלאכים שואלים והקבה משיב שהאורח שלו הוא מישראל שנקראים קדש
אמור · אלה מועדי ה מקראי קדש - סוד הזמנת האורח העליון בשבת ובחגים · מאמר 24 · פיסקה 8 · דף צד ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא חֲדָאן בְּהָנֵי מוֹעֲדַיָּא, וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מְסַדְּרִין פָּתוֹרֵי, מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְיהוּ בְּמָאנֵי יְקָר, מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי אַמְרִין, מַה טִיבָן דְּיִשְׂרָאֵל בְּכַךְ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אוּשְׁפִּיזָא עִלָּאָה אִית לוֹן יוֹמָא דָּא. אַמְרֵי וְלָאו דִּילָךְ הוּא, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. אָמַר לוֹן וְכִי יִשְׂרָאֵל לָאו קֹדֶשׁ נִינְהוּ, וְאִקְרוּן קֹדֶשׁ, לוֹן אִתְחֲזֵי לְזַמְּנָא אוּשְׁפִּיזָא דִּילִי, חַד מִסִּטְרָא דִּילִי, דְּהָא אִינּוּן דְּבֵקִים בִּי, וְחַד מִסִּטְרָא דְּקֹדֶשׁ, דִּכְתִיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה. הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ, אוּשְׁפִּיזָא דִּלְהוֹן הוּא וַדַּאי, בְּגִין דִּזְמִינוּ דְּהַאי אוּשְׁפִּיזָא מִקֹּדֶשׁ הוּא׳ (ירמיה ב), דִּכְתִּיב מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. פָּתְחוּ כֻּלְּהוּ וְאָמְרוּ, ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ׳ (תהילים קמד, טו).
תרגום
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה שְׂמֵחִים בַּמּוֹעֲדִים הַלָּלוּ וּמְשַׁבְּחִים שֶׁבַח להקב"ה, עוֹרְכִים שֻׁלְחָנוֹת, מְתַקְּנִים עַצְמָם בִּכְלֵי נִכְבָּדִים, הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים אוֹמְרִים: מַה טִּיבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָךְ? אוֹמֵר הקב"ה, אוֹרֵחַ עֶלְיוֹן יֵשׁ לָהֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. אוֹמְרִים: וְלֹא שֶׁלְּךְ הוּא, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ? אוֹמֵר לָהֶם: וְכִי יִשְׂרָאֵל אֵינָם קֹדֶשׁ, וְנִקְרָאִים קֹדֶשׁ?! לָהֶם רָאוּי לְהַזְמִין אֶת הָאוֹרֵחַ שֶׁלִּי, אֶחָד מֵהַצַּד שֶׁלִּי, שֶׁהֲרֵי הֵם דְּבֵקִים בִּי, וְאֶחָד מִצַּד שֶׁל קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'׳ (ירמיה ב). הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, וַדַּאי שֶׁהוּא אוֹרֵחַ שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהַזְמָנַת הָאוֹרֵחַ הַזֶּה הִיא מִקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ׳ (תהלים קמד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דישראל לתתא חדאן בהני מועדיא, ומשבחין שבחא לקודשא בריך הוא, מסדרין פתורי, מתקני גרמייהו במאני יקר, מלאכי עלאי אמרין, מה טיבן דישראל בכך. קודשא בריך הוא אמר, אושפיזא עלאה אית לון יומא דא. אמרי ולאו דילך הוא, מההוא אתר דאקרי קדש. אמר לון וכי ישראל לאו קדש נינהו, ואקרון קדש, לון אתחזי לזמנא אושפיזא דילי, חד מסטרא דילי, דהא אינון דבקים בי, וחד מסטרא דקדש, דכתיב ׳קדש ישראל ליהו"ה. הואיל וישראל אקרון קדש, אושפיזא דלהון הוא ודאי, בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא׳ (ירמיה ב), דכתיב מקראי קדש. פתחו כלהו ואמרו, ׳אשרי העם שככה לו׳ (תהילים קמד, טו).
התרגום: בא ראה, בשעה שישראל למטה שמחים במועדים הללו ומשבחים שבח להקב"ה, עורכים שלחנות, מתקנים עצמם בכלי נכבדים, המלאכים העליונים אומרים: מה טיבם של ישראל בכך? אומר הקב"ה, אורח עליון יש להם ביום הזה. אומרים: ולא שלך הוא, מאותו מקום שנקרא קדש? אומר להם: וכי ישראל אינם קדש, ונקראים קדש?! להם ראוי להזמין את האורח שלי, אחד מהצד שלי, שהרי הם דבקים בי, ואחד מצד של קדש, שכתוב ׳קדש ישראל לה'׳ (ירמיה ב). הואיל וישראל נקראים קדש, ודאי שהוא אורח שלהם, משום שהזמנת האורח הזה היא מקדש, שכתוב מקראי קדש. פתחו כלם ואמרו: ׳אשרי העם שככה לו׳ (תהלים קמד).
מן המפרשים
אור החמה: מה טיבן דיש' בכך שהם מקדשים החג ואין החג מקדשם כנזכר לעיל וזהו אומרם ולאו דילך וגומר והוא משיבם וכי יש' וגומר ולכך הם קדש ויש בם ח"ם לקדש החגים כנזכר לעיל. חד מסטרא דילי היינו שתי בחינות שפי' למעלה. תלתא אינון וגומר שהם חג"ת…
הסולם: ת"ח בשעתא דישראל וכו' : בוא וראה, בשעה שישראל למטה שמחים במועדים אלו, ומשבחים שבח להקב"ה, עורכים שלחנות, ומתקנים עצמם בבגדי כבוד, מלאכים העליונים אומרים, מה עסקם של ישראל בזה. אומר הקב"ה, אורח יקר יש להם, יום הזה. אומרים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: