ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 17לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת אמור · מאמר 24

אלה מועדי ה מקראי קדש

זוהר ח"ג, פרשת אמור, דף צג:
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד הזמנת האורח העליון בשבת ובחגים

בקשו פני אלו זמנים וחגים שהזמין למקום קדש לעטר כל אחד בזמנו לינק מעמק העמקים

דָּבָר אַחֵר (תהלים כז ח) ׳לְךְ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי (תהלים כז, ח)׳ - בִּשְׁבִילְךְ אָמַר לִבִּי לִבְנֵי הָעוֹלָם ׳בַּקְּשׁוּ פָנָי, (אֶת פָּנֶיךְ ה' - אֲבַקֵּשׁ׳) אֵלּוּ זְמַנִּים וְחַגִּים שֶׁכֻּלָּם הִזְמִין לָהֶם לְמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, כְּדֵי לְעַטֵּר אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיוֹמוֹ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ, וְיִשְׁאֲבוּ כֻלָּם מֵאוֹתוֹ עֹמֶק הָעֳמָקִים שֶׁהַנְּחָלִים וְהַמַּעְיָנוֹת יוֹצְאִים מִשָּׁם. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳, מְזֻמָּנִים הֵם לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, לְהִתְעַטֵּר בּוֹ וּלְהִשָּׁאֵב בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ כֻלָּם כְּאֶחָד, וְתִמָּצֵא בָהֶם שִׂמְחָה.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי׳ (תהלים כז, ח) - בְּגִינָךְ אָמַר לִבִּי לִבְנֵי עָלְמָא, בַּקְּשׁוּ (ס"א ׳את פניך יהו"ה אבקש׳) פָנָי אִלֵּין זִמְנַיָּיא וְחַגַיָיא דְּכֻלְּהוּ זַמִּין לְהוֹן לַאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ, בְּגִין לְעַטְרָא לוֹן, כָּל חַד וְחַד בְּיוֹמֵיהּ, כָּל חַד וְחַד בִּזְמַנֵיהּ, וְיִשְׁאַבוּן כֻּלְּהוּ מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַּעֲמִיקְתָא, דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נָפְקִין מִנֵּיהּ, בְּגִין כַּךְ כְּתִיב מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, זְמִינִין אִינּוּן לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ, לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ, וּלְאִשְׁתַּאֲבָא בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִתְקַדְּשׁוּן כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא, וְיִשְׁתְּכַח בְּהוּ חֶדְוָותָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מקראי קדש זמני קדש מזמנים מנחל השופע - משל למלך שהזמין בני אדם וסעודתו

מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁאלו הם - זְמַנִּיםמיוחדים שֶׁל קֹדֶשׁ. וּכְשֶׁמִּזֶּהמלמטה הֵם מְזֻמָּנִים,ונקראים לבוא הֵם מְזֻמָּנִים מִן הַנַּחַל שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא.משל לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין בְּנֵי אָדָם לִסְעוּדָתוֹ, עִטֵּר לִפְנֵיהֶם בְּכָל מִינֵי מַאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם, פָּתַח לָהֶם חָבִית יַיִן, יָפֶה בְּרֵיחַ וְיָפֶה לְמִשְׁתֶּה. שֶׁכָּךְ רָאוּי, מִי שֶׁמַּזְמִין - לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה הוּא מַזְמִין. כָּךְ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ - כֵּיוָן שֶׁהֵם מְזֻמָּנִים לִסְעוּדַת הַמֶּלֶךְ, מְזֻמָּנִים הֵם לְיַיִן טוֹב וְיָפֶה שֶׁמְּשֻׁמָּר. (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כי טוֹבִים דֹּדֶיךְ מִיַיִן׳ (שיר השירים א, ב)) וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁועל כן ראוי להזמין המועד בכל מיני מאכלים וכו' ׳ (ויקרא כג, ב).

בלשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא אָמַר, ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ - זְמִינִין דְּקֹדֶשׁ. וְכַד מֵהַאי זְמִינִין, זְמִינִין מִן נַחֲלָא דְּנַגִּיד וְנָפִיק. לְמַלְכָּא דְּזַמִּין בְּנֵי נָשָׁא לִסְעוּדָתֵיהּ, אַעְטָּר קָמַיְיהוּ מִכָּל זִינֵי מֵיכְלָא דְּעָלְמָא, אַפְתַּח לְהוּ גַּרְבֵּי חַמְרָא, שַׁפִּיר בְּרֵיחָא, שַׁפִּיר לְמִשְׁתְּיָיא. דְּהָכִי אִתְחֲזֵי, מַאן דִּמְזַמִּין לְמֵיכְלָא וּלְמִשְׁתְּיָיא זַמִּין. כַּךְ ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ - כֵּיוָן דְּאִינּוּן זְמִינִין לִסְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, זְמִינִין אִינּוּן לְחַמְרָא טַב וְשַׁפִּיר דְּמִנְטְרָא. (כמה דאת אמר ׳כי טובים דודיך מיין׳ (שיר השירים א, ב)) וְעַל דָּא ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳ כְּתִיב.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אשר תקראו אתם במועדם - ישראל נקראים אנשי קדש ומזמנים מקדש להתקין סעודה ושמחה

׳אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָםיש ב' הבחנות א. מקראי קודש ב. אנשי קודש ש׳ (ויקרא כג, ד) - כָּתוּב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ (שמות כב, ל) - יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה נִקְרָאִים אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ. כֵּיוָן שֶׁהֵם מְזֻמָּנִים מִקֹּדֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, אַתֶּם אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ לְמַטָּה הַזְמִינוּ אוֹתָם, אָז הַתְקִינוּ סְעוּדָה וְשִׂמְחוּ, שֶׁהֲרֵי לָכֶם רָאוּי זֶה,להזמין מקראי קודש מִשּׁוּם שֶׁאַתֶּם נִקְרָאִים אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ,וע"י כך וְיִהְיוּ כֻלָּם מְזֻמָּנִים בְּכָל הַצְּדָדִים שֶׁל קֹדֶשׁ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

בלשון הזוהר

׳אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳ (ויקרא כג, ד) - כְּתִיב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא אִקְרוּן אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ׳ (שמות כב, ל). כֵּיוָן דִּזְמִינִין אִינּוּן מִקֹּדֶשׁ דִּלְעֵילָּא אַתּוּן אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ לְתַתָּא זְמִינָא לְהוּ, כְּדֵין אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא, וְחַדוּ, דְּהָא לְכוּ אִתְחֲזֵי, בְּגִין דְּאַתּוּן אִתְקְרוּן אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ, וְיֵהוֹן כֻּלְּהוּ זְמִינִין בְּכָל סִטְרִין דְּקֹדֶשׁ לְעֵילָּא וְתַתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מועדי ה הם מה שבו נקשרו מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כל האחוזים במלך מזמנים לקדש

דָּבָר אַחֵר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מַה זֶּה מוֹעֲדֵי ה'?וכי הם מועדים של ה' ולא של ישראל? רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הֵםהמועדים הללו הם מֵה',שאין זו רק השפעה הבאה מלמעלה ללמטה אלא שֶׁבּוֹ נִקְשְׁרוּבשתי הופעות מתמידות ומגבילות הן מִמַּטָּה לְמַעְלָהוהן וּמִמַּעְלָה לְמַטָּה. כֻּלָּם קְשׁוּרִים בּוֹ, וְכֻלָּם מִתְעַטְּרִיםומתאחדים (וּמְזֻמָּנִים) (וּמִתְאַחֲדִים) לְהִקָּשֵׁר קֶשֶׁר אֶחָד בַּקֶּשֶׁר שֶׁל הַמֶּלֶךְ.באופן שאין ההשפעה נפסקת אחר השפעתה אלא ממשכת יותר ויותר בהיותה קשורה בקשרא דמלכא מָה הַטַּעַם? כְּמוֹ שֶׁמֶּלֶךְ יוֹרֵשׁ אֶת הָאָב וְהָאֵם, כמו שהת"ת אחוז באו"א וְאָחוּז בְּאוֹתוֹ קֹדֶשׁ וּמִתְעַטֵּר בָּהֶם.משום (בִּשְׁבִיל) כָּךְ כָּל אוֹתָם שֶׁאֲחוּזִים בַּמֶּלֶךְ צְרִיכִים לְהִזְדַּמֵּן לְאוֹתוֹ מָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִתְאַחֲדוּ כְאֶחָד (למלך). וְעַל כֵּן נִקְרָא מוֹעֲדֵי ה',שמזומנים ונקראים להתוועד ולהתאחד אל המלך וְאַחַר כָּךְ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי בָּהֶםבהתאחדות התוועדות והתקשרות שלהם מִתְעַטֵּר בַּמֶּלֶךְ.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יהו"ה׳ (ויקרא כג, ד). מַהוּ מוֹעֲדֵי יהו"ה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מֵיהו"ה אִינּוּן, דְּבֵיהּ אִתְקָשָּׁרוּ מִתַתָּא לְעֵילָּא, וּמֵעֵילָּא לְתַתָּא. כֻּלְּהוּ בֵּיהּ מִתְקַשְּׁרָן, וּמִתְעַטְּרָן (ס"א ומתעתדן) (נ"א ומתאחדן) כֻּלְּהוּ, לְאִתְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא חַד בְּקִשְׁרָא דְּמַלְכָּא. מַאי טַעֲמָא. כְּמָה דְּמַלְכָּא יָרִית לְאַבָּא וּלְאִימָּא, וְאָחִיד בְּהַהוּא קֹדֶשׁ, וְאִתְעַטָּר בְּהוּ. (בגין) כַּךְ כָּל אִינּוּן דַּאֲחִידָן בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, בַּעְיָין לְאִזְדַמְּנָא בְּהַהוּא אֲתַר עִלָּאָה דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ, בְּגִין דְּיִתְאַחֲדוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא (למלכא). וְעַל דָּא מוֹעֲדֵי יהו"ה אִקְרֵי, וּלְבָתַר ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳, דְּהָא בְּהוּ אִתְעֲטָּר בְּמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אשר תקראו אתם במועדם - שני חלקים לישראל מצד המלך ומצד הקדש חלק עליון בשניהם

(ויקרא כג ד) ׳אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם (ויקרא כג, ד)׳ - שְׁנֵי חֲלָקִים יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל בָּהֶם. אִם מִצַּד הַמֶּלֶךְ - יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק עֶלְיוֹן בּוֹ, שֶׁכָּתוּב (דברים ד) ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ',׳ (שם לב) ׳כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ׳ - וְאִם מִצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל קֹדֶשׁ - יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק עֶלְיוֹן בּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ - וְכָתוּב (ירמיה ב) ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'׳. וְעַל כֵּן רָאוּי לָכֶם לְזַמֵּן אוֹתָם וּלְתַקֵּן לַכֹּהֲנִים שִׂמְחָה וּסְעוּדָה וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם.

בלשון הזוהר

(ויקרא כג ד) ׳אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳ - תְּרֵין חוּלָקִין אִית לְיִשְׂרָאֵל בְּהוּ אִי מִסִּטְרָא דְּמַלְכָּא - חוּלָקָא עִלָּאָה אִית לְיִשְׂרָאֵל בֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (דברים ד ד) ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ',׳ (דברים לב) ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ׳ - וְאִי מִסִּטְרָא עִלָּאָה דְּקֹדֶשׁ - חוּלָקָא עִלָּאָה אִית לְיִשְׂרָאֵל בֵּיהּ, דִּכְתִיב ׳וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי׳ - וּכְתִיב (ירמיה ב) ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳. וְעַל דָּא לְכוּ אִתְחֲזֵי לְזַמְּנָא לְהוּ, וּלְתַקְּנָא קַמַּיְיהוּ חֶדְוָותָא וּסְעוּדָתָא וּלְמֵחדֵי בְּהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מזמין אורח צריך שמחה ופנים מאירות - משל למלך שהזמין בניו לקבל האורח העליון בשמחה

וּמִי שֶׁמְּזַמֵּן לְאַחֵר (לאורח), צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לוֹ שִׂמְחָה וּפָנִים מְאִירוֹת לְעַטֵּר (לִשְׁמֹר) אֶת אוֹרְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאוֹרֵחַ. לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרֵחַ יָקָר, אָמַר לִבְנֵי הֵיכָלוֹ: כָּל שְׁאָר הַיָּמִים הֱיִיתֶם כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, זֶה עוֹשֶׂה עֲבוֹדָתוֹ, וְזֶה הוֹלֵךְ עִם סְחוֹרָתוֹ, וְזֶה הוֹלֵךְ בְּשָׂדֵהוּ. פְּרָט לְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלִּי, שֶׁכֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים (מְזֻמָּנִים) לְשִׂמְחָתִי. עַכְשָׁו הִזְמַנְתִּי אוֹרֵחַ עֶלְיוֹן וְיָקָר, אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁתַּדְּלוּ בַעֲבוֹדָה, וְלֹא בִסְחוֹרָה, וְלֹא בְמִדְבָּרִיּוֹת, אֶלָּא כֻּלָּם הִזְדַּמְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלִּי, וְהַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לְקַבֵּל אֶת אוֹתוֹ אוֹרֵחַ בְּפָנִים מְאִירוֹת, בְּשִׂמְחָה וּבְתִשְׁבַּחַת. הַתְקִינוּ לוֹ סְעוּדָה נִכְבָּדָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִזְדַּמֵּן אֵלַי בְּכָל הַצְּדָדִים.

בלשון הזוהר

וּמַאן דִּמְזַמֵּן לְאָחֳרָא (ס"א לארחא), בָּעֵי לְאַחֲזָאָה לֵיהּ חֵידוּ, וְאַנְפִּין נְהִירִין לְעַטְּרָא (נ"א לנטרא) אוֹרְחֵיהּ דְּהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא. לְמַלְכָּא דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא יַקִּירָא, אָמַר לִבְנֵי הֵיכָלֵיהּ, כָּל שְׁאָר יוֹמִין הֲוִיתוּן כָּל חַד וְחַד בְּבֵיתֵיהּ, דָּא עָבִיד עֲבִידְתֵיהּ, וְדָא אָזִיל בִּסְחוֹרָתֵיהּ, וְדָא אָזִיל בְּחַקְלֵיהּ. בַּר הַהוּא יוֹמָא דִּילִי, דְּכֻלְכוֹן מִתְעָרִין (ס"א מתעתדי) בְּחֶדְוָותָא דִּילִי. הַשְׁתָּא זְמִינִית אוּשְׁפִּיזָא עִלָּאָה וְיַקִּירָא, לָא בָּעֵינָא דְּתִשְׁתַּדְּלוּן בַּעֲבִידְתָא, וְלָא בִּסְחוֹרָתָא, וְלָא בְּמַדְבְּרֵי, אֶלָּא כֻּלְכוּ אִזְדְּמָנוּ, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא יוֹמָא דִּילִי, וְאַתְקִינוּ גַּרְמַיְיכוּ לְקַבְּלָא לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּחֶדְוָותָא בְּתוּשְׁבַּחְתָּא. אַתְקִינוּ לֵיהּ סְעוּדָתָא יַקִּירָא, בְּגִין דִּיהֵא זְמִינִי דִּילִי בְּכָל סִטְרִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כך אמר הקבה לישראל בני קבלו האורח בפנים מאירות ותקנו סעודות עליונות כיומי

כָּךָ אָמַר הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, כָּל שְׁאָר הַיָּמִים אַתֶּם מִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדָה וּבִסְחוֹרָה, פְּרָט לְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלִּי. עַכְשָׁו אוֹרֵחַ עֶלְיוֹן וְיָקָר הִזְמַנְתִּי, אַתֶּם קַבְּלוּ אוֹתוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, הַזְמִינוּ אוֹתוֹ, תַּקְּנוּ לוֹ סְעוּדוֹת עֶלְיוֹנוֹת, שֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁלִּי. מִשּׁוּם כָּךְ, ׳תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳.

בלשון הזוהר

כַּךְ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּל שְׁאָר יוֹמִין אַתּוּן מִשְׁתַּדְּלֵי בַּעֲבִידְתָא בִּסְחוֹרָתָא, בַּר הַהוּא יוֹמָא דִּילִי. הַשְׁתָּא אוּשְׁפִּיזָא עִלָּאָה וְיַקִּירָא זְמִינִית, אַתּוּן קַבִּילוּ לֵיהּ, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, זָמִינוּ לֵיהּ, אַתְקִינוּ לֵיהּ סְעוּדָתֵי עִלָּאֵי, פָּתוֹרֵי מְסַדְּרָן, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא יוֹמָא דִּילִי. בְּגִין כָּךְ ׳תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשישראל שמחים במועדים המלאכים שואלים והקבה משיב שהאורח שלו הוא מישראל שנקראים קדש

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה שְׂמֵחִים בַּמּוֹעֲדִים הַלָּלוּ וּמְשַׁבְּחִים שֶׁבַח להקב"ה, עוֹרְכִים שֻׁלְחָנוֹת, מְתַקְּנִים עַצְמָם בִּכְלֵי נִכְבָּדִים, הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים אוֹמְרִים: מַה טִּיבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָךְ? אוֹמֵר הקב"ה, אוֹרֵחַ עֶלְיוֹן יֵשׁ לָהֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. אוֹמְרִים: וְלֹא שֶׁלְּךְ הוּא, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ? אוֹמֵר לָהֶם: וְכִי יִשְׂרָאֵל אֵינָם קֹדֶשׁ, וְנִקְרָאִים קֹדֶשׁ?! לָהֶם רָאוּי לְהַזְמִין אֶת הָאוֹרֵחַ שֶׁלִּי, אֶחָד מֵהַצַּד שֶׁלִּי, שֶׁהֲרֵי הֵם דְּבֵקִים בִּי, וְאֶחָד מִצַּד שֶׁל קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'׳ (ירמיה ב). הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, וַדַּאי שֶׁהוּא אוֹרֵחַ שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהַזְמָנַת הָאוֹרֵחַ הַזֶּה הִיא מִקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ׳ (תהלים קמד).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא חֲדָאן בְּהָנֵי מוֹעֲדַיָּא, וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מְסַדְּרִין פָּתוֹרֵי, מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְיהוּ בְּמָאנֵי יְקָר, מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי אַמְרִין, מַה טִיבָן דְּיִשְׂרָאֵל בְּכַךְ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אוּשְׁפִּיזָא עִלָּאָה אִית לוֹן יוֹמָא דָּא. אַמְרֵי וְלָאו דִּילָךְ הוּא, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. אָמַר לוֹן וְכִי יִשְׂרָאֵל לָאו קֹדֶשׁ נִינְהוּ, וְאִקְרוּן קֹדֶשׁ, לוֹן אִתְחֲזֵי לְזַמְּנָא אוּשְׁפִּיזָא דִּילִי, חַד מִסִּטְרָא דִּילִי, דְּהָא אִינּוּן דְּבֵקִים בִּי, וְחַד מִסִּטְרָא דְּקֹדֶשׁ, דִּכְתִיב (ירמיה ב) ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה. הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן קֹדֶשׁ, אוּשְׁפִּיזָא דִּלְהוֹן הוּא וַדַּאי, בְּגִין דִּזְמִינוּ דְּהַאי אוּשְׁפִּיזָא מִקֹּדֶשׁ הוּא, דִּכְתִּיב ׳מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ׳׳. פָּתְחוּ כֻּלְּהוּ וְאָמְרוּ, (תהילים קמד טו) ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלשה מזמנים מקדש חג המצות שבועות וסכות ולא שבת כי היא ירשה ואינה מזמנה

שְׁלֹשָה הֵם מְזֻמָּנִים מִקֹּדֶשׁ, וְלֹא יוֹתֵר: חַג הַמַּצּוֹת, וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְחַג הַסֻּכּוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, וְכִי שַׁבָּת אֵינָהּ מִקֹּדֶשׁ מְזֻמֶּנֶת? אָמַר לוֹ, לֹא, בִּשְׁנֵי צְדָדִים, אֶחָד - שֶׁהוּא וַדַּאי נִקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם׳ (שמות לא, יד) - וְאֶחָד - שֶׁשַּׁבָּת אֵינָהּ זְמִינָה, שֶׁהֲרֵי יְרֻשָּׁתוֹ הִיא וַדַּאי. יְרֻשָּׁה שֶׁל קֹדֶשׁ הוּא יוֹרֵשׁ וְאֵינוֹ מְזֻמָּן, וְעַל כֵּן כֻּלָּם מְזֻמָּנִים בַּקֹּדֶשׁ, וּמִתְקַשְּׁרִים בְּשַׁבָּת וּמִתְעַטְּרִים בּוֹ. בּוֹ. בָּזֶה הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתְעַטֵּר בּוֹ, וְעַל כֵּן שַׁבָּת אֵינָהּ מְזֻמֶּנֶת.

בלשון הזוהר

תְּלָתָא אִינּוּן זְמִינִין מִקֹּדֶשׁ, וְלָא יוֹתֵר: חַג הַמַּצוֹת, וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְחַג הַסּוּכּוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, וְכִי שַׁבָּת לָאו מִקֹּדֶשׁ הוּא זַמִּין. אָמַר לֵיהּ לָאו, בִּתְרֵי סִטְרִין, חַד - דְּהוּא וַדַּאי קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם׳ (שמות לא, יד) - וְחַד - דְּשַׁבָּת לָאו זַמִּין הוּא, דְּהָא יְרוּתָא דִּילֵיהּ הוּא וַדַּאי. יְרוּתָא דְּקֹדֶשׁ הוּא יָרִית, וְלָאו זְמִינִי. וְעַל דָּא כֻּלְּהוֹן זְמִינִין בַּקֹּדֶשׁ, וּמִתְקַשְּׁרָן בְּשַׁבָּת, וּמִתְעַטְּרָן בֵּיהּ. בְּהַאי, יוֹמָא שְׁבִיעָאָה אִתְעֲטָּר בֵּיהּ, וְעַל דָּא שַׁבָּת לָאו זַמִּין הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לבן שנכנס לבית אביו ואוכל בשעה שרוצה - שבת נאדר בקדש כבן שהתחזק באביו ולא מזמן

לְבֵן שֶׁנִּכְנַס לְבֵית אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָכַל וְשָׁתָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, חֲבִיב נַפְשׁוֹ, נָתַן לוֹ שׁוֹשְׁבִין לִשְׁמֹר אוֹתוֹ וּלְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, נָאֶה הוּא לְהַזְמִין אֶת הַשּׁוֹשְׁבִינִים הַלָּלוּ שֶׁל בְּנִי וּלְהַרְאוֹת אֶת הַכָּבוֹד וְהַחֲבִיבוּת שֶׁלִּי עִמָּם. הִזְמִין אֶת הַשּׁוֹשְׁבִינִים הַלָּלוּ. הַבֵּן לֹא רָאוּי לְזַמֵּן, אֶלָּא לְהִכָּנֵס וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּבֵית אָבִיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ׳ (שם טו) - נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ וַדַּאי, כְּבֵן שֶׁהִתְתַּקֵּן (שֶׁהִתְחַזֵּק) בְּאָבִיו נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא מְזֻמָּן מֵהַקֹּדֶשׁ.

בלשון הזוהר

לִבְרָא דְּעָאל לְבֵיתָא דַּאֲבוֹי וְאִמֵּיהּ, וְאָכַל וְשָׁתֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּהוּא בָּעֵי. לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בְּרָא יְחִידָאי, חֲבִיבָא דְּנַפְשֵׁיהּ, יָהַב לֵיהּ שׁוּשְׁבִינָא לְנַטְרָא לֵיהּ, וּלְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ. אָמַר מַלְכָּא, יָאוּת הוּא לְזַמְּנָא לְאִלֵּין שׁוּשְׁבִינִין דִּבְרִי, וּלְאַחְזָאָה יְקָרָא וַחֲבִיבוּתָא דִּילִי בְּהוּ, זַמִּין לוֹן לְהָנֵי שׁוּשְׁבִינִין. בְּרָא לָא אִתְחֲזֵי לְזַמְּנָא, אֶלָּא לְמֵיעַל וּלְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי בְּבֵיתָא דַּאֲבוֹי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ בָּעֵי. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִים יהו"ה מִי׳ (שמות טו, יא) כָּמוֹךָ נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ - נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ וַדַּאי, כְּבַר דְּאִתְתְּקַן (ס"א דאתתקף) בַּאֲבוֹי, נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, וְלָאו זַמִּין מִקֹּדֶשׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ששת ימים תעשה מלאכה - כל יום ויום עושה מעשהו כי שש ולא בששת ולכן נקראים ימי מלאכה

׳שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה׳ (שמות לה, ב) - ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳ (שמות כ, יא) - מַה מַּעֲשֵׂיהֶם? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ - וְלֹא כָתוּב בְּשֵׁשֶׁת, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וְכָל יוֹם וָיוֹם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂהוּ, וְנִקְרָאִים יְמֵי מְלָאכָה.

בלשון הזוהר

׳שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה׳ (שמות לה, ב) - ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳ מַאי עֲבִידְתַיְיהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יהו"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ - וְלָא כְּתִיב בְּשֵׁשֶׁת, וְהָא אוּקְמוּהָ, וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עָבִיד עֲבִידְתֵיהּ, וְאִקְרוּן יוֹמֵי מְלָאכָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טעם שנקראו ששת ימי חל - כי עכשו מתנהג העולם על ידי השלוחים שלהם

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם כָּךְ, לָמָּה נִקְרְאוּ שֵׁשֶׁת יְמֵי חֹל? לָמָּה חֹל? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עַכְשָׁו מִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַשְּׁלוּחִים שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָאִים יְמֵי חֹל.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִי הָכִי אֲמַאי אִקְרוּן שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל, אֲמַאי חוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַשְׁתָּא אִתְנְהִיג עָלְמָא (רמ"ח) עַל יְדָא דִּשְׁלוּחַיְיהוּ, בְּגִין כָּךְ יוֹמֵי חוֹל אִקְרוּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מתר לעשות בהם עבודה ולכן לא נקראים קדש - הבדילו החברים בין קדש לחל באותיות

רַבִּי חִיָּיא אָמַר, מִשּׁוּם שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם עֲבוֹדָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, וּמִי שֶׁלֹּא נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, נִקְרָאִים חֹל, וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ הַחֲבֵרִים בַּהַבְדָּלָה, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. מָה הַהַבְדָּלָה כָּאן? אֶלָּא קֹדֶשׁ הוּא דָּבָר בְּעַצְמוֹ, וּמַתְחִילוֹת מִמֶּנּוּ הָאוֹתִיּוֹת. וְעַל כֵּן אֵלּוּ לְמַעֲשֶׂה, וְאֵלּוּ לִשְׁמֹר. וּמָתַי נִמְצֵאת בָּהֶם שְׁמִירָה? כְּשֶׁמְּזֻמָּנִים מִקֹּדֶשׁ.

בלשון הזוהר

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, בְּגִין דְּשָׁרֵי לְמֶעְבַּד בְּהוֹן עֲבִידְתָא, וּבְגִין דָּא לָא אִקְרוּן קֹדֶשׁ, וּמַאן דְּלָאו אִקְרוּן קֹדֶשׁ, חוֹל אִקְרוּן, וְעַל דָּא אַתְקִינוּ חַבְרַיָּיא בְּהַבְדָּלָה, בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. מַאי הַבְדָּלָה הָכָא. אֶלָּא קֹדֶשׁ מִלָּה בְּגַרְמֵיהּ הוּא, וְשַׁארָא מִנֵּיהּ אַתְיָין. וְעַל דָּא אִלֵּין לְעוֹבָדָא, וְאִלֵּין לְנַטְרָא. וְאֵימָתַי אִשְׁתְּכַח נְטִירוּ בְּהוּ. כַּד זְמִינִין מִקֹּדֶשׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שמחת ושמירת יום השבת על הכל כי מתעטר באבא ואמא ומוסיף קדשה על קדשתו לכל העולמות

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׁמִירָה שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת הֵם עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר בְּאַבָּא וּבְאִמָּא, וְנוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים, שֶׁהֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ וּמִתְעַטֵּר בְּקֹדֶשׁ, וּמוֹסִיף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ, מִשּׁוּם כָּךְ הַיּוֹם הַזֶּה הוּא שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, כֻּלָּם שְׂמֵחִים בּוֹ, מְמַלֵּא בְרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. כֻּלָּם נִתְקְנוּ (נִזּוֹנוּ) מִמֶּנּוּ. בַּיּוֹם הַזֶּה מְנוּחַת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. בַּיּוֹם הַזֶּה מְנוּחַת הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, חֶדְוָותָא וּנְטִירוּתָא דְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא עַל כֹּלָּא הוּא, וּבְגִין דְּהָא יוֹמָא אִתְעֲטָּר בְּאַבָּא וְאִימָּא, וְאִתוֹסַף קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָּׁתֵיהּ, מַה דְּלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בִּשְׁאָר יוֹמֵי, דְּהָא הוּא קֹדֶשׁ, וְאִתְעַטָּר בַּקֹּדֶשׁ, וְאוֹסִיף קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָּׁתֵיהּ, בְּגִין כַּךְ הַאי יוֹמָא חֶדְוָותָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, כֹּלָּא חֲדָאן בֵּיהּ, מָלֵי בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. כֻּלְּהוּ מִנֵּיהּ אִתְקָנוּ (נ"א אתזנו). בְּהַאי יוֹמָא נַיְיחָא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי. בְּהַאי יוֹמָא נַיְיחָא דְּחַיָּיבַיָּא דְּגֵיהִנָם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משל למלך שעשה הלולא לבנו היחיד ומנהו על הכל - שוטר עוזב דיניו לכבוד שמחת המלך

לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה הִלּוּלָא לִבְנוֹ הַיָּחִיד, עִטֵּר אוֹתוֹ בַּעֲטָרָה עֶלְיוֹנָה, מִנָּה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ עַל הַכֹּל. בַּיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחַת הַכֹּל. שׁוֹטֵר אֶחָד שֶׁהָיָה מֻפְקָד עַל דִּינָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיוּ בְיָדוֹ גְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים הֲרִיגָה, וּגְבָרִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהַלְקָאָה. בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ עוֹזֵב אֶת דִּינָיו, וְשׁוֹמֵר אֶת שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ.

בלשון הזוהר

לְמַלְכָּא דְּעָבַד הִלוּלָא לִבְרֵיהּ יְחִידָאִי, אַעְטָּר לֵיהּ בְּעִטְרָא עִלָּאָה, מָנֵי לֵיהּ מַלְכָּא עַל כֹּלָּא. בְּהַאי יוֹמָא חֶדְוָותָא לְכֹלָּא. חַד סַנְטִירָא דְּאִתְפְּקַד עַל דִּינָא דִּבְנֵי נָשָׁא, הֲווֹ בִּידֵיהּ גּוּבְרִין דְּבַעְיָין קָטּוּלָא, גּוּבְרִין דְּבַעְיָין לְאַלְקָאָה. בְּגִין יְקָרָא דְּהַאי יוֹמָא דְּחֶדְוְותָא דְּמַלְכָּא, שָׁבִיק דִּינוֹי, וְנָטַר לְחֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אותו היום הלולת המלך עם המטרוניתא שמחת אב ואם - וקראת לשבת ענג עטרה מיוחדת

כָּךָ אוֹתוֹ הַיּוֹם, הִלּוּלַת הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, שִׂמְחַת הָאָב וְהָאֵם עָלָיו, שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם שְׂמֵחִים, וְלֹא יִצְטַעֲרוּ בוֹ. עַל זֶה כָּתוּב ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳ (ישעיה נח, יג). מַה זֶּה עֹנֶג? עֹנֶג לֹא נִמְצָא אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'׳ (ישעיה נח, יד). שֶׁהֲרֵי עֹנֶג הוּא עַל ה'. וְהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא הִלּוּלַת הַמֶּלֶךְ, מִתְעַטֵּר בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה שֶׁל עֹנֶג. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים.

בלשון הזוהר

כַּךְ הַהוּא יוֹמָא, הִלוּלָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, חֶדְוָותָא דְּאַבָּא וְאִימָּא עָלֵיהּ, חֶדְוָותָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. בְּחֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא, כֻּלְּהוּ חַדָּאן, וְלָא יִצְטַעֲרוּן בֵּיהּ. עַל דָּא כְּתִיב ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳ (ישעיהו נח, יג). מַאי עֹנֶג. עֹנֶג לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא לְעֵילָּא בַּאֲתַר דְּקֹדֶשׁ עִלָּאָה שָׁארֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה׳ (ישעיהו נח, יד). דְּהַאי עֹנֶג עַל יהו"ה הוּא. וְהַאי יוֹמָא דְּהוּא הִלוּלָא דְּמַלְכָּא, אִתְעֲטָּר בְּהַהוּא עִטְרָא דְּעֹנֶג הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג׳, מַה דְּלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בִּשְׁאָר יוֹמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בשבת שלש סעודות לבני המלך - לא יסדר שני שלחנות אלא שלחן שלם למלך שנותן לאורח

בַּיּוֹם הַזֶּה שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת צְרִיכִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ לְזַמֵּן וְלַעֲרֹךְ שֻׁלְחָנוֹת בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּכְשֶׁמִּזְדַּמֵּן בּוֹ חַג אוֹ זְמַן, לֹא יְסַדֵּר אָדָם שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת בְּכָל סְעוּדָה, אֶחָד לְשַׁבָּת וְאֶחָד לָאוֹרֵחַ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל׳ (שמואל ב ט, יג) - הַהֲנָאָה הִיא ׳בְּשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ׳ לְאוֹתוֹ הָאוֹרֵחַ שֶׁבָּא אֵלָיו. וְעַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן שָׁלֵם לַמֶּלֶךְ, וְהוּא נוֹתֵן מִמֶּנּוּ לָאוֹרֵחַ.

בלשון הזוהר

בְּהַאי יוֹמָא, תְּלַת סְעוּדָתָאן בַּעְיָין בְּנֵי מַלְכָּא, לְזַמְּנָא, וּלְסַדְּרָא פָּתוֹרֵי, בְּגִין יְקָרָא דְּמַלְכָּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְכַד אִזְדְּמַן בֵּיהּ חַגָּא, אוֹ זְמָנָא, לָא יְסַדֵּר בַּר נָשׁ תְּרֵי פָּתוֹרֵי בְּכָל סְעוּדָתָא, חַד לְשַׁבָּת, וְחַד לְאוּשְׁפִּיזָא, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אוֹכֵל׳ (שמואל ב ט, יג) - סִפּוּקָא הוּא בְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא דְּאַתְיָא לֵיהּ. וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְסַדּוּרֵי פָּתוֹרָא שְׁלֵימָא לְמַלְכָּא, וְהוּא יָהִיב מִינֵּיהּ לְאוּשְׁפִּיזָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

סעודה שלישית של שבת כשנקרה בה אורח

סוד שלחן המלך והאורח העליון

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.