ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 24: אלה מועדי ה מקראי קדש - סוד הזמנת האורח העליון בשבת ובחגים › פיסקה 6 (צד ע"א)

מזמין אורח צריך שמחה ופנים מאירות - משל למלך שהזמין בניו לקבל האורח העליון בשמחה

אמור · אלה מועדי ה מקראי קדש - סוד הזמנת האורח העליון בשבת ובחגים · מאמר 24 · פיסקה 6 · דף צד ע"א

לשון הזוהר

וּמַאן דִּמְזַמֵּן לְאָחֳרָא (ס"א לארחא), בָּעֵי לְאַחֲזָאָה לֵיהּ חֵידוּ, וְאַנְפִּין נְהִירִין לְעַטְּרָא (נ"א לנטרא) אוֹרְחֵיהּ דְּהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא. לְמַלְכָּא דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא יַקִּירָא, אָמַר לִבְנֵי הֵיכָלֵיהּ, כָּל שְׁאָר יוֹמִין הֲוִיתוּן כָּל חַד וְחַד בְּבֵיתֵיהּ, דָּא עָבִיד עֲבִידְתֵיהּ, וְדָא אָזִיל בִּסְחוֹרָתֵיהּ, וְדָא אָזִיל בְּחַקְלֵיהּ. בַּר הַהוּא יוֹמָא דִּילִי, דְּכֻלְכוֹן מִתְעָרִין (ס"א מתעתדי) בְּחֶדְוָותָא דִּילִי. הַשְׁתָּא זְמִינִית אוּשְׁפִּיזָא עִלָּאָה וְיַקִּירָא, לָא בָּעֵינָא דְּתִשְׁתַּדְּלוּן בַּעֲבִידְתָא, וְלָא בִּסְחוֹרָתָא, וְלָא בְּמַדְבְּרֵי, אֶלָּא כֻּלְכוּ אִזְדְּמָנוּ, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא יוֹמָא דִּילִי, וְאַתְקִינוּ גַּרְמַיְיכוּ לְקַבְּלָא לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּחֶדְוָותָא בְּתוּשְׁבַּחְתָּא. אַתְקִינוּ לֵיהּ סְעוּדָתָא יַקִּירָא, בְּגִין דִּיהֵא זְמִינִי דִּילִי בְּכָל סִטְרִין.

תרגום

וּמִי שֶׁמְּזַמֵּן לְאַחֵר (לאורח), צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לוֹ שִׂמְחָה וּפָנִים מְאִירוֹת לְעַטֵּר (לִשְׁמֹר) אֶת אוֹרְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאוֹרֵחַ. לְמֶלֶךְ שֶׁהִזְמִין אוֹרֵחַ יָקָר, אָמַר לִבְנֵי הֵיכָלוֹ: כָּל שְׁאָר הַיָּמִים הֱיִיתֶם כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, זֶה עוֹשֶׂה עֲבוֹדָתוֹ, וְזֶה הוֹלֵךְ עִם סְחוֹרָתוֹ, וְזֶה הוֹלֵךְ בְּשָׂדֵהוּ. פְּרָט לְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלִּי, שֶׁכֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים (מְזֻמָּנִים) לְשִׂמְחָתִי. עַכְשָׁו הִזְמַנְתִּי אוֹרֵחַ עֶלְיוֹן וְיָקָר, אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁתַּדְּלוּ בַעֲבוֹדָה, וְלֹא בִסְחוֹרָה, וְלֹא בְמִדְבָּרִיּוֹת, אֶלָּא כֻּלָּם הִזְדַּמְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלִּי, וְהַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לְקַבֵּל אֶת אוֹתוֹ אוֹרֵחַ בְּפָנִים מְאִירוֹת, בְּשִׂמְחָה וּבְתִשְׁבַּחַת. הַתְקִינוּ לוֹ סְעוּדָה נִכְבָּדָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִזְדַּמֵּן אֵלַי בְּכָל הַצְּדָדִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומאן דמזמן לאחרא (ס"א לארחא), בעי לאחזאה ליה חידו, ואנפין נהירין לעטרא (נ"א לנטרא) אורחיה דההוא אושפיזא. למלכא דזמין אושפיזא יקירא, אמר לבני היכליה, כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה, דא עביד עבידתיה, ודא אזיל בסחורתיה, ודא אזיל בחקליה. בר ההוא יומא דילי, דכלכון מתערין (ס"א מתעתדי) בחדוותא דילי. השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא, לא בעינא דתשתדלון בעבידתא, ולא בסחורתא, ולא במדברי, אלא כלכו אזדמנו, כגוונא דההוא יומא דילי, ואתקינו גרמייכו לקבלא לההוא אושפיזא, באנפין נהירין, בחדוותא בתושבחתא. אתקינו ליה סעודתא יקירא, בגין דיהא זמיני דילי בכל סטרין.

התרגום: ומי שמזמן לאחר (לאורח), צריך להראות לו שמחה ופנים מאירות לעטר (לשמר) את אורחו של אותו האורח. למלך שהזמין אורח יקר, אמר לבני היכלו: כל שאר הימים הייתם כל אחד בביתו, זה עושה עבודתו, וזה הולך עם סחורתו, וזה הולך בשדהו. פרט לאותו יום שלי, שכלם מתעוררים (מזמנים) לשמחתי. עכשו הזמנתי אורח עליון ויקר, איני רוצה שתשתדלו בעבודה, ולא בסחורה, ולא במדבריות, אלא כלם הזדמנו, כמו שאותו יום שלי, והתקינו עצמכם לקבל את אותו אורח בפנים מאירות, בשמחה ובתשבחת. התקינו לו סעודה נכבדה כדי שיהיה מזדמן אלי בכל הצדדים.

מן המפרשים

מקדש מלך: כמה דמלכא ירית לאבא וכו' פי' כמו שהת"ת שהוא גוף האילן יש בו יסוד דא"וא. וז"ש ירית לאבא ואימא ואחיד בההוא קדש שהם א"וא ואתעטר בהו דהיינו בא"וא כך כל הקצוות שאוחזים בת"ת גם הם מתעטרים מאבא. וז"ש בג"כ כל אינון דאחידן וכו'. ולבתר…

אור החמה: ההוא יומא דיליה שבת שהוא בת"ת ומ' זכור ושמור בדבור א' דו פרצופים. השתא זמינית וגומר כי השבת עצמו קדש אבל מועד מקרא קדש דהיינו אושפיזא. בתושבחתא שתפלותיו קרוב לתפלות שבת באלפא ביתא דאל אדון וגומר זמינו דיליה בכל סטרין למעלה…

הסולם: ומאן דמזמן לאחרא וכו': ומי שמזמין אחר אליו, צריך להראות לו שמחה ופנים מאירים, לעטר דרכו של אותו האורח. בדומה למלך, שהזמין אורח יקר. אמר לבני היכלו, כל שאר הימים הייתם כל אחד ואחד בביתו, זה עשה מלאכתו, וזה הלך עם הסחורה שלו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר