ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה - אין לילה בלי יום ולא נקרא אחד אלא בזווג
אמור · מועדי ה אשר תקראו אתם - סוד יום ולילה כאחד וישראל גוי אחד בארץ · מאמר 22 · פיסקה 2 · דף צג ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳וַיִקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶךְ קָרָא לָיְלָה׳ - הָא תָּנֵינָן, יְהִי אוֹר, אוֹר דִּכְבַר הֲוָה. וְהָכָא, אִי תֵּימָא אוֹר דְּאִיהוּ יוֹם בִּלְחוֹדוֹי, הָדַר וְאָמַר ׳וְלַחֹשֶךְ קָרָא לָיְלָה׳ - אִי תֵּימָא כָּל חַד בִּלְחוֹדוֹי - הָדַר וְאָמַר ׳וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׳ - דְּלַיְלָה לֵית בְּלָא יוֹם. וְלֵית יוֹם בְּלָא לַיְלָה, וְלָא אִקְרֵי אֶחָד, אֶלָּא בְּזִוּוּגָא חַד, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִקְרֵי אֶחָד, וְדָא בְּלָא דָּא לָא אִקְרֵי אֶחָד.
תרגום
בֹּא רְאֵה, ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה׳ (בראשית א, ה) - הֲרֵי שָׁנִינוּ, יְהִי אוֹר, אוֹר שֶׁכְּבָר הָיָה. וְכָאן, אִם תֹּאמַר אוֹר שֶׁהוּא יוֹם בִּלְבַדּוֹ, חָזַר וְאָמַר, ׳וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה׳ - אִם תֹּאמַר כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ - חָזַר וְאָמַר, ׳וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׳ - שֶׁאֵין לַיְלָה בְּלִי יוֹם, וְאֵין יוֹם בְּלִי לַיְלָה. וְלֹא נִקְרָא אֶחָד אֶלָּא בְּזִוּוּג אֶחָד, והקב"ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרָא אֶחָד, וְזֶה בְּלִי זֶה לֹא נִקְרָא אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ - הא תנינן, יהי אור, אור דכבר הוה. והכא, אי תימא אור דאיהו יום בלחודוי, הדר ואמר ׳ולחשך קרא לילה׳ - אי תימא כל חד בלחודוי - הדר ואמר ׳ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׳ - דלילה לית בלא יום. ולית יום בלא לילה, ולא אקרי אחד, אלא בזווגא חד, וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל אקרי אחד, ודא בלא דא לא אקרי אחד.
התרגום: בא ראה, ׳ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה׳ (בראשית א, ה) - הרי שנינו, יהי אור, אור שכבר היה. וכאן, אם תאמר אור שהוא יום בלבדו, חזר ואמר, ׳ולחשך קרא לילה׳ - אם תאמר כל אחד לבדו - חזר ואמר, ׳ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׳ - שאין לילה בלי יום, ואין יום בלי לילה. ולא נקרא אחד אלא בזווג אחד, והקב"ה וכנסת ישראל נקרא אחד, וזה בלי זה לא נקרא אחד.
מן המפרשים
מקדש מלך: יהי אור דכבר הוה עיין בפ' בראשית דף ט"ז : שפי' שם שתחלה היה אבא גנוז בחסד דעתיק הנקרא אויר ויצאה יו"ד מאויר ואשתאר אור. ואח"כ מהארת חסד דעתיק נעשה חסד דזעיר. ופירוש חסדדא נקרא אור אור דכבר הוה. דהיינו חסד דעתיק הנק' אור אחר…
אור החמה: ודא בלא דא לא אקרי אחד הענין שהם סוד דו פרצופים נבראו והם תרי פלגי דגופא ששניהם יחד אחד שלם והיינו להורות שהדין והרחמים אחד ולא יורו רבוי באחד יחיד המתנהג בהם:
הסולם: ת"ח ויקרא אלקים וגו': בוא וראה, ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה. הרי למדנו, יהי אור, היינו אור שכבר היה. (כנ"ל בראשית א' אות ל"ב עי' בהסולם שם) , וכאן, אם תאמר, אשר אור פירושו יום בלבד, שהוא ז"א לבדו, חזר ואמר, ולחשך קרא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: