ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 19: וירא יעקב כי יש שבר במצרים - סוד הכרוז שלא נתן רשות על הרעב › פיסקה 2 (צב ע"ב)

כשהקבה רוצה לדון עולם ברעב לא נותן לכרוז אלא הוא בעצמו מכריז כי קרא ה לרעב

אמור · וירא יעקב כי יש שבר במצרים - סוד הכרוז שלא נתן רשות על הרעב · מאמר 19 · פיסקה 2 · דף צב ע"ב

לשון הזוהר

אֶלָּא תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְמֵידָן עָלְמָא בְּכַפְנָא, לָא יָהִיב מִלָּה דָּא לְיַדָא דְּכָרוֹזָא, דְּהָא כָּל דִּינִין אָחֳרָנִין דְּעָלְמָא, כָּרוֹזָא כָּרִיז עָלוֹהִי עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא, וְדִינָא דָּא לָא אִתְיְיהִיב לְכָרוֹזָא, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַכְרִיז עָלֵיהּ וְקָארִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי קָרָא יהו"ה לָרָעֵב׳ (מלכים ב ח, א). מֵהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְפַּקְּדָן עַל עָלְמָא מְמָנָן אָחֳרָנִין, בִּפְקִידוּ דְּרָעָב. (דתרעין).

תרגום

אֶלָּא בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שהקב"ה רוֹצֶה לָדוּן אֶת הָעוֹלָם בְּרָעָב, אֵינוֹ נוֹתֵן דָּבָר זֶה לִידֵי הַכָּרוֹז, שֶׁהֲרֵי כָּל הַדִּינִים הָאֲחֵרִים שֶׁל הָעוֹלָם, הַכָּרוֹז מַכְרִיז עֲלֵיהֶם טֶרֶם שֶׁיָּבאוּ לָעוֹלָם, וְהַדִּין הַזֶּה לֹא נִתָּן לַכָּרוֹז, אֶלָּא הקב"ה מַכְרִיז עָלָיו וְקוֹרֵא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי קָרָא ה' לָרָעָב׳ (מלכים ב ח, א) - מֵאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְקָדִים עַל הָעוֹלָם מְמֻנִּים אֲחֵרִים בִּפְקִידַת הָרָעָב (שֶׁל הַשְּׁעָרִים).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא תא חזי, בשעתא דקודשא בריך הוא בעי למידן עלמא בכפנא, לא יהיב מלה דא לידא דכרוזא, דהא כל דינין אחרנין דעלמא, כרוזא כריז עלוהי עד לא ייתון לעלמא, ודינא דא לא אתייהיב לכרוזא, אלא קודשא בריך הוא אכריז עליה וקארי. הדא הוא דכתיב, ׳כי קרא יהו"ה לרעב׳ (מלכים ב ח, א). מההיא שעתא אתפקדן על עלמא ממנן אחרנין, בפקידו דרעב. (דתרעין).

התרגום: אלא בא ראה, בשעה שהקב"ה רוצה לדון את העולם ברעב, אינו נותן דבר זה לידי הכרוז, שהרי כל הדינים האחרים של העולם, הכרוז מכריז עליהם טרם שיבאו לעולם, והדין הזה לא נתן לכרוז, אלא הקב"ה מכריז עליו וקורא. זהו שכתוב ׳כי קרא ה' לרעב׳ (מלכים ב ח, א) - מאותה שעה נפקדים על העולם ממנים אחרים בפקידת הרעב (של השערים).

מן המפרשים

אור יקר: הדא הוא דכתיב (זכריה יד) כדפירשנו, וכן נראה בתיקונים מקומות רבים שהת״ת נקרא אור גנוז ועניינו סוד הדעת המתעלם בבינה הנקראת עולם הבא, וענין לצדיקים הכוונה שהיסוד סוד יו״ד ודאי, והצדיקים מרכבה ליסוד ושם מקום גן עדן הנשמות כדמוכח…

הסולם: אלא ת״ח בשעתא וכו׳: ומשיב, אלא בוא וראה, בשעה שהקב״ה רוצה לדון את העולם ברעב, אינו מוסר דבר זה ליד הכרוז, אל המלאכים, כי כל דינים אחרים שבעולם, הכרוז מכריז עליהם עד שלא יבואו לעולם, ודין זה של רעב, לא ניתן אל הכרוז, אלא הקב״ה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: