הקריבהו נא לפחתך הירצך - דורון פגום נמסר לכלב אף כשמקריבים אדם פגום לפני
אמור · איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום - סוד תורה ותעודה והשלמות לעתיד · מאמר 13 · פיסקה 7 · דף צא ע"א
לשון הזוהר
סוֹפֵיהּ דִּקְרָא מַה כְּתִיב, ׳הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתְךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ׳. בַּר נָשׁ מִנַּיְיכוּ, אִי בָּעִיתוּ לְשַׁלוּמֵי לְמַלְכָּא, וּלְקָרְבָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹנָא, אַתּוּן מְשַׁדְרִין לֵיהּ בִּפְגִימָא, אוֹ לָא. ׳הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ׳ - בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן דְּאַתּוּן מְקָרְבִין קָמַאי בַּר נָשׁ פָּגִים לְקָרְבָא דּוֹרוֹנָא, הָא דּוֹרוֹנָא דִּלְכוֹן לְכַלְבָּא אִתְמְסַר, דְּוַדַּאי בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ פָּגִים, פָּגִים הוּא מִכֹּלָּא, פָּגִים הוּא מְהֵימְנוּתָא. וְעַל דָּא ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳.
תרגום
בְּסוֹף הַפָּסוּק מַה כָּתוּב? ׳הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךְ הֲיִרְצְךְ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךְ׳ (מלאכי א, ח) - אָדָם מִכֶּם, אִם תִּרְצוּ לְשַׁלֵּם לַמֶּלֶךְ וּלְהַקְרִיב לְפָנָיו דּוֹרוֹן, אַתֶּם שׁוֹלְחִים לוֹ עִם פְּגָם אוֹ לֹא?! ׳הֲיִרְצְךְ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךְ׳ - בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן?! כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאַתֶּם מַקְרִיבִים לְפָנַי אָדָם פָּגוּם לְהַקְרִיב דּוֹרוֹן, הֲרֵי הַדּוֹרוֹן שֶׁלָּכֶם נִמְסָר לַכֶּלֶב, שֶׁוַּדַּאי אָדָם שֶׁהוּא פָּגוּם, פָּגוּם הוּא מֵהַכֹּל, פָּגוּם הוּא בַּמְּהֵימְנוּתָא. וְעַל כֵּן ׳כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: סופיה דקרא מה כתיב, ׳הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך׳. בר נש מנייכו, אי בעיתו לשלומי למלכא, ולקרבא קמיה דורונא, אתון משדרין ליה בפגימא, או לא. ׳הירצך או הישא פניך׳ - בההוא דורונא, כל שכן וכל שכן דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא, הא דורונא דלכון לכלבא אתמסר, דודאי בר נש דאיהו פגים, פגים הוא מכלא, פגים הוא מהימנותא. ועל דא ׳כל איש אשר בו מום לא יקרב׳.
התרגום: בסוף הפסוק מה כתוב? ׳הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך׳ (מלאכי א, ח) - אדם מכם, אם תרצו לשלם למלך ולהקריב לפניו דורון, אתם שולחים לו עם פגם או לא?! ׳הירצך או הישא פניך׳ - באותו הדורון?! כל שכן וכל שכן כשאתם מקריבים לפני אדם פגום להקריב דורון, הרי הדורון שלכם נמסר לכלב, שודאי אדם שהוא פגום, פגום הוא מהכל, פגום הוא במהימנותא. ועל כן ׳כל איש אשר בו מום לא יקרב׳ (ויקרא כא, יח).
מן המפרשים
מקדש מלך: למשרי עליה גאותא דכולא גאותא עילאה כפל לשון גאותא דכולא הם ז"ון וא"וא שמקבלים מת"י נימין גי' גא"ות כמ"ש הרב. גאותא עילאה הוא אריך ששם הוא שורש ת"י נימין: ה"ג אי בעיתו לשלוחי למלכא ואי גרסינן דשלומי פירושו לעשות שלום בין העם…
אור החמה: כ"ש וכ"ש התם מסדרין והכא מקרבין והתם בר נש והכא קמאי תרי כ"ש איכא. לכלבי אתמסד הוא כח החצוני הנק' כלבן פניו פני כלב הפוך הארי כנז' פ' בראשי'.
הסולם: סופיה דקרא מה וכו׳: בסופו של המקרא מה כתוב, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, אדם מכם אם צריך לשלם אל המלך ולהקריב לפניו מנחה, התשלחו לו עם מום או לא. הירצך או הישא פניך במנחה ההוא שיש בה מום, כל שכן וכל שכן שאתם מקרבים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: