ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 11: ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה מקדשו - סוד פגם הזרע וקדשת הכהן › פיסקה 3 (צ ע"א)

בעמיו - כי אם בתולה מעמיו יקח אשה הכל כמו שלמעלה כי אני ה מקדשו

אמור · ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה מקדשו - סוד פגם הזרע וקדשת הכהן · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף צ ע"א

לשון הזוהר

בְּעַמָּיו, מַהוּ בְּעַמָּיו. דְּהָא כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח׳ - וּכְתִּיב ׳וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו׳. בָּהֶם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ בְּעַמָּיו. אֶלָּא מִלָּה דָּא קְלָנָא בְּעַמָּיו, פְּגִימוּ בְּעַמָּיו, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׳ - מֵעַמָיו וַדַאי, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, ׳כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ - מַהוּ מְקַדְּשׁוֹ. אֶלָּא אֲנָא הוּא הַהוּא, דְּאִיהוּ מְקַדֵּשׁ לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא, וּבְגִין כַּךְ לָא יַפְגִּים זַרְעֵיהּ, וְלָא יִשְׁתְּכַח בֵּיהּ פְּגִימוּ. (ס"א ובגין דא) דְּהָא ׳אֲנִי יהו"ה מְקַדְּשׁוֹ׳ - דַּאֲנָא בָּעֵינָא לְקַדְּשָׁא לֵיהּ וְיִשְׁתְּכַח קַדִּישָׁא בְּכֹלָּא, דְּקַדִּישָׁא יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדָא דְּקַדִּישָׁא.

תרגום

בְּעַמָּיו, מַה זֶּה בְּעַמָּיו? שֶׁהֲרֵי כָּתוּב לְמַעְלָה, ׳אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹּנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח׳ (ויקרא כא, יד) - וְכָתוּב ׳וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו׳ (ויקרא כא, טו) - בָּהֶם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, מַה זֶּה בְּעַמָּיו? אֶלָּא דָּבָר זֶה קָלוֹן בְּעַמָּיו, פְּגָם בְּעַמָּיו, וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׳ - מֵעַמָּיו וַדַּאי, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. ׳כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ - מַה זֶּה מְקַדְּשׁוֹ? אֶלָּא אֲנִי הוּא אוֹתוֹ שֶׁמְּקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִפְגֹּם זַרְעוֹ וְלֹא יִמָּצֵא בּוֹ פְּגָם. (וּמִשּׁוּם זֶה) שֶׁהֲרֵי ׳אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ׳ - שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, וְיִמָּצֵא קָדוֹשׁ בַּכֹּל, שֶׁקָּדוֹשׁ יִשְׁתַּמֵּשׁ עַל יְדֵי קָדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בעמיו, מהו בעמיו. דהא כתיב לעילא, ׳אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח׳ - וכתיב ׳ולא יחלל זרעו בעמיו׳. בהם מבעי ליה, מהו בעמיו. אלא מלה דא קלנא בעמיו, פגימו בעמיו, ועל דא כתיב, ׳כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׳ - מעמיו ודאי, כלא כגוונא דלעילא, ׳כי אני ה' מקדשו׳ - מהו מקדשו. אלא אנא הוא ההוא, דאיהו מקדש ליה בכל יומא, ובגין כך לא יפגים זרעיה, ולא ישתכח ביה פגימו. (ס"א ובגין דא) דהא ׳אני יהו"ה מקדשו׳ - דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא בכלא, דקדישא ישתמש על ידא דקדישא.

התרגום: בעמיו, מה זה בעמיו? שהרי כתוב למעלה, ׳אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח׳ (ויקרא כא, יד) - וכתוב ׳ולא יחלל זרעו בעמיו׳ (ויקרא כא, טו) - בהם היה צריך להיות, מה זה בעמיו? אלא דבר זה קלון בעמיו, פגם בעמיו, ועל כן כתוב, ׳כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׳ - מעמיו ודאי, הכל כמו שלמעלה. ׳כי אני ה' מקדשו׳ - מה זה מקדשו? אלא אני הוא אותו שמקדש אותו בכל יום, ומשום כך לא יפגם זרעו ולא ימצא בו פגם. (ומשום זה) שהרי ׳אני ה' מקדשו׳ - שאני רוצה לקדש אותו, וימצא קדוש בכל, שקדוש ישתמש על ידי קדוש.

מן המפרשים

הסולם: בעמיו מהו בעמיו וכו׳: שואל, כתוב בעמיו, מהו בעמיו, שהרי כתוב למעלה אלמנה גרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, וכתוב, ולא יחלל זרעו בעמיו, היה צריך לומר, בהם, מהו בעמיו. ומשיב, אלא שפירושו, דבר זה חרפה הוא בעמיו, פגם הוא בעמיו. ועל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: