שקילת שבת וראש חדש - חדוה בהתגלות עתיקא קדישא
אחרי מות · ׳מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו׳ - התגלות העתיק וכוונת הקרבן · מאמר 74 · פיסקה 1 · דף עט ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתוֹ׳ (ישעיהו סו, כג), אֲמַאי שָׁקִיל דָּא בְּדָא. אֶלָּא כֹּלָּא בְּחַד דַּרְגָּא סְלִיקוּ. דָּא אִזְדְּוַּוג בְּדָא, וְחֶדְוָותָא דְּדָא בְּדָא לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא כַּד אִתְגְּלֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וּכְדֵין חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. וְתָנֵינָן, כְּתִיב ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (תהילים צב, א), ׳לְיוֹם הַשַׁבָּת׳ מַמָּשׁ - שְׁבָחָא דְּקָא מְשַׁבָּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין חֶדָוָותָא אִשְׁתְּכַח, וְנִשְׁמְתָא אִתּוֹסֶפֶת. דְּהָא עַתִּיקָא אִתְגְּלֵי וְזִוּוּגָא יִזְדָּמַן.
תרגום
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ׳ (ישעיה סו, כג) - לָמָּה שָׁקוּל זֶה בָּזֶה? אֶלָּא הַכֹּל בְּדַרְגָּה אַחַת עוֹלֶה. זֶה מִזְדַּוֵּג עִם זֶה, וְשִׂמְחָה שֶׁל זֶה עִם זֶה לֹא נִמְצֵאת, אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אָז זוֹהִי חֶדְוַת הַכֹּל. וְשָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (תהלים צב, א), ׳לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (תהלים צב, א) מַמָּשׁ - הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבֵּחַ הקב"ה, אֲזַי נִמְצֵאת שִׂמְחָה, וּנְשָׁמָה מִתּוֹסֶפֶת. שֶׁהֲרֵי הָעַתִּיק הִתְגַּלָּה, וְהַזִּוּוּג יִזְדַּמֵּן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, כתיב ׳והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו׳ (ישעיהו סו, כג), אמאי שקיל דא בדא. אלא כלא בחד דרגא סליקו. דא אזדווג בדא, וחדוותא דדא בדא לא אשתכח, אלא כד אתגלי עתיקא קדישא, וכדין חדוותא דכלא. ותנינן, כתיב ׳מזמור שיר ליום השבת׳ (תהילים צב, א), ׳ליום השבת׳ ממש - שבחא דקא משבח קודשא בריך הוא, כדין חדוותא אשתכח, ונשמתא אתוספת. דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן.
התרגום: אמר רבי שמעון, כתוב ׳והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו׳ (ישעיה סו, כג) - למה שקול זה בזה? אלא הכל בדרגה אחת עולה. זה מזדוג עם זה, ושמחה של זה עם זה לא נמצאת, אלא כשמתגלה עתיקא קדישא, אז זוהי חדות הכל. ושנינו, כתוב ׳מזמור שיר ליום השבת׳ (תהלים צב, א), ׳ליום השבת׳ (תהלים צב, א) ממש - השבח שמשבח הקב"ה, אזי נמצאת שמחה, ונשמה מתוספת. שהרי העתיק התגלה, והזווג יזדמן.
מן המפרשים
הסולם: אמר ר׳ שמעון וכו׳: אר״ש, כתוב, והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו . שואל, למה שקול זה בזה, כלומר למה שניהם שקולים יחד בכתוב. ומשיב, אלא הכל במדרגה אחת עולה, זה מזדווג בזה, יום השבת שהוא ז״א מזדווג בחדש, שהוא מלכות. ושמחה של זה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: